חקירת עד תובע בחו"ל לפי חוקרי מס הכנסה

כמו כן, החברה ביקשה לבחון רכישת נכסי נדל"ן מניבים בארץ ובחו"ל; באותה עת אביו גם שקל להתפתח לתחום מתן ייעוץ חצוני בתחום הנדל"ן והמימון לחברות אחרות.

באשר להקף עבודתו העיד המערער בתצהירו כי עבד בהקף של כחצי משרה, ארבע שעות ביום, וכי החברה הייתה מעסיקה יועץ חצוני בשכר ככל שלא היה עובד בחברה; תמורת עבודתו שולם לו שכר שממנו נוכו נכויי חובה – מס הכנסה וביטוח לאומי; עבודתו בחברה הייתה עבודתו היחידה אותה עת. באשר לנסיבות סיום עבודתו העיד המערער בתצהירו כי במהלך שנת 2017 החברה מימשה חלק מנכסיה, ובמקביל הופחת המינוף החצוני של החברה באופן משמעותי בתחום המימוני, ותחום הייעוץ החצוני לא התפתח כמצופה.

כמו כן, קיימת אי התאמה בין דבריו לחוקר המוסד (שלפיהם עבד בממוצע 3 – 4 שעות ביום) והאמור בתצהירו, שלפיו עבד בהקף של חצי משרה ארבע שעות ביום כימעט בכל יום לבין עדותו בחקירה נגדית, שלפיה מתכונת עבודתו הייתה בין 4 ל- 5 שעות עבודה ביום ממשרדי החברה.

בהקשר זה ציין בית הדין האיזורי כי בעוד שבעדותו טען המערער כי קיבל מקרר וטלפון סלולרי כנגד זכויותיו הסוציאליות, בטופס התביעה לדמי אבטלה כתב כי לא שולמו לו פצויי פיטורים בשל "סעיף 14", ובחקירתו הנגדית כשנשאל על כך השיב כי מדובר בטעות, מבלי שסיפק כל הסבר.

המערער לא נחקר על הפגישות, וממילא לא הוברר אם ניתן היה להעיד את מושאי הפגישה או את הסיבה לאי העדתם; אין לייחס משקל לאי הצגת ראיות חיצוניות, נוכח העובדה שהמערער כלל לא נחקר על פגישותיו; בית הדין לא נתן משקל לעובדה כי משכורתו של המערער מעבודתו בחברה הייתה הכנסתו היחידה, ואין זה סביר כי במשך תקופה בת שנה וחצי עסק בעזרה משפחתית ללא שכר; מהעובדה שהמערער הועסק במשרה חלקית, וכי הייתה גמישות בהקף שעות העבודה היומי ומקום ביצוע העבודה, וכי לא היו דוחות נוכחות, לא ניתן להסיק כי לא היתקיימו יחסי עבודה.

...

הכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלה, החסר הראייתי - עדות של גורמים בשיכון ובינוי על מהות ההתקשרות עם החברה ופעילותו של המערער במסגרת עבודתו בחברה אל מול שיכון ובינוי – יכול להוביל גם למסקנה כי המערער לא הוכיח כי נתן שירותי ייעוץ לשיכון ובינוי במסגרת עבודתו בחברה.

כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעי מעדות המערער ואביו והראיות שהיו לפניו, כמו גם על העדויות והראיות שלא הובאו לפניו, שלפיה המערער לא הוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לבין החברה, וכפועל יוצא מכך לא צבר תקופת אכשרה הנדרשת לצורך תשלום דמי אבטלה.

המערער ישלם למוסד שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

הסכמים, מיסמכי היתקשרות, הצעות מחיר, הזמנות עבודה/שירותים/חקירה, כל מיסמך בדבר תנאי ההיתקשרות, חשבוניות מס, קבלות, תלושי שכר, התכתבויות, וכל מיסמך נוסף המתעד קיומה של היתקשרות לבצוע עבודה או למתן שירותים, בין התובע לבין כל צד שלישי שהתובע הגיש לו שירותים או ביצע עבורו עבודה בתקופות הבאות: החל משנת 1993 ועד מועד תחילת הקשר בין התובע לנתבעת מחודש ינואר 1993 ועד ספטמבר 1994 ובין היתר למשרדי החקירות יאיר דורון, שגיא חקירות, מרדכי רחמים (אפוד מגן), מנו הכט, ברדה יעקב, צפן חקירות, שחף; בתקופה נשוא התביעה מאוקטובר 1994 עד אוקטובר 2017; שנה שלאחר סיום הקשר בין התובע לבין הנתבעת מחודש נובמבר 2017 עד נובמבר 2018 (להלן ייקראו כל התקופות הנ"ל יחדיו "תקופת הגילוי") – התובע הסכים להמצאת המסמכים, למעט חשבונות שלאחר הפסקת העבודה אצל הנתבעת, שכן, לשיטתו אין רלבאנטיות למעשיו לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת ודי במסמכים המבוקשים על מנת לפרוס את התמונה המלאה.

הקלסר של שנת 2017, בה הנתבעת כימעט שלא סיפקה לתובע עבודה, כעולה מסעיף 36 לכתב התביעה, מספק לחלוטין לעניין זה. התובע מבקש להמציא את המסמכים תוך השחרת גורמים להם ניתן שירות, לאור מחויבותו של התובע לשמור על סודיות לפי כללי האתיקה של החוקרים הפרטיים, לרבות שמות של חברות ביטוח.

מיסמכי הנהלת החשבונות של התובע, החל ממועד הוצאת תעודת "עוסק מורשה" של התובע ועד תום תקופת הגילוי, ובכלל זה: חשבוניות מס, כרטסת הנהלת חשבונות, דוחות רווח והפסד, דוחות מע"מ, דוחות מס הכנסה, דוחות למוסד לביטוח לאומי, קבלות וחשבוניות בגין הוצאות שהתובע הגיש לרשויות המס לצורך הכרה בהוצאות (לרבות הוצאות העסקת עובדים או קבלני משנה) – התובע הסכים להמצאת המסמכים, תוך הבהרה כי לא נשמרו מסמכים מעבר לחובה לפי החוק- 7 שנים אחורה.

המסמך אינו רלבאנטי, גם אם ימצא שהתובע היה בחו"ל בתקופה הרלבנטית.

...

לטענת הנתבעת, כל המסמכים המבוקשים אמורים להיות בשליטת התובע שכן הם מתייחסים להעסקת בנו ואין לאפשר לו להתחמק מביצוע הגילוי במסווה שאינם בשליטתו.

בענייננו, לא מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות להיעתר לבקשה.

הבקשה בהקשר זה נדחית.

בין עדים אלו ניתן למנות את השוטר אייל רון מיחידת ההונאה של מחוז ירושלים, רכז המודיעין השוטר עודד הכהן, השוטרת אלינה קלאוזני שגבתה את תלונתו של מר ריבואה, השוטרת אודליה חכמון שגבתה את תלונתו של מר קליימן, חוקרי מס הכנסה גב' נטע גמליאל ומר דוד דחליקה, ומר רועי אינדיק ממחלקת חקירות במכס ומע"מ ירושלים.

בנוסף, גם בקשתו לזמן את עדי התביעה שהעידו להשלמה קצרה ניתן לו, ובימים 7.12.17, 10.01.18, 1.07.18 ו- 15.07.18 נחקרו עדי המאשימה בהשלמה על ידי הנאשם ונסתיימה פרשת התביעה, בפעם השנייה.

גם לא היה בפיו הסבר מניח את הדעת מדוע הוא לא מחזיר את חובותיו למתלוננים, כשלדבריו יש לו מאות אלפי יורו המוחזקים בנאמנות עבורו בחו"ל. גם אותם שני עדים, חבריו של הנאשם, שהתייצבו למתן עדות, מר יאסר ומר אבו ראג'ה, לא ידעו לספר דבר אודות הנאשם מידיעתם האישית.

...

בהעדר כל אפשרות סבירה אחרת שיש בה כדי להסביר את הימצאות השיקים וצילום דרכונו של מר קוסטלו, שאין מחלוקת שצילום של הדרכון היה בידי הנאשם, בידי מר ואיל, ובשים לב למכלול הראיות שפורטו בעניין זה, ואי מסירת גרסה מלאה מצד הנאשם, אני סבור כי הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם גנב את השיקים מידיו של קוסטלו, מילא את תוכנם ומסרם לידי מר ואיל, על מנת לקבל את תמורתם מידי חברת דענא.

משכך, אני מרשיע את הנאשם בארבע עבירות של מרמה ערמה או תחבולה לצורך השתמטות מתשלום מס, בהתייחס לשנות המס 2011, 2012, 2013 ו-2015.

סופו של יום אפוא, אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לכל ספק סביר בכל האישומים שעמדו כנגדו, ואני מרשיע אותו בהם.

לאחר סיום פרשת התביעה, במהלך עדות הנאשם בפרשת ההגנה, בחקירה ראשית, שינה לפתע גירסתו.

האם העידה כי הכירה את המתלונן, הנאשם טס איתו לחו"ל ולאחר מכן המתלונן הגיע אליהם הביתה במספר הזדמנויות, לא שוחחה עמו הרבה, ואמרה כי בפעם הראשונה שראתה אותו הייתה לה תחושה לא טובה לגביו.

נטען כי הנאשם לא שיתף פעולה בחקירת המישטרה, והכחיש את כל המיוחס לו, סירב למסור ססמאות למחשבו ולטלפון הנייד שלו, ומשום כך לא הצליחו חוקרי המישטרה לתפוס את המטבעות הגנובים.

הנימוק המרכזי להקלה בעונש היה הפער בין ענישת המערער לענישת האחר אשר ביצע עמו חלק מהמעשים, והגם שהיה שוני מהותי בין השניים, נקבע כי הוא אינו מצדיק פער כה גדול בענישה, ולאור עיקרון אחידות הענישה הוקל העונש כאמור, תוך שנקבע כי מעשי המערער קשים וחמורים, וכי אלו "מעשים הפוגעים קשות באמון ובבטחון הנדרשים לשם קיום פעילות כלכלית סדירה...". ועוד נקבע כי "גם איננו סבורים כי שגא בית המשפט במיתחם הענישה שנקבע על ידו (ארבע עד שבע שנים)". - בע"פ 11738/05 מיכאלי נ' מ"י (10.9.2008), הורשע המערער בזיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים, שבוש מהלכי משפט, מסירת ידיעה כוזבת, ועבירות מירמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בכך שבמהלך השנים 2001 – 2004 קיבל במירמה סך של כ- 27.6 מיליון ₪, ונגזר עליו עונש של 8 שנות מאסר, וקנס בסך 2 מיליון ₪, עירעורו נדחה, נקבע כי נסיבות העניין מחייבות מתן בכורה לאנטרס הציבור, כי מדובר במסכת מסועפת ומורכבת של מעשי מירמה רבים, הסכום לא הוחזר מעולם ומקום המצאו אינו ידוע, ו"עבירות מירמה שזה אופיין והיקפן מחייבות נקיטתה של ענישה מתריעה שתהלום את חומרתן, ובכלל זה הרחקת העבריין מן הציבור לתקופה ממושכת".

...

לאור כל האמור, לאור הערכת הסיכון הגבוהה בעניינו ולאור אי לקיחת האחריות על העבירות, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית או שיקומית בעניינו של הנאשם.

מובן כי זוהי זכותו של הנאשם כזכות כל נאשם לכפור ולנהל הליך של שמיעת ראיות, ואולם, משנדחית גרסה עובדתית של נאשם, לדבר משמעות לגבי לקיחת אחריות, אשר רלבנטית לעונש.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 8 שנים.

רקע כללי וההשתלשלות הדיונית: נגד המבקש ונאשמים 1 ו-3 הוגש כתב אישום, בו הם הואשמו בבצוע עבירות בנגוד להוראות סעיף 220 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – פקודת מס הכנסה).

נאשמים 1 ו-2 מואשמים באי דיווח, במסגרת הצהרות הון שהגישו, אודות נכסיהם בחו"ל הקשורים לשותפות בגיאורגיה; וכל הנאשמים מואשמים באי דיווח לפקיד השומה על ההכנסות שנצמחו להם הימנה.

לעניין איסור פירסום שמו ופרטיו המזהים של עד המדינה נקבע בהסכם עד המדינה, כי רשויות החקירה "יגישו בקשה לבית המשפט לאסור את פירסום שמו של העד ו/או כל פרט אחר, אשר עלול לזהותו... ובתום החקירה תשקול התביעה להגיש בקשה להארכת צו איסור הפירסום ככל שהדבר יידרש ויעמוד במבחנים הקבועים בחוק ובפסיקה. מובהר בזאת, כי החלטה זו נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט"[footnoteRef:1] (ר' בסעיף 6 להסכם).

] ואכן, כבר למחרת היום (דהיינו ביום 14.09.2016) הגישה היחידה החוקרת בקשה, לבית משפט השלום בראשון לציון, להוצאת צו אשר יאסור את פירסום עצם חתימת הסכם עד המדינה וכן כל פרט העלול להביא לחשיפת זהותו של עד המדינה, לרבות "מקום מגוריו, משלח ידו, בני משפחתו...". בבקשה צוין כי מדובר בחקירת חשדות לבצוע עבירות "של מתן שוחד לעובד ציבור זר, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירות על חוק איסור הלבנת הון ופקודת המיסים". בית המשפט נעתר לבקשה והורה על הוצאת צו איסור פירסום כמבוקש, שתוקפו לתקופה של שלושה חודשים.

עם זאת, במקרה כגון דא, בו מדובר בעבירות של השמטת הכנסות; כאשר אין כל טענה לאיומים מצד המבקש כלפי עד המדינה ולא הובאו ראיות כלשהן לאיומים גם מצדדים שלישיים; וכאשר ביקורתו של המבקש מופנית רובה ככולה כלפי הרשויות ולא כלפי עד המדינה – והמבקש אף מכחיש כי בכוונתו לפעול לפרסומים אסורים ומכפישים נגד עד המדינה – אין כל הצדקה להמשך איסור הפירסום.

...

ואולם, בשל העובדה שנימוקי ב"כ המאשימה מובאים בהחלטה זו רק בתמצית, ובהיעדר כל עילה מבוררת למניעת הפרסום המבוקש על ידי עיתון הארץ – אני נעתר בזה לבקשת העיתון (בקשה מס' 14) ומורה על פרסום הנימוקים בהתאם לנוסח המצונזר המצורף לתגובת המאשימה בבקשה הנ"ל (דהיינו התגובה מיום 13.07.2022).

סוף דבר: המסקנה המתבקשת היא, אם כן, כי מכלול השיקולים המשפטיים והעובדתיים תומך בקבלת הבקשה בעיקרה, כאשר במיוחד יש להדגיש את העדר התשתית הראייתית להצדקת המשך צו איסור הפרסום במתכונתו הגורפת; והכל כפי שפורט בהרחבה בהחלטה זו. בנסיבות אלה, ובהתחשב בחלוף הזמן הממושך בו צו איסור הפרסום כבר תלוי ועומד בתוקפו – שש שנים בקירוב – כמו גם בהלכה המחייבת שקילת קיומם של אמצעים אחרים העשויים להשיג את מטרת הצו אשר פגיעתם בפומביות פחותה, אני מחליט כלהלן: (א) אני מקבל את בקשת המבקש בעיקרה ומתיר את פרסום פרטיו המזהים של עד המדינה.

נוכח קבלת הבקשה בעיקרה, ובהמשך לאמור בהחלטה שניתנה בדיון שנערך ביום 26.05.2022, אני מורה בזה על עיכוב ביצועה של החלטה זו עד ליום 06.09.2022.