חפצים שנמצאו סמכויות שופט לפי סעיף 31 לפקודת המעצר והחיפוש

בית משפט השלום בנצרת ה"ת 33912-01-21 מדינת ישראל נ' תפוסים תיק חצוני: 2791/2020 בפני כבוד השופטת מנאל חליחל-דיאב המבקש ............... המשיבה מדינת ישראל החלטה

לפניי בקשה להשבת תפוס בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש), תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי").

מקור הסמכות לתפוס חפצים לצורך חילוטם מצוי בסעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי הקובע כי: (1) על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32, או שהגיע לידי המישטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם.

מקום בו ניתן למצוא נוסחת איזון נאותה כאמור, ראוי להחילה, תוך שיחרור התפוס אגב קביעת תנאים מידתיים הולמים להגשמת תכלית משולבת של הגנה על האנטרס הצבורי ושמירה על זכויות הפרט".

...

טרם דיון בבקשה יצוין, כי אנו מצויים כעת בשלב שבו למשיבה זכות חוקית להמשיך ולהחזיק בתפוסים למשך 45 ימים מיום 18.01.2021, זאת נוכח החלטתי בעניין.

לפיכך, אני מקבלת את טענת המשיבה בעניין ומורה שהפלאפון יוחזר למבקש בכפוף להסכמה לוויתור על טענת כלל הראיה הטובה ביותר.

בנוסף, העובדה שהמחשב שימש לביצוע העבירות, יחד עם אמירת ב"כ המשיבה בבית המשפט כי מצוי בו חומר הפוגע בצנעת הפרט של המתלוננת, מובילים אותי למסקנה שאין להשיב את המחשב לידי המבקש.

לפיכך אני קובעת כי: · הפלאפון המוחזק בידי המשיבה יוחזר לידי המבקש בכפוף לחתימה על כתב הסכמה לוויתור על טענת כלל הראיה הטובה ביותר.

כך עולה מהפרקטיקה לפיה המישטרה פונה בשלב החקירה מכוח סעיף זה לשופט התורן בבקשה לצוי חפוש ותפיסה למיניהם; כך עולה משמה של הפקודה (מעצר וחיפוש); כך עולה ממיקומו של הסעיף בפקודה, שמגדירה את סמכויותיהם של גורמי החקירה (פרק 2 לפקודה עניינו במעצר, פרק 3 עניינו בחיפוש, פרק 4 עניינו בתפיסת חפצים וסעיף 43 נמצא בפרק של "הוראות כלליות"); כך משתמע גם מאימרות אגב בפסיקה (ע"פ 1761/04 שרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 9, 14 (2004): "סעיף 43 קובע שני תנאים מצטברים שעל התביעה לשכנע בהתקיימותם [...] אך התקיימותם של שני תנאים אלה אינה מובילה בהכרח להוצאתו של צו, כמבוקש על-ידי התביעה" (ההדגשות הוספו – י"ע)).

...

חרף האמור מצא בית המשפט, כבוד השופט י' עמית, להביע עמדתו בעניין.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו מ"י 1534-01-19 מדינת ישראל נ' סייג לפני כבוד השופטת ענת יהב המבקש: און מנשה סייג ע"י ב"כ עו"ד נעמה אלחדד המשיבה: מדינת ישראל תחנת לב ת"א החלטה

דיון: המקור הנורמאטיבי לתפיסת חפצים בידי המישטרה מצוי בסעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט-1969 שזו לשונו: "סמכות לתפוס חפצים

אוסיף ואומר כי ללא עירניות החשוד והגשת בקשתו לבית משפט זה זמן התפיסה יכול היה להתארך ולהימשך עוד זמן רב ובכך מדובר בפגיעה חמורה בזכויות החשוד, זאת ללא כל מיסמך המעיד על הסמכות לפעול כך. עניין זה הובהר גם ברע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3), 312, 323: "לא ייעלם מעינינו, כי המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המישטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים מעבר לפגיעה שהייתה בעצם התפיסה ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המישטרה ועל בית-המשפט בתשובתו לבקורת על מעשי המישטרה, לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המישטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנידרש". מן הכלל אל הפרט: נוכח הראיות בתיק והצהרת היחידה החוקרת כי הכוונה היא להעביר את התיק ליחידת להגיש כתב אישום כנגד החשוד, הרי שיש לבחון את אופי התפוסים להפריד ולאבחן בניהם, כל זאת אל מול מקור הסמכות לתפיסת כל אחד מהם בנפרד: בעיניין הטלפון הנייד המשך החזקת התפוס בידי המישטרה משרת תכלית המשתלבת עם מקור הסמכות לתפיסה.

...

לפיכך אני מורה כדלקמן: מכשיר הטלפון הנייד יוותר בידי משטרת ישראל כתפוס בתיק זה. האופנוע יושב לידי המבקש בתנאים כדלקמן: · רישום עיקול במשרד הרישוי שיכלול איסור דיספוזיציה ואיסור העברת קניין ברכב.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

בית משפט השלום בפתח תקווה ה"ת 14776-01-16 עזרא נ' פרקליטות מחוז מרכז תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט ארז נוריאלי המבקש חי עזרא המשיבה פרקליטות מחוז מרכז החלטה

רקע לפני בקשה להחזרת תפוסים, לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה").

המקור לסמכות היחידה החוקרת לתפיסת רכוש הוא מכח סעיף 32(א) לפקודה.

בבקשה לפי סעיף 34 לפקודה, המתבררת בשלב שלאחר הגשת כתב האישום, יש להעלות את רף הראיות הנידרש לצורך המשך החזקת החפץ, מחשד סביר לרף של יסוד סביר להרשעה בעבירה (בשפ 8353/09 פליקס מגאלניק נ' מדינת ישראל).

לפי סעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים, יש לראות בכסף המזומן שנימצא בחזקתו של המבקש ככסף שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן יוכיח המבקש כי האמצעים להשגת הכסף היו חוקיים.

...

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הטענה.

לאור כל האמור, ולאחר עריכת האיזונים הרלוונטיים, אני מורה כדלקמן: הרכב יוחזר לבעליו בכפוף לערבויות והתנאים הבאים: הפקדת מזומן בסך 3500 ₪ .

הבקשה להשבת הכסף המזומן נדחית.

מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא כי מציאתה של כמות סמים גדולה ברכב בו נהג המערער הספיקה על מנת לבסס חשד סביר לכך שגם במקום מגוריו של המערער מבוצעת עבירת סמים מסוג פשע ולהקים לשוטרים סמכות חפוש ללא צו מכוח סעיף 25(1) לפקודת מעצר וחיפוש.

(1) החיפוש בו נחוץ כדי להבטיח הצגת חפץ לצורך כל חקירה, משפט או הליך אחר; (2) יש לשופט יסוד להניח שהוא משמש להחסנתו או למכירתו של חפץ גנוב, או שנשמר בו או מוחסן בו חפץ שנעברה בו או לגביו עבירה, או ששמש, או מתכוונים להשתמש בו, למטרה לא-חוקית;"

הסמכות לערוך חפוש במקום שבו בוצע "זה מקרוב" פשע (ואם מדובר בעבירת סמים אזי גם עוון), נועדה לאפשר למישטרה לתת מענה מידי לצורך באיתור ראיות הנמצאות במקום שעלולות להעלם או להיות מושמדות בחלוף הזמן; כמו גם להבטיח את בטחון הציבור כאשר חפץ מסוכן כזה או אחר נמצא באותו מקום.

...

תשובתי לשאלה זו היא בשלילה, מהטעמים הבאים: ראשית, הודאת המערער בעבירת ההחזקה של הסמים שנמצאו ברכבו ובביתו הייתה מסויגת (למעט ביחס לכדורי ה-MDMA), ולא הוצגה בה תשתית ראייתית מספקת, כך שעל פני הדברים סבורני כי אין בה די כדי לבסס הרשעה בעבירה שיוחסה למערער.

סוף דבר טרם חתימה, והגם שדעתי נותרה במיעוט, אביע תקווה כי משטרת ישראל תיתן דעתה לאותם פגמים שנפלו בחקירת המערער עליהם הצבעתי, על מנת שאלה לא יִשָנו במהלך ביצוע מלאכתם החשובה של השוטרים, שאין איש המקל ראש במורכבותה ובקשיים הרבים הכרוכים בעשייתה.

סוף דבר, מכל הנימוקים שפירטתי, לו דעתי הייתה נשמעת, היינו מזכים את המערער מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, ומורים על ביטול גזר הדין שניתן בעניינו בבית משפט קמא.