חקירת עדים בבית הדין הרבני לעומת בימ"ש

גם בהליך זה לתובע אין כל רישום מדויק של שעות העבודה בפועל או רישום בכלל וכדבריו בחקירה הנגדית במסגרת הליך שמיעת הראיות - "זה שוב הערכה שלי. זה תיק שקשור לתל אביב ועבר לבית הדין הרבני פה. היו לי כמה ימים של נסיעות ירושלים-תל אביב סביב אותו תיק. היו כמה וכמה פגישות עם לקוחות. וזה היה הערכה שלי." 14.3.

ובמילים פשוטות – גם אם נקבל את גרסת התובע שאינה נקיה מספקות, הרי אין מדובר בעבודה שנכפתה עליו או בשכר טירחה שנימנע ממנו, אלא עסקינן בדרישת תשלום עבור מלוא העבודה שביצע תחת איצטלה של "עבודה ללא תמורה". · שנית – גם לגופו של ענין לא הוכיח התובע במה הייצוג בבתי המשפט האזרחיים גרמו לעבודה ולעלות נוספת על הייצוג בבית הדין הרבני.

בנסיבות העניין ומשעבודה בת שנים רבות הופסקה בשל החרמה של בית הדין הרבני, הרי יש לקבל את דרישת התובע לתשלום הסך של 100,000 $ בצרוף מע"מ. ביחס לכך יובאו הדברים הבאים: (1) ראשית – שכר הטירחה שהוסכם הוצג על ידי הרב צבי וייספיש, ראש ישיבת הר"ן ואין מדובר רק בטענה בעלמא של התובע; (2) שנית – אין מדובר במקרה בו הליך נפסק עוד בטרם החל אלא בהליך שנמשך שנים ארוכות עד אשר הגיע להרכב הדיינים אשר החרים את התובע פעם אחר פעם.

לדברי התובע טענת לקוחותיו היא "שהשכר סוכם בהתייחס לבירור בבית הדין הרבני שם היו יכולים לבסס זכות לבעלות בקרקע והיה להם סיכוי סביר שעמדתם תיתקבל. לעומת זאת המירב שניתן להשיג על פי הדין הכללי בבית המשפט הוא זכות שימוש בנכס". עוד טוען התובע כי לקוחותיו "מוסיפים וטוענים כי אילמלא פסילתי על ידי הדיין שיינפלד לא היה התיק מועבר מלכתחילה לבית המשפט ובודאי הם לא היו נאלצים להסכים להעברה כזו שגורעת מסיכוייהם". 23.4.

...

לסיכום - לאור האמור לעיל אין לזכות את התובע בפיצוי בגין הליך זה. הליך שלושה עשר - הקדש כולל וואהלין 24.1.

לסיכום - לאור האמור לעיל יש לזכות את התובע בפיצוי בגין 700 שעות עבודה, בהתאם לתעריף של 100$ לשעה ובסך הכל – 70,000 דולר ארה"ב. הליך ארבעה עשר - תיק עמותת אור ישראל נ' עמותת דגל ראובן 25.1.

חלק שישי – סוף דבר סוף דבר וחיוב הנתבעת לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת כדלקמן: (1) כפי שמרוכז בסעיף 26 לפסק הדין - בתשלום הסך של 428,625 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/6/2006, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל; (2) כאמור בסעיף 27 לפסק הדין - בתשלום הסך של 85,725 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/6/2006, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל; (3) בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

אם בתיקים שבאותם פסקי דין, שפרטי התיקים לאשורן אינם ידועים לנו, בית הדין היה סמוך ובטוח שיעלה בידו להגיע לחקר האמת ולא חשש לעיוות הדיון, אין בכך ללמד דבר על מקרה דנן לפי נסיבותיו.

כך העלו חברי ביה"ד הגדול גם במקרה אחר תיק (רב'-גדול) 3508-64-1 פלונית נ' פלוני, (9.3.2010), שם נאמר בזה הלשון: "מעורבות של צד ג' בסכסוך בין בני זוג אינה נוטלת מבית הדין את הסמכות לפסוק ולהכריע בסכסוך גופא ובאיזון משאבים בין בני הזוג עד כמה שהדבר יידרש. מעורבות זו רק מגבילה את תוצאות הפסיקה לבני הזוג ולא לצד ג'. ביהמ"ש למשפחה לעומת זאת מוסמך לצרף לתובענה צד ג' כאשר הדבר נחוץ לצורך בירור התובענה וההכרעה בה..." ובהמשך: "במקרה מתאים, אם בן הזוג האחר יצליח להרים את נטל ההוכחה כי לבן זוג זכויות ממוניות בחברה אך אלו הוברחו על ידי רשומן על שם צד שלישי בנאמנות, יוכל בית הדין לחייב את בן הזוג לשלם את שווי הזכויות או לאזנן בדרך שבית הדין ימצא לנכון וצודק. החברות עצמן, כשם שהן נפרדות לעניין התחייבויותיהן כך הנן נפרדות לעניין הפסיקה. פסיקת בית הדין תחייב את בני הזוג ולא את צד ג' כאמור.

...

דיון והכרעה האם היה על התובעים להגיש ערעור לבירור טענותיהם או שמא תביעה עצמאית כפי שעשו? הפן ההסכמי אל מול הפן המשפטי של פסק הדין כאשר בית המשפט נותן תוקף של פסק דין להסכמות אליהם הגיעו הצדדים יוצר הוא יצור כלאיים בעל שני פנים: "ראשו של היצור הוא פסק הדין וגופו הוא ההסכם" (בג"ץ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(4) 591, 605 (1994)).

לעומת זאת, ביטולו של הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין יתאפשר במקרים נדירים בלבד וזאת בשל החשיבות להקנות ודאות לפסק הדין בבחינת הבטחת סופיות הדיון.

כבר בדיון ביום 11.7.2021 העידה עורכת הדין הלוי את הדברים הבאים (פרוטוקול הדיון מיום 117.2021, עמ' 2, ש' 31-24): ובהמשך (פרוטוקול הדיון מיום 11.7.2021, עמ' 3, ש' 13-7): כשנשאלה בחקירתה מה היא זוכרת מיום הדיון שהתקיים ביום 2.12.2020 השיבה כך (פרוטוקול הדיון מיום 22.8.2022, עמ' 78, ש' 19 – עמ' 79, ש' 2): בחקירתה העידה עורכת הדין הלוי, כי הסכם הפשרה הוסבר לתובעים גם על ידיה וגם על ידי בית המשפט.

...

לנוכח כל אמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, ארבעה דיונים בבית משפט, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור הנתבעים הוא בסך כולל של 25,000 ₪ (להלן- "ההוצאות").

סוף דבר אני מורה על דחיית התובענה.

במהלך חודש פברואר 2012 הגישה הנושה לבית המשפט לעינייני מישפחה בקריות תובענה כנגד היחיד ושני אחיו שבמסגרתה עתרה למתן צו הצהרתי לביטול רישום הערת אזהרה אשר נרשמה בתאריך 12.2.2012 לטובת אחיו של היחיד, קורן, בנימוק שרישום זה נועד לסייע בידי החייב להיתחמק מחובתו לשלם לה את הסך של 250,000 ₪ אשר נפסקו לטובתה על ידי בית הדין הרבני בחיפה בתאריך 8.2.2012 (תיק מספר 576241/2) בגין תשלום כתובתה.

כמו כן, נטען על ידי היחיד במהלך החקירה במשרד הנאמן כי הנו מתגורר ביחד עם אחיו, קורן, בדירת מגורים בחיפה אשר נימצאת בבעלותו של האח (וזה המקום לזכור – אותה דירה אשר בעבר הנושה טענה להעברת מירמה), וכי הנו משלם לאחיו דמי שכירות בשיעור של 1000 ₪ לחודש ונושא בהוצאות אחזקת הבית ובתשלומי מס בסך של כ – 1000 ₪ לחודש.

לעומת זאת, לדעת הממונה על בית המשפט לקבוע צו תשלומים בסכום של 2000 ₪ לחודש למשך תקופה של 60 חודשים (פוטנציאל הישתכרות 8000 ₪ בנכוי הסכום הבסיסי למחייה בסך של 2000 ₪ ובקיזוז הוצאות מגורים בסך של 1000 ₪ עבור מגורים, 1000 ₪ עבור כלכלה, 1900 ₪ בגין מזונות קטין של הנושה בסך של 1900 ₪ לחודש).

חוסר שתוף הפעולה מצד היחיד ויצירת המחדלים המפורטים מעלה מהוים ניצול לרעה של ההליך ובאופן חסר תום לב אשר מצדיק את ביטול צו פתיחת ההליכים בהתאם לאמות המידה אשר הותוו על ידי ביהמ"ש העליון בעיניין (ראה : ע"א 7375/18 יניב גל נגד עו"ד מוטי בן ארצי ואח' מיום 2.10.19) ולפיו :  ".... אם היחיד אינו משתף פעולה עם ההליכים, מנסה לנצלם לרעה או לא מאפשר את ניהולם התקין הרי שאין הצדקה לסייע לו". היתנהלות החייב בחוסר תום לב במטרה לנצל לרעה את ההליכים גם נקבעה כאחת מהנסיבות המאפשרות הארכת פרק הזמן שנקבע ל"תקופת תשלומים", אשר ברגיל עומדת על 3 שנים, עד למתן הפטר (סעיף 163(ג)(1), סעיף 174(א) וראו גם: סעיף 163(ד)) וכך גם כאשר החוב נוצר בחוסר תום לב בנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(2)(א) ו – (ב).

...

בהתאם לפסק הדין שנתן תוקף להסכמה שהושגה בין הצדדים בישיבת בית המשפט מיום 31.10.13, לפיו בוטלו כל העיקולים וצוו המניעה למיניהם, בתיק זה, ביחס לדירה הידועה כחלקה 62/6 בגוש 11550 (להלן : "הדירה"), אני מורה כי צו המניעה שנרשם בלשכת רישום המקרקעין לפי שטר מס' 8893 ביום 23.2.17, האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה ו/או העברת זכויות ביחס לזכויות כל החוכרים על ההערה של הנתבע 3 בדירה מבוטל בזה וההערה אודותיו תימחק מהרישום בלשכת רישום המקרקעין.

בהתחשב במחדלי היחיד כפי המפורט מעלה וכן גם בגובה החוב אשר אושר על ידי הנאמן (248,403 ₪), בגובה התשלומים אשר הועברו לנושה באמצעות לשכת ההוצל"פ (57,750 ₪) ובהוצאות המשפט אשר הוצאו על ידי היחידה (שכר החוקר הפרטי ועלות שכר טרחת עו"ד) אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן : חובת התשלומים - על היחיד להוסיף לקופת הנשייה סך של 200,000 ₪, באופן הבא – 1) סכום התשלומים – היחיד יישא בתשלום חודשי בסך 2500 ₪.

כושר הישתכרותה נפגע גם הוא עקב היתנהלות המערער, שלא משלם לה מזונות והיא נאלצת להחסיר ימי עבודה רבים בכדי ללכת להוצל"פ, להתנהל מולו בכל ההליכים שמגיש נגדה הן בבית הדין הרבני והן בבית משפט לעינייני מישפחה ומאמציה בטיפול בילדים עקב יחסו של המערער אליהם.

יש קושי מסוים לקבל תשובה זו של המערער כפשוטה, במיוחד כשהיה עובד בכיר של חברת XX במשך למעלה מ-24 שנים (כפי שציין בתצהיר עדותו הראשית בבית משפט קמא, סעיף 7) ובעל ותק רב בתחומו.

בכל אופן, אי הגשת הסכם העבודה הנוכח משמש ראייתית לחובת גירסתו של המערער בכל הקשור לתנאיי שכרו כיום (או לטענתו בדבר הרעה משמעותית בהם לעומת עבודתו בחברת XX) מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור, כי צד שנימנע מלהביא עד או ראייה רלבאנטיים בהיעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו, וכי נימנע מהבאתו לעדות או הצגת הראייה כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית של העד או חשיפת הראייה.

...

אינני מקבל את טענות התובע בעניין הקשר עם הבת X ראשית, לא התרשמתי כי מדובר בסרבנות קשר, כי אם במשבר אמון בין הבת לאביה, אשר ניתן לתקנו באמצעות טיפול מתאים.

בנסיבות שנוצרו, סבורני כי טוב יעשה המערער, אם "יעבוד" נמרצות לשיפור הקשר עם הילדים וחיזוקו, אפילו תוך קבלת עזרה מגורם טיפולי כלשהו.

סבורני כי עמדה זו של השופט קמא נכונה, ואין בה טעות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחברותיי לדחות את הערעור, ולחייב המערער לשאת בהוצאות המשפט של המשיבה בערעור זה בשיעור של 6000 ₪, שישולמו באמצעות הערבון שהפקיד המערער במסגרת ערעור זה. השופטת אספרנצה אלון: אני מסכימה.