כנגד המבקשים מיתנהלת חקירה וזאת בחשד לבצוע עבירות של פגיעה בעתיקות, חפירה ללא רישיון וכנגד המבקש 1 עבירה נוספת של ביצוע פעולה אסורה באתר עתיקות, עבירות בנגוד לחוק העתיקות, התשל"ח – 1978 (להלן: "חוק העתיקות").
טענות המשיבה
המשיבה מנגד היתנגדה לבקשה וטענה, כי ביום 3.10.22 נתפס המבקש 3 "על חם" וחשוד נוסף שהיה עמו בזמן שעסקו בחפירה לא חוקית בעזרת מיני באגר השייך למבקש 1 והופעל על ידי המבקש 2.
...
לנוכח השלב בו נמצאת החקירה ופעולות החקירה שבוצעו, לא ניתן יהיה לפרט אודות הראיות הקיימות בתיק, אך אציין כי שוכנעתי שהחשד הסביר שריר וקיים ודי לומר שהונחה בפניי תשתית המבססת את העבירות המיוחסות למבקשים, ברף הנדרש.
מששוכנעתי כי קיים חשד ברף הנדרש, כי העבירות המיוחסות לכל אחד ואחד מהמבקשים בוצעו, ומאחר וקיים פוטנציאל לחילוט, ובהתחשב בשלב בו מצויה החקירה, הרי שקיים אינטרס ציבורי בתפיסת הרכוש, לצורך חילוט עתידי, ככל שיוגש כתב אישום נגד המבקשים, ואינטרס זה גובר, בשלב הזה, על האינטרס האישי פרטי של מי מבין המבקשים.
בע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.08.2019), התייחס בית המשפט העליון למידתיות של צו החילוט הזמני, וקבע:
"צמצום היקפו של הצו הזמני מתבקש בראש ובראשונה לנוכח חלוף הזמן מעת תפיסתו של הרכוש עוד בשלב חקירתם של המערערים, ובשים לב להתמשכותו הצפויה של ההליך הפלילי בעניינם. כפי שכבר הוברר, חילוט רכושו של אדם טומן בחובו פגיעה קשה בזכות הקניין הנתונה לו, והפגיעה מתעצמת ככל שתקופת החילוט מתמשכת. על כן, במסגרת בחינת מידתיות החילוט הזמני נדרש בית המשפט לבחון את פרק הזמן שבו צפוי הצו הזמני לעמוד בתוקף – הן פרק הזמן שחלף הן צפי הזמנים לסיום ההליך (ראו והשוו: רע"פ 1792/99 גאלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (3) 312, 323 (1999)). בענייננו רכושם של המערערים תפוס כבר כ-5 שנים; והגם שחלפו כשנתיים וחצי מאז הוגש כתב האישום (9.1.2017) – בשלב זה נחקרו עדים בודדים בלבד, בעוד רשימת העדים מונה קרוב ל-400 עדים. בנסיבות אלה, ובהינתן חזקת החפות העומדת למערערים, דעתי היא שנדרש לצמצם את היקף החילוט שנקבע". [הדגשה לא במקור]
ביישום ההלכות שמניתי לעיל על המקרה שבפניי, ובאיזון בין האינטרסים השונים, בשלב המקדמי בו מצוי ההליך - שעה שטרם הוגש כתב אישום, בהתחשב במשך החזקת התפוסים וכן לאור העובדה שלא הוצגה בפניי, אינדיקציה ברורה לפיה קיים סיכון להישנות מעשים דומים, ככל ויוחזרו הכלים למבקשים (כך למשל עבר פלילי קודם של המבקשים בעבירות דומות), לא מצאתי מקום לעשות אבחנה בין הרכב הפרטי למיני באגר ולמשאית, ומשכך הגעתי לכלל מסקנה כי נכון להורות על "חלופת תפיסה", לפיה יושבו כל הכלים התפוסים למבקשים בתנאים שאקבע להלן.
נוכח האמור לעיל הנני מורה על החזרת כל אחד מהכלים התפוסים וזאת בכפוף לקיום התנאים הבאים:
איסור דיספוזיציה ברכב במשרד הרישוי;
הפקדה בגובה של 30% ממחיר מעודכן במחירון אחרון של לוי יצחק, מערכו של הרכב כיום, לח-ן שפרטיו יימסרו על ידי המשיבה למבקשים;
הקמת פוליסת ביטוח מקיף לרכב ובה שעבוד לטובת המשיבה, והתחייבות כי הפוליסה תחודש מדי שנה עד להכרעה בעניינו של הרכב;
הצהרה חתומה ע"י בא כוח המבקשים לפיה מרגע קבלת ההודעה כי בית המשפט קבע כי יש לחלט את הרכב, מתחייבים המבקשים להשיב בתוך 48 שעות את הרכבים למשיבה.
סוף דבר
לסיום, ובכפוף למילוי כל התנאים שפירטתי לעיל, ניתן להורות על שחרור הכלים התפוסים.
