חקירת תאונת מטוס זעיר ותביעת נזקי גוף

התביעה נדחתה על-ידי הנתבע במכתבו מיום 24.8.2016 מהנימוקים הבאים: לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה אשר הביאו לתיסמונת התעלה הקארפלית (CTS) ; לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובע למחלת ה –CTS ; המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו ומטעם הנתבע העידו הממונים הישירים על התובע, מר מיכאל אוקרט ומר **** שי. התובע נחקר בפנינו בחקירה נגדית ועדי הנתבע-מר אוקרט ומר שי נחקרו בחקירה ראשית ונגדית.

] משנת 1994 ועד היום, התובע משמש כטכנאי בד"ס, בדיקות סופיות ומבצע את אותה עבודה במסגרתה הוא בודק תקינות מכשירים שנמצאים במטוס.

דיון והכרעה הלכה פסוקה היא כי על מנת להכיר בפגיעה כתאונה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה יש להוכיח, תחילה, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק בלתי הדיר, עד שהצטברותם של אותם הנזקים הזעירים זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.

בית הדין הארצי חזר ועמד על התנאים הנדרשים לצורך הוכחת תביעה מכח תורת המקרוטראומה בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נח (ניתן ביום 22.12.2014) וכדבריו: "על מנת לבסס את עילת המקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)". לאור עקרונות מנחים אלו, נבחן, איפוא, האם התובע הניח תשתית עובדתית לקיומה של מקרוטראומה.

...

אשר על כן, התובע אינה עומד בתנאי הפסיקה להוכחתה של תשתית עובדתית לצורך הכרה בפגיעתו בידיים כתאונת עבודה מכוח תורת המיקרוטראומה, ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה. כמקובל בתביעות מסוג זה, אין צו להוצאות.

במסמך רפואי נוסף שעניינו 'גליון שיחרור ממיון' מיום 7.7.16, נרשם תחת תת-הכותרת 'מחלה נוכחית', בין היתר: "לפני 3 שבועות עבר תאונת דרכים. נדרס בתור הולך רגל. נפגע בראש, בגוף ובזרוע שמאלית. טופל במיון... נשארו מס זכוכיות בקרקפת מהתעונה (צ"ל: מהתאונה). כאבי ראש". בהמשך אותו מיסמך רפואי תחת תת-הכותרת 'בדיקה גופנית' נרשם: "במצב כללי טוב. בהכרה מלאה. ראש – מגולח. מס קמטים זעירים מתאמים לפצעים ישנים בשלב הגלדה. אישונים שוים מגיבים לאור ותנועות. ללא סמני זהום פעיל". לבחינת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה ומתן חוות דעת רפואית בעיניינו, מונו מטעם בית המשפט שלושה מומחים רפואיים: ד"ר **** עובד בתחום הנוירולוגיה, פרופיסור יונה קוסאשוילי בתחום האורתופדיה וד"ר אדם דרנל בתחום הפסיכיאטריה.

בחוות דעתו ציין המומחה, בין היתר: "התובע פנה לטפול נפשי רק כשנתיים וחצי לאחר התאונה הנדונה ובכך נחלש הקשר שבין תלונותיו לבין התאונה הנדונה. גם בזמן הבדיקה אצלי לא יכול היה לתאר בפרוטרוט תלונות... יחד עם זאת התובע עבר תאונה, סבל מפגיעות גופניות וכאב כולל שניגרם על ידי ההתערבויות הכירורגיות וסביר שסבל מקשיים בשינה. אני סבור שנכותו של התובע מיום התאונה ולמשך שלוש שנים היתה 5% לפי 34 ב 1-2, ולאחר מכן לא נותרה נכות נפשית...". הצדדים לא מצאו לזמן את מי מהמומחים הרפואיים שמונו בעיניינו של התובע לחקירה על חוות דעתו.

התובע גם העיד בחקירתו כי אילמלא התאונה יכול היה לעבוד על המטוס ולהרויח שכר גבוה יותר: "אם לא הייתי עובר את התאונה הייתי יכול להרויח הרבה יותר ומכיוון שעברתי לעבוד עבודה פקידותית ולא יכולתי יותר לבצע עבודות על המטוס אז היו הפסיקו לקרוא לי לעבודות ולהוציא אותי לעבודות" [עמ' 44 לפרו'].

כך נקבע ב- ת"א (חיפה) 676/96 גד רינברג ואח' נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים תק-מח 2003(3), 9766: "כפי שציינה באת-כוח התובעים בתשובה לסיכומי הנתבעת, ההלכה היא, ששכר המשולם לנפגע על ידי מעבידו על חשבון ימי חופשת מחלה היינו למעשה שימוש שעושה העובד במשאביו העצמיים, דהיינו, הוא עושה שימוש בזכותו הראויה לדמי מחלה. ויש שראו ניצול של ימי מחלה צבורים כ"הסכם", שעל פיו "יחזיר" את השכר שקבל אחרי הפגיעה כאשר יחלה בעתיד וייזקק לימי מחלה אלה (ד. קציר, בספרו, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, תשנ"ח-1997, עמ' 1013 עד עמ' 1016 וכן ת"א (חיפה) 11293/97 גאנם נעים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם - סעיף י"ד לפס"ד)" (שם, עמ' 9769)". חישוב ההפסד הכספי הריאלי בגין אובדן ימי מחלה הוא מורכב, ותלוי; לגבי "העובד הבריא" (זה שימים אלו שנוצלו בגין התאונה - לא יחסרו לו בפועל בעתיד לשימוש בגין מחלה), שיעור "השווי" תלוי - בכמות ימי המחלה שהעובד יצבור בפועל עד למועד פדיונם, מועד שהוא מקובל להיות – מועד עזיבתו את מקום העבודה.

סך הפיצויים מצאתי לקבל את תביעת התובע, כך שהסכום שאמור להיות משולם לתובע הוא פיצוי כולל בסך של 520,000 ₪, הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר אובדן כושר הישתכרות לעתיד ופנסיה 30,000 ₪ 421,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) 75,000 ₪ 90,000 ₪ כאב וסבל 45,000 ₪ סך הכל 661,000 ₪ נכויים אין טענה לכך שמדובר בעניינינו בתאונת עבודה.

...

אשר על כן, אני קובע כי בגין הפסד השתכרות לעבר זכאית התובעת לפיצוי בסך כולל [שכולל בתוכו גם פיצוי בגין הפסד הפנסיה] של 30,000 ₪.

סך הפיצויים מצאתי לקבל את תביעת התובעת, כך שהסכום שאמור להיות משולם לתובע הוא פיצוי כולל בסך של 395,000 ₪, הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר אובדן כושר השתכרות לעתיד ופנסיה 30,000 ₪ 275,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) 40,000 ₪ 20,000 ₪ כאב וסבל 30,000 ₪ סך הכל 395,000 ₪ סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 481,000 ₪ ולנתבעת - סך של 395,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעים ביחד - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 133,240 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילמו התובעים בנדון (סך 773 ₪) בלוויית ריבית והצמדה ממועד התשלום (16.4.18).

] ביום 3.6.19 נדחתה תביעת התובע מן הטעמים הבאים: "1. על פי המסמכים שבידינו ולאחר התיצות רפואית, לא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו למקרוטראומה בכתף שמאל.

מסגרת נורמאטיבית בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין את הכללים להכרה בפגימה כתאונת עבודה לפי תורת המקרוטראומה, כך שאחד התנאים להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה הוא: "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הנה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה.

ממכלול העדויות בפנינו עולה כי עבודת התובע הייתה מגוונת ולא ניתן לבודד פעולות חוזרות ונישנות דומות במהותן אשר פעלו על איזור מוגדר בגופו.

" בחקירתו נישאל התובע אודות עבודתו והתברר כי הוא טיפל במשאיות בלבד[footnoteRef:13] אותן היה עליו להסיע מהשטח למוסך במהלך יום העבודה, ולאחר סיום הטיפול בהן, היה עליו להשיב משאיות אלה לשטח על מנת שאלה יוכלו לשרת את המטוסים הזקוקים לתדלוק.

...

כל אלו מביאים אותנו למסקנה כי לא הונחה תשתית המצדיקה הכרה בפגיעה בכתף שמאל של התובע על בסיס עקרון המיקרוטראומה.

סוף דבר התובע לא הוכיח תשתית עובדתית לפגיעה לפי הלכת המיקרוטראומה.

אשר על כן התביעה נדחית.

תביעתו זו נדחתה על ידי הנתבע ביום 28.11.2021 מהנימוקים כדלקמן: "1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי כלשהוא/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו להתפתחות הכאבים בעמ"ש צוארי. 2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלת לבין תנאי עבודתך. 3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה". טענות התובע: התובע טען כי מתכונת עבודתו: 5 – 6 ימים בשבוע, כ-9 שעות מידי יום עבודה וכן שעות נוספות.

בהילכת המקרוטראומה ניתן פירוש רחב למושג "תאונה", באופן שיאפשר החלתו גם על סדרה של אירועים תאונתיים זעירים, שכל אחד מהם הסב נזק זעיר, עד שהצטברות נזקים אלה הביאו לנזק ממשי הפוגע בכושר עבודתו של המבוטח (ראו עב"ל(ארצי) 17464-03-16 אברהם פיס – המוסד לביטוח לאומי (6.2.2019) וכל המובאות שם); עב"ל(ארצי) 38256-06 סטיב חילו- המוסד לביטוח לאומי (21.3.16(; (עב"ל(ארצי) 25457-06-18 ויקטור עמוס – המוסד לביטוח לאומי (5.2.2019)).

בכדי לבסס את עילת המקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות כדלקמן: "הראשון, תשתית עובדתית "מתאימה"; השני, קיומו של קשר סיבתי בין אותה תשתית עובדתית לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה במסגרת אותה תשתית עובדתית נגרמו פגיעות זעירות המצטברות יחדיו לכדי ליקוי גופני.

בחקירתו בפנינו העיד התובע כי בשלוש השנים האחרונות עבד ככרסם סי אן סי (עמ' 1 ש' 26 – 27 וראו עדות מר יובל בעמ' 5 ש' 30 לפרוטוקול) שמשמעו "עבוד שבבים בכרסום חלקים, חלקים של מטוסים בעיקר, וחלקם גדולים או קטנים. יש חלקים ששוקלים לפחות 400 ק"ג". (עמ' 2 ש' 4 – 5 לפרוטוקול).

...

סוף דבר: התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובע, להכיר במחלת הפרקינסון ממנה הוא סובל כתאונת עבודה, כאמור בפרק ה׳ לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ״ה-1995 (להלן: ״החוק״), על פי תורת המקרוטראומה.

אציין כי בשנים האחרונות חל שינוי במודעות להשלכות של החשיפה שלנו לחומרים ולכן איש בטיחות היה בוחן באמצעות מכשיר את רמת הרעלים בתוך מיכלי הדלק ובהאנגרים טרם העבודה, וכן אוסיף כי חומרים רבים כגון טריכלוראתילן וטורקו יצאו משימוש בתעשייה האוירית לאור הנזקים שהם גרמו לאורך השנים.

הנתבע ביקש למחוק את המסמכים מתיקו האישי של התובע שצורפו לסיכומיו, שכן לא היו חלק מהראיות בתיק וצירופם לסיכומים, מבלי שקבל לכך אישור מבית הדין, מהוה ניצול לרעה של הליכי משפט ופוגע בזכות הדיונית של הנתבע, שלא ניתנה לו היזדמנות לחקור את התובע עליהם.

נפסק כי "הכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה מחייבת הוכחה של שלושה יסודות: "הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)" (ר' סעיף 9 לעב"ל (ארצי) 16094-05-14 נדג'ידה דוידוב - המוסד לביטוח לאומי (12.12.2016), ההדגשה במקור.

גירסתו לעיל מעט שונה מגירסתו בתצהירו: "במסגרת עבודתי ביצעתי תיקונים על גוף המטוס, תיקון מערכות המטוס, חלקי המטוס ומנועיו. העבודה בוצעה בהאנגרים גדולים, על המטוסים וכן בליינים של הטיסות, כאשר לעיתים בין טיסות היה צורך בתיקון תקלות. וכן, הייתי בודק בהתאם להנחיות היצרן את המטוס וחלקיו ומתקן בהתאם לצורך ומבצע פעולות תיחזוקה למטוס[footnoteRef:23]." [23: ס' 7 לתצהיר.

...

ביחס לתקופה זו כאמור, מצאנו קושי מהותי הן בעדותו של התובע והן בעדותו של העד מטעמו להוכיח את היקף העבודה עצמה, מקום העבודה, תדירות החשיפה לחומרים והיקפה, שעה שסוג החומרים בהם השתמש התובע השתנה, בהתאם למטלות ולמשימות שונות.

חלוף הזמן מחייב דווקא כי התובע יפרט תשתית עובדית ראשונית, ברורה ככל הניתן, ימנע מאי דיוקים בגרסתו, על אף שחלקם נראים זניחים, אך מצטברים בסופו של דבר לגרסה שאינה קוהרנטית שיש קושי לבסס עליה תשתית עובדתית מינימלית.

] משלא מצאנו שהתובע הניח תשתית עובדתית מינימלית לחשיפה לחומרים מזיקים בעבודתו כטכנאי מטוסים בתע"א, כמפורט בהרחבה לעיל, התביעה נדחית.