דיון
מימצאי פסק הדין
בפסק הדין שניתן בהליך הקודם נקבע בסעיף 48 כי הנתבעות "לא פעלו בתום לב בשלב המו"מ לפני ההיתקשרות בהסכם וכן בשלב מימוש ההסכם". בהקשר זה נקבע כי בשלב המו"מ לא אמרו הנתבעות במפורש לתובעת ולבתה כי החסוי עשוי להתחרט ולסרב לעבור דירה, אף על פי שנתבעת 1 העידה שהיו לה חששות בעיניין זה. כך גם לא אמרו הנתבעות לתובעת שהדירה החלופית צריכה לעמוד בדרישות רבות, ושהעלות שלה צריכה לעמוד על שליש ממחיר הדירה שנמכרה.
לפיכך נקבע בפסק הדין הנ"ל כי "הכלל במקרים כאלה [שבהם שילם הקונה מראש – מ"ת] הוא שיש לחשב את דמי הנזק של הקונה בשל אי־מסירת הסחורה לפי ההבדל שבין מחירה כפי שנקבע בחוזה לבין מחירה בזמן בירור התביעה". לכן, לגבי העניין שנידון שם נקבע כי על אף שהסכם המכר הופר בשנת 1953, המפר ישלם פיצויים לפי ערך הקרקע בזמן בירור התביעה, עשר שנים לאחר מכן, בשנת 1963.
אינני סבור שהדין צריך להיות שונה בהכרח כשמדובר בקונה שהעבירה לנאמנות את מלוא התמורה עבור הנכס כנדרש בהסכם, אך בשל התנהלותן הפסולה של המוכרות והפרת ההסכם מצדן, נימנעה האפשרות לממש את ההסכם בסמוך לאחר ההיתקשרות.
...
הנתבעות ישלמו לתובעת בגין הפסד עליית ערך הנכס את ההפרש בין 4,400,000 ₪ לסך 1,930,000 ₪, קרי סך של 2,470,000 ₪, בהפחתת סך הפירות אשר נצבר, אם בכלל, על כספי הנאמנות (בסך של 1,930,000 ₪) מיום הפקדתם ועד למועד השבתם לידי התובעת בפועל.
כמו כן ישלמו הנתבעות לתובעת פיצוי בגין אובדן דמי שכירות בסך של 410,539 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת תביעה זו ועד מועד התשלום בפועל; ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.
לפיכך, עבור ההליך דנן בלבד, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 72,500 ₪ בגין הוצאות משפט (כולל שכר טרחת מומחה), וסך נוסף של 65,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.
