חקירת עדים וסיכומים בתיק נזיקין

נטען כי הנתבעת לא התרשלה; התאונה ארעה ללא קשר למעשי או מחדלי הנתבעת (המוכחשים כשלעצמם); התובעת נושאת באחריות בלעדית לתאונה; נפילה במדריגות היא בגדר סיכון סביר ואין להטיל בגינה אחריות בנזיקין.

לאחר שהצדדים הגישו סיכומים לתיק נותר איפוא לידון ולהכריע בטענות הצדדים.

בחקירתה הנגדית נישאלה התובעת ביחס לנסיבות התאונה והעידה כדלקמן: "לא, זה, אני יודעת ממה לא נפלתי. לא נפלתי בגלל שמעדתי, ולא נפלתי בגלל חוסר שווי משקל. אני גם זוכרת זאת זה כי בשנייה שהייתי על הריצפה, כשאתה מאבד שווי משקל או שאתה מועד אתה מרגיש את זה. אני ממש זוכרת שפתאום הייתי על הריצפה ואמרתי איך זה קרה? אז בגלל זה אני גם כנראה, את יודעת, לא הלכתי ואמרתי לעצמי מה אני אגיד לך? אני אפילו לא חשבתי שתדונו בסירטון שצילמתי, כאילו צילמתי בשביל שיראו את המקום...

...

בצד שמאל בגרם המדרגות היה קיר בגובה מאחז יד וניתן היה, לטעמי, לאחוז בו (כפי שהעידה המומחית מטעם הנתבעת) ובצד הימני היה מותקן מאחז יד. לו הייתה התובעת מעוניינת בכך היא יכולה הייתה לאחוז במאחז הימני או להיתמך בקיר השמאלי אך לא עשתה כן. עוד בהקשר זה, שוכנעתי כי גם אם היה מותקן מאחז יד בצד שמאל לא היה בו כדי למנוע את התאונה כאשר מדובר במי שירדה במדרגות כשהיא אוחזת בעגלת תינוק ולא סביר שהייתה עוזבת את העגלה ואוחזת במאחז היד.

לאחר ששמעתי את חומר הראיות שהונח לפניי, שוכנעתי כי האפשרות שהתובעת נפלה בעקבות חוסר זהירות שלה עצמה או חוסר עירנות (ולא בעקבות ליקוי הקשור בגרם המדרגות), סבירה יותר.

סוף דבר- התביעה נדחית.

בתום חקירת העדים סיכמו הצדדים את טענותיהם.

יובהר כי ככלל האחריות בנזיקין מוטלת על המעוול או האחראי לה (סעיף 3 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ התובעת ולכל אחד מהנתבעים ותסגור את התיק.

...

אולם אני מקבל את זה שיהיו אנשים אינדיבידואלים שעדיין יעדיפו ליטול סיכון שכזה.

סוף דבר אשר על כן, הנתבע 1 ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: 8.1.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 5960-04-23 לוי ואח' נ' קש חתמים בנלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופט נצר סמארה תובעות 1.קרליין לוי 2. איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אביב ברק נתבעת קש חתמים בנלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד גיא בני משה פסק דין

בתום חקירת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה. עתה, נותר לידון ולהכריע בתובענה.

התרשלות אני סבור כי נסיבות המקרה ניכנסות לגדרי הכלל 'הדבר מעיד על עצמו', המנוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), בזו הלשון: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." לצורך החלת הכלל בענייננו, שלושה תנאים מצטברים צריכים להתקיים, כפי המתואר להלן: "הראשון צופה על התובע ודורש את אי-ידיעתו או אי-יכולתו לדעת את נסיבות קרות הנזק. השני צופה על הנתבע ודורש ממנו שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק. השלישי צופה על המקרה ודורש כי נסיבותיו יתיישבו יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה. בהתקיים שלושת התנאים, "על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שיחוב עליה". ראו: ע"א 7692/09 אמג'ד מרעי נ' בית החולים המשפחה הקדושה (28.2.2011).

...

אמנם, אני מקבל את גרסת נהגת רכב התובעות כי היא נבהלה בעקבות פגיעת צמיג המשאית ברכבה במהלך נסיעתה ולכן הייתה בלחץ ולכן לאחר שעצרה את רכבה לא חשבה להעביר את ידית ההילוכים למצב של חניה.

יחד עם זאת, אני סבור כי כנהגת בעלת רישיון נהיגה כדין היה על נהגת רכב התובעות לפעול על פי כללי הזהירות ולא לצאת מרכבה לפני שהיא מעבירה את ידית ההילוכים למצב של חניה, דבר שהיה מונע את המשך הנסיעה ופגיעה במעקה הבטיחות.

סיכום אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעות את הסכומים הבאים: סך של 71,054 ₪, שהינו 85% מסכום התביעה המוכח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.07.2022 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, ובהמלצתי, הסכימו הצדדים למתן פסק דין מנומק על יסוד החומר הקיים בתיק, ללא חקירת עדים.

סיכומי התובעים בסיכומיהם, טענו התובעים כי, בבסיס התיק דנן, אין מחלוקת בין הצדדים ביחס למקור האש.

לשיטתם של התובעים, מתיק המישטרה עולה כי מר עובד "מודה" שאותו סיכסוך שקדם לארוע הוא זה שגרם לו. התובעים מבקשים לעשות שימוש בסעיף 39 לפקודת הנזיקין, ובעניינו הם משליכים את יהבם על ההלכה הפסוקה שנקבעה בפסק הדין שניתן בע"א 4473/93 יער זאב בע"מ נ' הסנה (9.9.1996) (להלן: "עניין יער זאב").

...

לא מצאתי באמור בחוות הדעת לעניין אפשרות קיומו של חומר נפיץ ברכב כדי להצדיק שינוי המסקנה הנ"ל, זאת מן הטעם הפשוט שלפיו לא הובאה ראיה ו/או בדל ראיה לכך שמדובר שחומר שהונח ברכב עובר למועד הצתת ובנסיבות העניין ואף לנוכח האמור בהודעותיו הנ"ל של עובד במשטרה, אין לשלול את האפשרות לכך שאותו חומר הונח ברכב על ידי אותו גורם שהצית את הרכב בזדון.

אף שהדברים נאמרים מעבר לנדרש כאמור, נוכח המסקנה שהגעתי אליה כאמור, אציין כי גם אם הייתי מגיעה לתוצאה אחרת שלפיה עובד היה אמור לצפות את התממשות הסיכון שבהצתה, לא הרי חשד ממשי ויכולת צפייה של התממשות הנזק כאפשרות קרובה וכמעט וודאית, כחשד ערטיאלי ומוטל בספק להתממשות הסיכון.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל ולאור כל המקובץ הריני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעות יחד סכום כולל של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכום הנ"ל ישולמו על ידי התובעים לנתבעות תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לתובעים, באמצעות באי כוחם, אחרת – ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

ביום 25.1.2014 נחתם הסכם בין הנתבע לבין הנתבעת לפיו היא תייצג אותו בתביעה נזיקית אשר הוגשה לבית המשפט מחוזי בלוד ובמועד זה הוא כלל לא הכיר את התובע.

התובע הגיש שם בקשה לעיכוב ועיקול כספים למרות שבכלל לא היו כספים ולא הסתיימה חקירת העדים ולא הוגשו סיכומים בתיק.

...

מכל אלו עולה כי מדובר בשאלות רציניות שיש לברר, ודי במסמכים שצורפו לכתב התביעה, ובמחלוקת העולה מחקירות הצדדים, כדי להוביל למסקנה כי ישנן ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

נוכח מכלול האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול העיקול.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות הבקשה וההליך בסך 3,000 ₪ בתוך 30 יום.