ביום 16.7.2017, ניתן פסק הדין, מושא הבקשה שלפניי, בגדריו נידרש בית המשפט לעניינים מינהליים להכריע בשאלה, האם חרגה ועדת המכרזים של רמ"י ממיתחם הסבירות בהחלטתה לבטל את זכיית המבקשת במיכרז?
לאחר בחינת מכלול הנסיבות, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי במסגרת החלטתה לביטול זכייתה של המבקשת במיכרז, לא חרגה ועדת המכרזים של רמ"י ממיתחם הסבירות.
נקבע, בהקשר זה, כי:
"בנסיבות אלו פעלו המשיבות בצורה סבירה וראויה, וועדת המכרזים יישמה בצורה ראויה את דיני המכרזים ודי בכך כדי להצדיק את דחיית בקשות האורכות השונות שביקשה העותרת".
בהמשך, בחן בית משפט קמא את טענת העותרת, כי אי קבלת בקשתה להארכת מועד לתשלום הוצאות הפיתוח, מהוה הפליה לעומת מציעים אחרים, ודחה אותה, בקובעו, כי: "לא הוצג על-ידי העותרת מקרה דומה בו לא היה לזוכה במיכרז כסף כדי לממש זכייתו והוא למרות זאת קיבל אורכה מרמ"י כדי לנסות לגייס כספים".
בהתייחס לבקשת המבקשת בדבר אי-חילוט הערבות הבנקאית על-ידי רמ"י, קבע בית משפט קמא, כי אין כל הצדקה למנוע את החילוט.
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.
סבורני, כי המבקשת לא עמדה בנטל להציג תשתית ראייתית הולמת לתמיכה בטענתה, כי ככל שהבקשה למתן סעד זמני תידחה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.