חקירת עובד ממוצא ערבי בגין גניבה מהמעביד

בית דין איזורי לעבודה בירושלים סע"ש 7782-01-15 21 אוגוסט 2019 לפני: כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דגנית ישראלי התובע אשרף פראח ת.ז. 033166612 ע"י ב"כ: עו"ד פיראס אבו אחמד הנתבעת בי.טי.אם. ציוד טכנולוגי עסקי בע"מ ח.פ. 512125287 ע"י ב"כ: עו"ד ג'ורג שוכרי פסק דין

[2: דיסק ועל גביו השיחה המוקלטת, תימלול השיחה בשפת המקור, ערבית, וכן תירגום לעברית הוגשו במסגרת תצהירו המשלים של התובע מיום 26.7.2018 (להלן: התצהיר המשלים).

עוד מואשם התובע בגניבת רכושה בדמות של "Source code"; בתמיכה מוצהרת במי שביצעו פיגוע במרכז הרב בירושלים; בהאזנת סתר ללקוחותיה וכן ב"עובדות נוספות" שיש בהן כדי לפגוע בשמו הטוב.

הרי שממארג הראיות שהונחו לפנינו, ובכלל זה עדותו האמינה והעקבית של התובע לעומת עדויות הנתבעת שלא עמדו במבחן החקירה הנגדית, עולה כי הנתבעת, באמצעות מר פראג', היא שהחליטה להביא לביטול חוזה העבודה בין הצדדים בפיטוריו של התובע ביום 2.7.2008 כפי גירסתו.

...

החלטתנו מבטאת אפוא את האיזון הנכון לטעמנו בין הצורך לתקן פגם בהליך, תוך מתן יומה המלא של הנתבעת בבית הדין בעקבות אותו תיקון, לבין הצורך להגיע לחקר האמת.

סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים מטה.

בשים לב למועד הגשת התביעה, סמוך לתום תקופת ההתיישנות החלטנו כי צודק יהיה לחייב את הנתבעת בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בלבד (היינו מיום 5.1.2015), ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הוא סבר שמאן דהו בחברה קישר בין ארועי הגניבה לבינו בשל מוצאו, ויזם את הזימון לשימוע (נציין כאן שמנהלת הסניף הודתה בחקירתה שאלבר חשדה בכך שהגנבים, שגנבו עד לאותה נקודת זמן לא פחות מ- 11 רכבים, זכו לשיתוף פעולה מאחד העובדים, עמ' 39 ש' 22).

בהקשר זה אין לנו אלא לציין את המובן מאליו, והוא שסיקור תקשורתי הנו נדבך חשוב בהתמודדות עם תופעות של אפליה בשוק העבודה ובדרך לשינוי חברתי; חמישית לא מצאנו להביא במאזן השיקולים את העובדה שהנתבעת מעסיקה עובדים ערבים, לרבות עובדים בתפקידים ניהוליים ולרבות ערבי אחד בסניף שבו עבד התובע (ראו בסעיף 16 לסיכומיה).

...

על כן, לו דעתי היתה נשמעת, היינו קובעים שהנתבעת תשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרשת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 40,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10.000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת על דעת כל חברי המותב.

אשר לגובה הפיצוי: בהתאם לעמדת רוב חברי המותב (אב בית הדין השופט ספיבק ונציג הציבור מר דיאמנט), אל מול דעת המיעוט של נציגת הציבור גב' לבני, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך 80,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 16,000 ₪.

בהקשר זה נפנה למפורט בס' 4 לכתב תביעתה של העובדת: "הקצינים הנ"ל הטיחו בפני התובעת כי נושא השיחה שבגינו זומנה הנו "חשד לגניבה" של 100 ₪ שארע ביום 17.10.14 וכי הנה "אשמה" במעשה הגניבה וכי קיימת ראייה, צלומי וידאו שבהם נראתה התובעת "מכניסה ידה לקופה ולאחר מכן מחזירה את ידה לכיסה". כבר מכתב התביעה נראה כי כל ענין "החשד" ו"האשמה" התערבב לו אצל העובדת ועל כן, על אף אמינותה, אנו סבורים כי עדותה לענין מה שנאמר במסגרת החקירה אינו מהימן אלא מבוסס על תחושתה הסובייקטיבית בלבד, בעוד שעדות הקב"טים בענין זה היתה אמינה.

בדומה נקבע כך בעיניין גולצ'וב באשר לשיחה בגין חשד למעורבות בפריצה; דוגמא נוספת- בעיניין חננינה נקבע כי עצם זמונו של תובע באמצעות מערכת הכריזה לבדיקה עם הגורם הממונה אצל המעסיק על הבטחון אינה בגדר לשון הרע, וזאת גם אם עובדים אחרים ידעו כי פגישה בנוכחות הקב"טים משמעה בדיקת חשד בגניבה; זאת ועוד, העובדת לא הוכיחה אמירות כלשהן מצד הקב"טים לעובדים אחרים או לקוחות, וכי עובד כלשהוא שמע את התשאול זולת הקב"טים הנוכחים.

סעיף 2 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה קובע כדלקמן: "2. (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:

הקב"ט מימוני העיד כי "יש יותר עובדים מהמגזר מאשר יהודים. רוב מינהלי המחלקות בסניף הם ערבים, חוץ מאחת. מישהו מהקופה הראשית הוא גם נוצרי, שזה קידום. אין שום אפליה בגלל שהיא ערביה." הגב' ג'ורג'ט העידה כי בכל הסניף יש בין 70-80% עובדים ערבים.

...

בעניינו אנו סבורים שהמעסיקה פעלה באופן לגיטימי ומידתי ולכן לא שוכנענו כי נגרם לתובעת נזק כלשהו שעל המעסיקה לפצותה בגינו.

סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

ואולם, לאור העובדה שהשתכנענו בדבר הפגיעה הסובייקטיבית ועוגמת הנפש שחשה העובדת, ועל מנת שלא למנוע מאנשים שחשים שנפגעו במקרים דומים להגיש תביעות כנגד המעסיקים שלהם, אנו סבורים כי במקרה ספציפי זה לא יהיה זה נכון להשית על העובדת הוצאות משפט.

על פי ההחלטה, חשד זה מבוסס על עדויות של מספר עדים שצפו באח נושא נשק התואם בתאורו את הנשק האירגוני של העותר, על כך שבעקבות הארוע, העותר נתבקש ע"י שוטר למסור את הנשק האירגוני אך תחת זאת הוא מסר את נשקו הפרטי, ועל כך שבמהלך החקירות שינה העותר גירסתו וניסה להסתיר את עובדת החזקתו בנשק האירגוני.

במישור העובדתי, העותר טוען כי בעקבות הארוע הוא נידרש למסור את נשקו (דרישה שאיננה חוקית לטעמו ונובעת מכך שמדובר בארוע שהתרחש ביישוב ערבי), וכי מסר את נשקו הפרטי לפי שסבר שזו דרישת המישטרה.

ביטול הרישיונות איננו מוטה בשל מוצאו של העותר, כטענתו, כי אם מבוסס על העובדות האמורות.

במועד בו נתבקש על ידי מעסיקו למסור את הנשק לצורכי האירגון, ניסה לדחות את הקץ באמתלות שונות, עד שלבסוף הודיע על גניבת הכספת ובה הנשק, ואף טען כי מערכת המצלמות שהותקנה בביתו אינה עובדת מזה מספר חודשים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתשובה לה, ולאחר ששמעתי דברי הצדדים בדיון ועיינתי בכלל החומר שהונח בפניי, מצאתי לדחות את העתירה.

בנסיבות העניין, בהינתן אירוע הירי החמור וההשתלשלות המתוארת לעניין הנשק הארגוני של העותר, בנוסף לעובדה שנשק זה טרם אותר באופן שלא מסיר את הסיכון מפני השימוש בו באופן לא חוקי, ואף שתיק החקירה נסגר בסופו של יום מחוסר ראיות, סבורני כי בפני המשיבה עמדה תשתית ראייתית מספקת לצורך גיבוש עמדתה, וההחלטה בדבר ביטול הרישיונות נופלת במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. על כן, העתירה נדחית.

היא מנהלת מעון צבורי המשרת אוכלוסייה רחבה של חוסים עם פגור שיכלי ברמות שונות במיגזר הערבי (להלן: "המעון").

הנתבעת מעסיקה במעון כמאה ושבעים עובדים.

וכן, בחודשים יולי-ספטמבר 2007 "רכשה" הנתבעת, כביכול, מהתובעת כ- 200 מגבות (ממוצא של 11 מגבות לדייר)!! במהלך שנת 2007 "רכשה" הנתבעת, כביכול, מהתובעת 2,200 פיג'מות (ממוצע של 13 פיג'מות לדייר) במחיר ממוצע של 66 ₪ לפיג'מה, כאשר כ- 160 יחידות נרכשו במחיר של 160 ₪ ליחידה! מחיר זה אינו סביר הן לאור מהות הפריט והן לאור הקף הרכישה.

מימצאי החקירה העלו, כי: 1.6 בתקופה שבין שנת 2005 ועד לשנת 2008, קשרו סעיד, רנייה, נביל, נסרין ואשרף קשר במטרה להוציא כספים במירמה ושלא כדין מהנתבעת, זאת על-ידי גניבת שיקים של הנתבעת, רישומים כוזבים בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, זיוף חשבוניות ספקים של הנתבעת, שימוש בחשבוניות פיקטיביות וזיוף מסמכים, לרבות זיוף שיקים של הנתבעת.

סעיד הודה, במסגרת הסדר טיעון, בכל עובדות כתב האישום המתוקן המייחס לו ,בחמישה אישומים, שורה ארוכה של עבירות פליליות כדלקמן: קשירת קשר לפשע, איסור הלבנת הון (מקרים רבים), גניבה בידי עובד (מקרים רבים), זיוף בנסיבות מחמירות (מקרים רבים), שימוש במסמך מזויף (מקרים רבים), איומים, שבוש מהלכי משפט וניסיון להטרדת עד. הוא הורשע בדין בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן ,והוטלו עליו עונשים של מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וקנס.

...

דיון והכרעה אפתח ואומר, כי לאחר שהפכתי, חזרתי והפכתי שוב ושוב, בחומר הראיות ולאחר שעיינתי, עיין היטב, בכתבי הסיכומים ובשים לב לדין שלעניין, החרות וההלכתי, חוששני, כי התובעת לא הוכיחה כדין את עילת התביעה ,ודין התביעה להידחות.

יוצא, כי הנתבעת לא רק שאינה חייבת סכום כלשהו לתובעת אלא שהיא שילמה לה, למצער, ביתר סכום של 76,503 ₪!! שאר טענות הצדדים מסקנתי דלעיל מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים, שבלאו הכי לא מצאתי בהן ממש ודינן להידחות.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 25,000 ₪.