קשה להלום כי לאחר פעולות הגבייה הרבות שביצעה התובעת משך שנים רבות וההזדמנויות שניתנו לנתבע במהלך השנים להוכיח את טענותיו בדבר העדר הצדקה לחיובו בחוב (לרבות כנגד המצאת המחאת ביטחון בשנת 2015), תסכים התובעת, שהנה רשות ציבורית, לחזור אחורה בהליכי הגבייה, להפסיק את פעולת תפיסת המעוקלים וכל זאת, תמורת קבלת המחאות לבטחון בלבד, ובסכום הפחות מסכום החוב הכולל.
ואכן, בדו"ח על עיקול מיטלטלין נרשם:
"בבואי למקום פגשתי בחייב ולאחר שביצעתי זהוי ודאי והסברתי מטרת בואי טען כי העניין בטיפול כמו כן ולאחר דין ודברים בוצעה הוצאת מעוקלים...כמו כן ובמהלך ביצוע הפעולה הסכים החייב ובאשור אפי מהמחלקה לשלם 50,000 ₪ בשני צ'קים..."
מר דורעאם העיד בחקירתו הנגדית, כי הנו גובה מס מטעם חברה המבצעת שירותי אכיפה לתובעת ולרשויות אחרות וזאת החל משנת 2008.
...
נוכח כלל האמור הנני קובעת, כי ההמחאות נמסרו ללא כל תנאי והתובעת הייתה רשאית להפקידן ובכל מקרה, הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי אין לחייבו בחובות החברה, בהתאם לסעיפי החקיקה שפורטו לעיל.
סוף דבר
הנני מורה על קבלת התביעה ודחיית טענות הנתבע.
אשר על כן, אני מורה כדלקמן:
המזכירות תשחרר לתובעת (באמצעות בא כוחה), מתוך סכום הפיקדון הנ"ל, הסך של 8,500 ₪, וזאת כתשלום ההוצאות ושכ"ט שנפסקו כאמור לעיל.
