חריג לפסיקת הפרשי ריבית והצמדה

הדברים אמורים גם בנוגע ליישום הקריטריון הראשון שנכלל במתוה המוסכם, לפיו הנתבעים יהיו פטורים משיפוי בגין נזקים שהיו בנמצא בעת מסירת החזקה במבנים לידיהם: המומחה, כאמור, לא סיפק תשובה בנושא, אך מסר שבעת בדיקתו ב-2018 זיהה בנכס נזקים רבים וחריגים.

אלא, שלאלמנט זה ניתן לתת ביטוי בפסיקת הוצאות ההליך, ואין בו די להצדיק פסיקת הפרישי ריבית והצמדה ממועד הדרישה שבוססה על חוות דעת המומחה.

...

תחת הכותרת "שונות" הציג המומחה מספר המלצות, בהן אעסוק עתה: באשר לרכיב של השלמת דבק באדני החלונות ו"שאריות דבקים/צבע", לא נומק או בוסס מדוע דובר בתוצר של בלאי משימוש לא רגיל או זהיר, והתביעה בעניין זה נדחית.

אני סבור כי הידרשות לעתירות אלה חורגת מגדרי המתווה המוסכם, שעסק בהתחייבות הנתבעים לשלם "בהתאם לערכים שאמד המומחה", מה ששולל הידרשות לסכומים שלא נדונו בחוות הדעת.

במכלול השיקולים, אני קובע שהנתבעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 6,000 ₪ ובשכר טרחת עורך דינה כולל מע"מ בסך 18,000 ₪.

בפסיקה נקבע שככלל יש לפסוק הפרישי ריבית והצמדה, ואי-פסיקתם היא חריג המצריך הנמקה והסבר (ע"א 28/83 יוחימק נ' קדם (9.5.85)).

...

לסיכום הדיון אדון בעניינו של הנתבע 3.

אני ער לכך שהשמאי מטעם הנתבעים, מר עיני, חיווה דעתו כי לא חלה ירידת ערך ונימק זאת בהתייחס לעסקאות בשכונת נחלאות שניתוחן הביאו למסקנה לפיה אין הבדל בשווי הזכויות בין דירות רשומות לאלה שאינן.

לסיכום, בנוסף לסכומים שנפסקו לעיל בפיסקה 62, על הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך דין כולל מע"מ בסכום כולל של 25,000 ₪.

המערערות מוסיפות שדמי השמוש שנפסקו עולים כדי כפל (ואף שילוש) פיצוי פרותי משום שנפסקו הפרישי ריבית והצמדה על פצויי ההפקעה – ונוסף על אלה, תשלומי הריבית וההצמדה שצורפו לפצוי שאינו שנוי במחלוקת; שהסעד היחיד על הפרת החובה החקוקה לשלם את הפיצויים הוא הגדלת שיעור הריבית; ולחלופין, שלא היה מקום לחייב אותן בתשלום ריבית עד לתשלום בפועל, אלא עד לתשלום הפצוי שאינו שנוי במחלוקת.

לסיכום נטען שאין זה מקרה חריג שבו תתערב ערכאת העירעור בגובה הפיצויים שנפסקו.

...

במצב זה אני סבור שהברירה בידם: להסתפק בתשלומים שקיבלו לפי חוק הרכישה; או להחזיר את תשלומי הריבית וההצמדה לפי חוק הרכישה ולקבל במקומם את אחד הסעדים האחרים שבית המשפט המחוזי פסק להם (השוו לדברי חברתי, השופטת (כתוארה אז) א' חיות, בע"א 7210/00 דנה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(6) 469, 478 (2003): "משביקשו המערערים לבחור במסלול הראשון, דהיינו בקבלת פיצויי קרן נומינליים לפי סעיף 12 לפקודה בצירוף פיצויי פירות לפי סעיף 13 לפקודה, לא היה מקום לשלול מהם את זכותם זו ולפסוק להם פיצוי במסלול השלישי [פיצויי קרן בצירוף הצמדה וריבית על פי חוק הרכישה – ע' פ'], השונה מזה שבחרו")).

על כן לא מצאנו להביע עמדה לגביו.

סוף דבר אציע אפוא לחבריי לקבל את הערעור בעיקרו, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולקבוע כך: (א) פיצויי ההפקעה יעמדו על 10 דולר למ"ר לשצ"פ ועל 5 דולר למ"ר לדרך.

עם זאת, אין מדובר בשאלה של סמכות אלא בשאלה של שיקול דעת; ערכאת העירעור מוסמכת להתערב גם במימצאי עובדה ומהימנות אם כי היא תעשה זאת רק במקרים חריגים, הפסיקה הכירה בארבעה חריגים, שכוחם יפה הן להליך האזרחי והן להליך הפלילי (ע"א 9226/17 ערן פולק נ' ALLIANZ VERSICHERUNGS – AG[ (28.7.2019)) ואלו פורטו במסגרת ע"פ 2439/10 פלוני נ' מדינת ישראל (6.6.2012), שם נפסק: "ניתן להצביע על ארבעה חריגים עקריים, אשר בכוחו של כל אחד מהם להרחיב את הפתח לשיקול עצמאי יותר של ערכאת העירעור בבחינת הממצאים העובדתיים. הראשון - כאשר מתבססים הממצאים על מסמכים בכתב ולא על עדות בעל פה, שכן הן הערכאה המבררת והן ערכאת העירעור מקבלות לפניהן את המסמך כפי שהוא (וראו: ע"פ 398/89 מנצור נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.1.1994)); השני - עניינו במקרים בו מימצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים טהורים שבהגיון, בנבדל משקולי היתרשמות או מערבוב בין שקולי היתרשמות והיגיון (וראו: ע"פ 6147/07 שמעון אביסידריס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.7.2009));השלישי - מקום בו נפלו טעויות מהותיות בהערכת מהימנות העדויות על ידי הערכאה הדיונית. טעויות שכאלה עניינן למשל היתעלמות מסתירות בעדות היורדות לשורשו של עניין או היתעלמות מגורמים רלבאנטיים להערכה של משקל העדות (וראו: ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690); הרביעי – מצב בו הערכאה המבררת מסיקה מסקנות מהעובדות, ובמיוחד כאשר אלה עומדות בליבת הבדיקה של מרכיבי העבירה (וראו למשל: ע"א 9784/05 עריית תל אביב-יפו נ' עו"ד ידידיה גורן [פורסם בנבו] (12.8.2009))". מצאתי כי המקרה דנן נופל באותם חריגים המצדיקים ואף מחייבים התערבותה של ערכאת העירעור בממצאים ובמסקנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא.

סוף דבר; תוצאה מכל האמור לעיל שהערעור מתקבל, מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, וקובע במקום זאת הנני מחייב את המשיבה מס' 1 לשלם למערערת את מלוא סכום התביעה 37,151 ₪ בצרוף הפרישי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה 18.08.2019 ועד התשלום המלא בפועל.

...

עוד טענה המערערת בכתב התביעה שעל האירוע נשוא הדיון חלות הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, מאחר ומלוא העובדות הנוגעות לתאונה הינן ידועות לה; לטעמה, כעולה מסעיף 11 לכתב התביעה האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שמשיבה מס' 1 לא נקטה אמצעי זהירות מאשר מהמסקנה שהיא נקטה באמצעי זהירות.

עניין בירור הודעת צד ג' בעקבות פסק דין זה, הנני מורה על החזרת בירור הודעת צד ג' לבית משפט קמא, ולאחר שאפשר לצדדים לטעון , לתת פסק דין בהודעת צד ג'.

סוף דבר; תוצאה מכל האמור לעיל שהערעור מתקבל, מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, וקובע במקום זאת הנני מחייב את המשיבה מס' 1 לשלם למערערת את מלוא סכום התביעה 37,151 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה 18.08.2019 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף תשלם המשיבה מס' 1 בגין השתתפות בהוצאות המשפט של המערער בסכום של 2,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪ ומע"מ כחוק על שכר הטרחה.

עם זאת, המחוקק הסמיך את הערכאה השיפוטית להורות על תיקון טעויות מסוימות שנפלו בפסק הדין באמצעות חריג לכלל, הקבוע בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן- חוק בתי המשפט) החל גם בבית הדין לעבודה: "(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

בעיניין השמטת הוראה בדבר הפרישי הצמדה וריבית מהחלטה הפוסקת סעד כספי נפסק כי היא ככלל, השמטה מקרית הנתנת לתיקון בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט (דב"ע (ארצי) נו/3-166 מירב יהודיאן נ' סופר פארם ניות (4.8.1996); ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לט(2) 589, 590 (16.5.1985); רע"א 1324/12 ד"ר י. שגב ושות' עורכי דין נ' מאנה (8.4.2012); רע"א 8309/13 יגאל ארנון נ' שלמה פיוטרקובסקי (05.02.2014); ע"א 648/84 רובקין נ' קלאצ'ק (8.11.1985)).

...

בתגובתה טוענת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה וזאת משום שאין מדובר בתיקון טעות או תיקון השמטה אלא בסעד שלא נתבע במסגרת הערעור ונטען בדיעבד תחת מסווה של תיקון טעות או תיקון השמטה או הבהרה; המערער לא פנה בדרישה לתשלום ריבית והצמדה בעניין רכיב פיצויי הפיטורים במסגרת כתב הערעור, אלא טען לפסיקת פיצויי הלנה כפי שעשה ברכיבים אחרים בהם העלה המערער דרישה לפסיקת לתשלום ריבית הצמדה, אולם אלו לא נפסקו לזכותו; בפסק הדין נפסקו למערער סכומים ספציפיים.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק, ומשמדובר בהשמטה מקרית אשר ניתן לתקנה מצאתי כי יש לקבל את הבקשה.

משכך, הבקשה מתקבלת כך שפסק הדין יתוקן בכך שהסכום שנפסק למערער כהשלמת פיצויי הפיטורים, בסך של 69,167 ש"ח, לאחר קיזוז סך של 34,700 ש"ח אשר הופקד על ידי המשיבה בקופת הגמל ברכיב הפיצויים, ככל שכספים אלו טרם נמשכו על ידי המשיבה, יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

המערער עתר בבקשתו הנוכחית כי פיצויי הפיטורים יישאו ריבית והצמדה כחוק גם מתאריך זה ואנו נעתר לכך.