חקירה ראשית משלימה של התובעת באמצעות תצהיר משלים

מן הכלל אל הפרט: לדידי, בנסיבות המקרה דנן, וביישום הכללים דלעיל, דין הבקשה להיתקבל, כפי שיבואר לקמן: באשר למבחן התרומה ומשקל הראיה, המדובר בתצהיר עדות ראשית של מי שלכאורה עמדה בקשר עם המבקש ורעייתו עוד קודם למועד החתימה על ההסכם.

בנוסף לאמור, מצויים אנו עובר לשמיעת הראיות, ובהתאם לכך הפגיעה במשיב, הגם שהיא קיימת, אינה חמורה, שכן באפשרות המשיב להערך בהתאם לחקירות העדים.

זאת ועוד, ניתן איפוא לצמצם את הפגיעה באמצעות תצהיר משלים של התובע, ולחלופין- ככל שיבקש, הגשת תצהיר של מצהיר נוסף מטעמו, וכן "לתרגם" פגיעה זו לפסיקת הוצאות.

...

עם זאת, לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובתצהיר הנוסף, טענת המבקש כי כשל במאמציו לאתר את העדה בשלב מוקדם יותר, מהימנה עליי.

מכל הנימוקים שפורטו לעיל, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להתקבל.

סוף דבר- אני נעתרת לבקשה לצירוף תצהיר העדה, הגב' נעמה יעקבי ומורה זימונה של העדה לדיון ההוכחות 15.09.20, במסירה אישית כדין ע"י ב"כ המבקש.

לאחר הגשת תצהירי העדויות הראשיות ע"י הצדדים (וקודם הגשת תצהיר ע"ר משלים ע"י התובעת), נקבעו ישיבות הוכחות.

טענותיה העיקריות של התובעת, הנן בתמצית כדלקמן: התובעת סבורה, כי התיק הועבר לטיפולי משיקולים זרים, במטרה לפגוע בה, נוכח תלונה שהגישה, נגד מותב אחר בבימ"ש זה (שאיננו המותב הקודם) לנציב תלונות הציבור על השופטים.

ברור, כי לא היתה כל כוונה, ליצור חוסר שויון בין בעלי הדין בהקשר זה, ואילו בקשה התובעת, להאריך את הישיבה או לקבוע ישיבה נוספת, ע"מ להשלים את החקירה, יש להניח כי מבוקשה היה ניתן לה. יוער בהקשר זה – בעוד מנהל התובעת נחקר נגדית ע"י ב"כ הנתבעת, עו"ד רוזנברג, הרי שעדי ההגנה נחקרו בחקירות נגדיות ע"י מנהל התובעת שאיננו משפטן, ביוזמתו, ועל אף שהתובעת מיוצגת ע"י ב"כ, עו"ד עקיבא (ור' לעניין זה, דברי עו"ד עקיבא בפתח ישיבת ההוכחות ביום 4.5.15).

...

מכל מקום, אני נוהג להתערב בחקירה, ע"ד של הפנית שאלות, כאשר אני סבור כי יש צורך בהבהרות, או בהשלמת תשובה של עד בנקודה הנראית בעיני באותו שלב בדיון, רלוונטית, ואיני סבור כי ניתן להסיק מסקנה כלשהי, בדבר גיבוש עמדה (ודאי לא עמדה סופית) ביחס לפלוגתא כלשהי, מתוך השוואת היקף ההתערבות בחקירת מי מהעדים.

יוער, בשולי הדברים - סבורני שטיעוני התובעת כלפי מותב אחר בביהמ"ש, שפורטו ברקע טענתה בדבר העברת התיק לטיפולי משיקולים זרים, שנדחתה לעיל, נוסחו בלשון בלתי ראויה, והדברים הגיעו לשיא, בס' 9.

נוכח כל האמור, איני רואה מקום לפסול עצמי מדיון בתביעה ובתביעה שכנגד, וע"כ, נדחית הבקשה.

ראשית, משום שהתובע עצמו חזר בו מגרסתו זו והעיד שגילוי הנסורת היה שבוע – שבועיים לאחר מועד מסירת החזקה (עמ' 17 ש' 17).

הינה כי כן, מדובר במפגע בעל פוטנציאל חזרתיות (כפי שהוכח גם כאן, באמצעות תצהיר משלים של התובע מחודש מאי 2020, וכן הראיה המשלימה - סרטון מחודש אפריל 2021 - אותה התרתי לתובעים להביא בפני).

ובהמשך נישאלה המומחית כיצד ייתכן ששמאי מטעם התובעים אשר ביקר בדירה לקראת מסירתה לא ראה אף הוא את המפגע, והשיבה: "אני חושבת שבאמת, אנשים שנכנסים (לדירה, הערה שלי – ר.א), אין פה ניראות. אנשים לא רואים פיתאום, והמודעות פה בארץ מאוד נמוכה לעניין הטרמיטים. זו תופעה חדשה יחסית, עשור אחרון, אבל עדיין לא נפוץ מספיק בשביל ששמאי יחפש טרמיטים" (עמ' 14 ש' 9-12) במסגרת החקירה החוזרת, נישאלה המומחית מדוע לדעתה בעל דירה, בנגוד מאורח, יכול לזהות את פעילות הטרמיטים, והשיבה: "ציינתי את זה בדו"ח, אורח מזדמן לא יכול לראות, אם אין נסורת אין סיכוי שמישהו יבחין, ואף אחד לא יחפש תעלות בוץ. מי שגר בדירה שומע כרסומים, ומדי פעם תהיה נסורת. הכרסומים נשמעים. נסורת נראית לעין, כי יש הפרשה ורואים את זה, ויש רטיבות שיוצאת החוצה. כתבתי בדו"ח שאורח לא יכול לראות, ומי שגר יראה עדויות לפעילות הזאת." (עמ' 14 ש' 21-24) הינה כי כן, מעדות המומחית עולה כי פעילות הטרמיטים בדירה היתה חבויה, ולא נראתה לעין.

...

דין טענה זו להידחות.

מעת שהתובעים לא הוכיחו כי עובר לחתימת ההסכם הנתבעים ידעו או יכלו לדעת על קיומו של מפגע טרמיטים בדירה, הרי שהתוצאה המשפטית המתחייבת היא שיש לדחות את התביעה.

כאמור לעיל, התביעה נדחית.

להלן נפרט את דרך הילוכנו למסקנה זו: ראשית התובעים תמכו את גירסתם העובדתית בשלושה תצהירים – שניים שניתנו על ידי כל אחד מהם (ובכלל זה תצהיר משלים שניתן ע"י התובעת לאחר מתן פסק דין הראשון של המותב הקודם, ובטרם ניתן פסק הדין השני), ותצהיר שלישי שניתן על ידי האלמנה, רעייתו של בנם המנוח.

לתצהירה המשלים של האלמנה אף צורפו שורה ארוכה של מסמכים התומכים בטענותיהם, ובהם: אישורים רפואיים לעניין מצבם הרפואי של שניהם; צילומים של הדירה בה מתגוררים התובעים יחד עם האלמנה; צילומים של ביתם הקודם, הישן, זה שלטענתם הנו נטוש וחסר ערך, שכן חלקת האדמה הצמודה לו אינה מניבה עוד פירות; שנית הן האלמנה והן תובעת 2 התייצבו לחקירה נגדית, שנערכה תוך סיוע[מתורגמן לשפה הסינית.

...

בשים לב לכך כי המערערים טענות בפני בית דין זה כי לצורך הכנת תביעת הנזיקין, בכוונת בא-כוחם להגיש חוות דעת לגבי השכר בסין, וכן התקבלו מסמכים המעידים על פריצה דיסק ואבנים בכליות, מהם סובלים המערערים, שאינם מאפשרים להם לעבוד,, מצאנו לנכון לחרוג מהכלל לפיו, אין מקום בשלב הערעור לאפשר להביא ראיות או להורות על ברור עובדתי נוסף.

המדובר במחדל משמעותי שאותו מצאנו לנכון להביא לחובת הנתבע במאזן הראייתי.

לסיכום נוכח כל האמור, התביעה מתקבלת, ואנו קובעים כי הורי המנוח היו סמוכים על שולחנו והוא פרנס ותמך בהם.

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

מכל מקום, לתימוכין בטענות בעיניין אי זמינותו הלכאורית של התובע, הציגה החברה דוא"ל ששלח מר מרקור אל התובע ביום 8.12.15, קרי – כשנתיים עובר לאי תשלום השכר [צורף לתצהירו המשלים של מר מרקור מיום 13.2.2022], שזו לשונו: "סמיון,

לחברה היו הזדמנויות מספר להתייחס לנקודה מהותית זו, בין אם במסגרת חקירה ראשית משלימה ברשות של גב' לומר, שלא נתבקשה מצד החברה, ובין אם במסגרת אחד התצהירים המשלימים שהגישה הגב' לומר מאוחר למועד חקירת התובע הנ"ל ביום 21.11.21 (למשל, תצהיר גב' לומר מיום 5.12.21, תצהיר גב' לומר מיום 13.2.22).

תצהיר נוסף מטעם החברה, שניתן על-ידי מר מרקור, הוגש ביום 5.12.21, לאחר חקירת התובע ביום 21.11.21 ובהתאם להחלטה שניתנה במעמד דיון ההוכחות במועד זה ובו צוין כי בנגוד לטענת התובע – השרת לא הושב לידי החברה.

...

לאור האמור, טענתו המאוחרת של התובע בעניין זכאותו לתשלום פדיון חופשה – נדחית.

מכל אחד הטעמים המפורטים, קל וחומר בהצטברם – אנו דוחים את טענת הקיזוז.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.