חריגה מסמכות בהחלטת בנק לחייב חשבון

עוד טוען כי לא קיבל שכרו במועד הקבוע בדין כך שהוחזרו לו חיובים בחשבון הבנק וחויב בעמלות בסך 550 ₪.

רב המלון של הנתבעת שכר את התובע למשגיח כשרות וזאת בחריגה מסמכותו.

חרף האמור ונוכח העובדה כי הכסף לא שולם לתובע בערב הסיכום כדרישתו, בנימוק שהוצאה כספית במלון מחייבת חתימה של גורמים שלא היה ניתן להשיגם באותו ערב החליט התובע להגיש תביעה דנן ולטעון לתעריף שכר גבוה יותר וזהה לתעריף שמשולם לו לטענתו במקום עבודה אחר בו התחיל לעבוד .

...

מקובלת עלינו עדות הרב והב כי לא הוצע כל סכום נוסף כפיצוי.

לסיכום אנו דוחים את התביעה על מלוא רכיביה.

התובע ישלם סכום זה תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בהחלטת כב' הרשם גור מאותו היום נקבע כי גם לשיטת החייב עומד החוב למשיבה על לא פחות מסך של 400,000 ₪ ומשכך נוכח התיקון בחוק ההוצל"פ, צו התשלומים אם יינתן כזה לבקשת החייב, אינו יכול להיות פחות מצו תשלומים בסך 8,000 ₪ לחודש.

משכך, טענה המשיבה כי כב' הרשם גור חרג מסמכותו בהחלטה זו. כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון קיבלה ערעור המשיבה בפסק דין מיום 20.2.2020 והדיון הוחזר לכב' הרשם גור על מנת לשוב ולדון בעיניין בהתאם להוראות האמורות באותו פסק דין (להלן: "פסק דין בעירעור ראשון").

בית משפט קמא קבע כי מעיון בהחלטה עולה כי בהחלטה אין כל אזכור למצבו הכלכלי של המבקש, לרבות מצבת נכסיו, חשבונות הבנק וכדומה.

...

על יסוד האמור בפסק הדין בערעור הראשון בית משפט קמא הגיע למסקנה כי יש לערוך חקירת יכולת למבקש ורק לאחריה יוחלט האם להתיר את יציאתו של המבקש מהארץ, ואם כן, באילו תנאים.

משכך דין הבקשה להידחות.

המבקש ישלם הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ מהכספים שהופקדו, והיתרה תושב לו באמצעות בא כוחו.

הבקורת השיפוטית על הכרעתו של בעל התפקיד תעשה לפיכך באופן מצומצם ורק במקרים בהם עולה חריגה קיצונית מסבירות ופעולה תקינה: "....מדובר בהפעלת סמכות של ביקורת שיפוטית על החלטות הגורם המקצועי המופקד על תחום מיוחד של ניהול נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים. הדעת נותנת כי הבקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור הקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעיניין זה. השיקולים לעניין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה".(ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד שושני, מיום 27.12.10, החל מסעיף 14 לפסק הדין, וראה גם בע"א 7575/12 יחזקאל עודי נ' חנן זלצמן מיום 4.8.14).

עיון בתיק המוצגים שהגישה המשיבה מעלה כי מדובר בכרטיס אשראי חוץ בנקאי שהוזמן משופרסל וכלל לא הונפק בבנק לאומי אליו מתייחס כתב האישום הוגש כנגד ג'ורג' .העובדות המתוארות בכתב האישום מתייחסות להתחזות לחייב לצורך פתיחת חשבון הבנק תוך שצוין בסעיף 6 שם כי במעמד פתיחת אותו חשבון אף הונפק לנאשם כרטיס אשראי ומסגרת אשראי לשימוש בכרטיס.

...

לטענת החייב, החשבון נפתח ללא ידיעתו, תוך זיוף חתימתו ואף הונפק פנקס שיקים ונמשכו שיקים מחשבון זה. המערער טען כי נעצר ע"י המשטרה בשל פעולות הונאה בחשבון, אולם בסופו של דבר נסגר התיק כנגדו והוגש כתב אישום רק נגד המתחזה שפתח את החשבון.

במקרה דנן, הודיע המנהל המיוחד כי לאחר ששקל שוב את עמדתו כפי שהובעה בעיקרי הטיעון, הינו סבור שביחס להכרעה בתביעת החוב של המשיבה, דין הערעור להידחות ויש להותיר את הכרעתו בתביעת החוב על כנה.

לאור האמור, כל הנתונים המפורטים תומכים בעמדת המנהל המיוחד כפי שהובעה בהכרעה בתביעת החוב ובמהלך הדיון, על פיה היה מקום לקבל את תביעת החוב של המשיבה ולא מצאתי כי ההכרעה בלתי סבירה באופן שיש מקום להתערב בה. לאור כל האמור, הערעור מתקבל ביחס להכרעה בתביעות החוב של משיבות 2-4.

הערעור נדחה ביחס להכרעה בתביעת החוב של המשיבה 1.

בין היתר, לזר ניהל את החשבון בחשיפות מתמשכות ללא דיון ואישור מסגרות אשראי, תוך חריגה מסמכות הסניף למתן אשראי, נתן הוראות לבצוע של הפקדות שיקים דחויים לחשבון אף ללא שהיו בידיו שטרות השיקים לטובת ההפקדה, והכול תוך דיווח כוזב במערכות הבנק ביחס לחשבון והצגת מצגי שוא בפני גורמי הבקרה של הבנק.

לעומת זאת, בהליך הנוכחי עסקינן בתביעה כספית שהוגשה נגד לזר ואחרים במסגרתה הבנק עתר לחייב את לזר לפצות אותו בגין הנזקים שנגרמו לבנק לכאורה.

ההחלטה בדבר עיכוב הליכים מכוחה של הדוקטרינה בדבר "הליך תלוי ועומד" מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, ואין בקיומה, כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט, לידון בתובענה המובאת בפניו, גם כאשר קיים הליך מקביל (ראו: רע"א 1674/09 לכטר נ' בואטנג (4.11.2009)).

...

לאור האמור, ומעת שתנאים (1), (2) ו-(3) שפורטו לעיל לא מתקיימים, הרי שתנאיו של סעיף 5 לחוק אינם חלים בענייננו, ודין הבקשה להידחות.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

לאחר שהתבקשה תגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני לעתירה, ניתנה ביום 29.9.2020 החלטה של בית הדין הרבני הגדול (כב' הרב א' איגרא), שבה צוין כי במסגרת הערכותו של הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני להגשת תגובה לעתירה, עלה כי נכון היה לקבוע אחוזים מדויקים המייצגים את "השיתופיות המוחלשת" (בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון), ולהבהיר לאילו נכסים היא מתייחסת.

בפסק הדין המשלים נקבע, בין היתר, כי: זכויות הפנסיה של המשיבה יחולקו כך ש-90% מהם ישויכו למשיבה ו-10% מהם ישויכו לעותר; זכויותיו של העותר במספרי מוניות וכן המניות בתחנה הרשומות על שמו יחולקו כך ש-90% מהם ישויכו לעותר ו-10% מהם ישויכו למשיבה; חיוב הכתובה על סך 440,000 ש"ח יוותר על כנו ותבוטל הוראת הקזוז שנקבעה בפסק הדין בעירעור; דירת המגורים תחולק בין הצדדים בחלקים שוים, והמשיבה תרכוש את חלקו של העותר בהתאם לשווי שהוערך על ידי השמאי, בהפחתת חיוב הכתובה; חשבונות הבנק והרכבים שרשומים על שם כל אחד מהצדדים יישארו ברשותם, בהתאם להפרדה הרכושית שהייתה נהוגה בין הצדדים לאורך מרבית שנות נישואיהם.

התערבותו מוגבלת למקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או אם נידרש סעד מן הצדק (ראו, מני רבים: בג"ץ 5228/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האיזורי בנתניה, פסקה 5 (23.8.2021); בג"ץ 2855/21 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 4 (27.4.2021)).

...

לצד זאת, בית הדין חייב את העותר בתשלום מלוא הכתובה על סך 440,000 ש"ח, וכן קבע כי המשיבה תשלם לעותר סכום של 1,350,000 ש"ח בגין חלקו בדירת המגורים של הזוג – וזאת חרף טענות המשיבה כי היא שילמה את המשכנתה מחשבונה הפרטי (להלן: פסק הדין של בית הדין האזורי).

באשר לפסק הדין בערעור, העותר טען כי אף הוא סטה מהוראת הדין וכן חרג מסמכות, כאשר קבע "שותפות מוחלשת" בין הצדדים, ופסק שהמשיבה תשלם לעותר סכום גלובלי מבלי לקבוע את אחוזי החלוקה המדויקים.

לאחר שעיינתי בעתירה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות על הסף.

אכן, מדובר בתקנה שהשימוש בה ייעשה באופן חריג (ראו והשוו: בג"ץ 1388/21 צימרמן נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו, פסקה 18 (18.3.2021)), אך איני סבור כי השימוש שנעשה בה בענייננו מוליך למסקנה כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים שמצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. בית הדין הרבני הגדול מצא, לאחר שהעותר הגיש את העתירה הראשונה לבית משפט זה, שיש צורך לתקן את פסק דינו.

סוף דבר: העתירה נדחית.