חריגה בתוקופת הערבות הבנקאית ממתחם הסבירות

כך למשל, הצדדים אינם חולקים על כך שאלברט וויתר על הערבות הבנקאית הקבועה בסעיף א.1.

כך שלא מדובר בסכום החורג ממיתחם הסבירות.

...

משכך, לא הוכח כי מדובר בחוב שיצרו הנתבעים, ולכן אין הם חייבים לשפות את התובעת בגין סכום זה. לסיכום, על הנתבעים לשפות את התובעת מכוח סעיף 14 להסכם בסך 10,530 ₪ בלבד.

כל הטענות הן טענות בעלמה ללא ביסוס ראייתי החל מאירוע הנזק ועד לאומדן הנזק, ומכאן שטענות הנתבעים לגבי הנזקים בשל הנזילות נדחות על הסף.

סיכומו של דבר: הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 342,020 ₪, עבור דמי שכירות, וסך של 10,530 ₪ עבור שכ"ט עו"ד בגין הייצוג בתביעת הקבלן, ובסה"כ הם חייבים לשלם לתובעת 352,550 ₪.

ביום 16.7.2017, ניתן פסק הדין, מושא הבקשה שלפניי, בגדריו נידרש בית המשפט לעניינים מינהליים להכריע בשאלה, האם חרגה ועדת המכרזים של רמ"י ממיתחם הסבירות בהחלטתה לבטל את זכיית המבקשת במיכרז? לאחר בחינת מכלול הנסיבות, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי במסגרת החלטתה לביטול זכייתה של המבקשת במיכרז, לא חרגה ועדת המכרזים של רמ"י ממיתחם הסבירות.

נקבע, בהקשר זה, כי: "בנסיבות אלו פעלו המשיבות בצורה סבירה וראויה, וועדת המכרזים יישמה בצורה ראויה את דיני המכרזים ודי בכך כדי להצדיק את דחיית בקשות האורכות השונות שביקשה העותרת". בהמשך, בחן בית משפט קמא את טענת העותרת, כי אי קבלת בקשתה להארכת מועד לתשלום הוצאות הפיתוח, מהוה הפליה לעומת מציעים אחרים, ודחה אותה, בקובעו, כי: "לא הוצג על-ידי העותרת מקרה דומה בו לא היה לזוכה במיכרז כסף כדי לממש זכייתו והוא למרות זאת קיבל אורכה מרמ"י כדי לנסות לגייס כספים". בהתייחס לבקשת המבקשת בדבר אי-חילוט הערבות הבנקאית על-ידי רמ"י, קבע בית משפט קמא, כי אין כל הצדקה למנוע את החילוט.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

סבורני, כי המבקשת לא עמדה בנטל להציג תשתית ראייתית הולמת לתמיכה בטענתה, כי ככל שהבקשה למתן סעד זמני תידחה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.

בעניינינו, לא שוכנעתי כי עסקינן בהחלטה החורגת ממיתחם הסבירות, המצדיקה את התערבותה של ערכאה זו. ואפרט.

(1) לקבוע תנאים למתן אשרה או רשיון ישיבה ולהארכה או החלפה של רשיון ישיבה, לרבות קביעת המצאת ערבון כספי, ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת להבטחת תנאים כאמור, ודרכי ממושה או חילוטה של הערובה; (2) לקבוע באשרה או ברשיון ישיבה תנאים שקיומם יהיה תנאי לתקפם של האשרה או של רשיון הישיבה; (3) בלי לגרוע מהוראות פסקה (2), לקבוע ברישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5), שניתן למסתנן כהגדרתו בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, אזורים גיאוגרפיים שרק בהם יהיה רשאי המסתנן לשהות".

...

משסברתי כי דין הערעור להידחות לגופו, לא מצאתי לנכון לדון בטענות לפיהן דינו להידחות על הסף.

עיקר החלטתו של בית הדין אף מתמקדת בטענה זו, כאשר הדיון בעניינו האישי של המערער מתמצה בפסקה אחת לקראת סיום פסק הדין בלבד; בית הדין אף קובע במפורש כי "הערר נדחה", בכפוף לעריכת הבירור בעניינו הפרטני של המערער.

סוף דבר, הערעור נדחה ובנסיבות הענין ללא צו להוצאות.

על פי החלטת מועצת רשות מקרקעי ישראל 1267 מיום 23.4.2013 "במכרזים לבניה רוויה למגורים בהקף העולה על 30 יחידות דיור למגרש... היזם/חוכר ישלם עם זכייתו 85% מהמחיר שהציע לכל מיגרש... ויפקיד ערבות בנקאית בלתי חוזרת עבור יתרת הסכום לתקופה של 30 חודשים (להלן: תקופת הבצוע)...". ככל שהיזם ימציא לפני סוף תקופת הבצוע אישורים על סיום הבנייה ואיכלוס למעלה מ-80% מיחידות הדיור, תיפקע הערבות הבנקאית והיזם לא ישלם בעבור 15% הנותרים מהמחיר.

העותרת טוענת עוד כי "גם בהנחה שהייתה קיימת היתנגשות בין הוראותיו של המיכרז לבין הוראותיהן של החלטות 1276 ו-1400, הרי שבהנתן כי ההוראות במיכרז לעניין התמריץ הכספי נקבעו על יסוד ההחלטות לעיל, ברי כי מיסמכי המיכרז אינם יכולים להתנות על תוקפן של ההחלטות האמורות ולהחיל אותן באופן חלקי על חלק מהמתחמים מושא התכנית... כל פרשנות אחרת הנה אבסורדית, ובודאי שאינה ראויה או מצויה במיתחם הסבירות המוקנה לרשות המנהלית". העותרת מוסיפה וטוענת כי ניגשה למכרז על יסוד ציפייתה לקבלת התמריץ, ככל שיוארך תוקפו בהחלטה חדשה, כאמור בסעיף 29.3 למכרז.

משהמשיבים לא טוענים כי בעיניינה של העותרת הופעל שיקול דעת המצדיק חריגה נקודתית מהחלטה 1400, ומשב"כ המשיבים אישר בדיון כי בעיניין נשוא העתירה לא התקבלה החלטה להחריג את הפרויקט מהחלטות המועצה האמורות, אין יסוד לטענה זו. יצוין עוד כי בהחלטות נשוא העתירה, המתאפיינות בלקוניות רבה והיעדר היתמודדות עם עיקר טיעוניה של העותרת, לא נזכר טיעון זה, כפי שנעדרים ממנו טיעונים נוספים שמעלים המשיבים במסגרת עתירה זו. זאת ועוד, בהחלטתה השנייה של ועדת המכרזים מיום 26.1.2020 נפלה שגיאה מהותית, משנקבע בה כי העותרת "לא קיבלה את התמריץ עקב החלטת מועצה 1400" – טענה בלתי מובנת שאינה עולה בקנה אחד עם טיעוני המשיבים בתגובתן לעתירה.

...

המשיבים אף אישרו כי "אילו הטענות האלו היו נטענות ערב הגשת ההצעות, היה המשיב, משנה את הנוסח". דיון והכרעה דין העתירה להתקבל.

טענת המשיבים, ולפיה הוראות המכרז נשוא העתירה גוברות על הוראות החלטה 1400 דינה להידחות.

אשר על כן העתירה מתקבלת כאמור לעיל.

באיזון בין אינטרס הציבור בדבר המשכם התקין של ההליכים נגד מי שתלוי ועומד נגדו כתב אישום חמור הכולל עבירות בהקף כספי ניכר, מזה, לבין מצבו הכספי של המשיב מזה, והפגיעה בזכויותיו ובקניינו, באספקלריה של טיב העבירות המיוחסות לו, אני סבורה כי עמדת המשיבה אינה בלתי מידתית ואינה חורגת ממיתחם הסבירות.

אשר על כן, צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד המבקש, דורון אלעד, יבוטל זמנית בין התאריכים 15.10.14 ו-15.11.14, בתנאי שהמבקש ימציא ערבות בנקאית בסך 250,000 ש"ח או סכום זה במזומן.

...

באיזון בין אינטרס הציבור בדבר המשכם התקין של ההליכים נגד מי שתלוי ועומד נגדו כתב אישום חמור הכולל עבירות בהיקף כספי ניכר, מזה, לבין מצבו הכספי של המשיב מזה, והפגיעה בזכויותיו ובקניינו, באספקלריה של טיב העבירות המיוחסות לו, אני סבורה כי עמדת המשיבה אינה בלתי מידתית ואינה חורגת ממתחם הסבירות.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים דלעיל.