חפיפה בין ימי מחלה לבין תקופת הודעה מוקדמת

כיוון שהתובע פוטר בעת ששהה במחלה, כך למעשה, קיימת חפיפה (שלא כדין) בין תקופת ההודעה המוקדמת והמחלה, התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד, בסך 10,214 ₪ (לפי תלוש 6/19).

ברכיב זה נתבעו דמי מחלה בגין התקופה עד נתוק יחסי העבודה (מיום 30.6.19 עד 17.8.19), היינו 50 ימי מחלה קלנדריים, מהם בגין היום הראשון התובע אינו זכאי לתשלום ובגין הימים השני והשלישי – למחצית השכר.

...

הפרשי תוספת ותק – התביעה ברכיב זה נדחית, מאחר שעל פי הוראות צו ההרחבה, תוספת הוותק היא לעובדים שעתיים, בעוד שהתובע היה עובד במשכורת.

תשלום דמי מחלה בחסר – דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרה.

סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2019 ועד התשלום בפועל; תמורת הודעה מוקדמת בסך 10,214 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2019 ועד התשלום בפועל; גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 10,090 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; החזר ניכוי 1,500 ₪ משכרו של התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 5,964 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; דמי מחלה בסך 12,498 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל.

הודעה מוקדמת לטענת התובע, חפיפה בין תקופת מחלה לבין תקופת הודעה מוקדמת לפני פיטורים , נוגדת את תכליתה של הזכות להודעה מוקדמת .

ביום 11.2.16 הנתבעת שלחה מכתב לתובע, במסגרתו הודיעה לו, כי יתרת ימי המחלה הצבורה שעמדו לזכותו, מסתיימת ב-11.2.16, ולכן החליטה הנתבעת כי מתוך היתחשבות במצבו הבריאותי "ומעשה של רצון טוב, להמשיך לשלם לך עוד חודש שכר, לפנים משורת הדין. ... ללא קשר להטבה הנ"ל, בסופו של החודש נמשיך בתהליך הפיטורין, שהופסק בעקבות מחלתך". רק ביום 17.3.16 הנתבעת שלחה לתובע מכתב על סיום העסקה וציינה במכתב זה: "פיטוריך ייכנסו לתוקף מיד עם קבלת הודעה זו", משמע תקופת ההודעה המוקדמת לפיטורים החלה ביום 17.3.16 ולא קודם לכן.

...

בית הדין לא רשאי להחליף את שיקול הדעת של הנתבעת בעניין זה. תביעת התובע לתשלום יתרת בונוס שנתי, נדחית.

גם התביעה בגין רכיב זה נדחית.

מכל מקום, אנו סבורים כי במקרה זה היה ראוי לפסוק הוצאות משמעותיות לחובת התובע, אשר גרר את הנתבעת להליך סרק ולהוצאות מיותרות, אך נוכח דחיית התביעה על כל מרכיביה והספק בזכאותו של התובע להלנת פיצויי פיטורים, נסתפק בכך שבמקרה זה כל צד יישא בהוצאותיו.

דיון והכרעה תקופת העסקתו של התובע אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הועסק בתקופה שבין יום 1.9.2016 לבין יום 31.12.2016.

בתום התקופה הנוספת הוא נאלץ לצאת לחופשת מחלה בין יום 6.7.2017 לבין יום 27.7.2017 (להלן- חופשת מחלה) וזאת בשל ניתוח שעבר ביום 6.7.2017.

בין לבין התובע עזב מרצונו בחודש דצמבר 2016 (ע' 6 ש' 11-12; ע' 18 ש' 31-32; ע' 19 ש' 1-4); זאת מבלי שנתן הודעה מוקדמת (ע' 12 ש' 7-8); וכי "עזבתי לתקופה וחזרתי אחרי חודשיים. אני פשוט חלש בתאריכים. חזרתי לעבוד אחרי חודשיים ומאז לא קבלתי את התלושים שלי (ע' 13 ש' 1-3).

כלומר, עבודתו של התובע, כמו גם העובדים הנוספים נדרשה בעיקרה למשמרת השניה- משעות אחה"צ ואילך, כאשר אין חפיפה בשעות העבודה בין העובדים ובין הנתבע ואישתו.

...

הנתבע ישלם לתובע תוך שלושים יום את הסכומים הבאים: א. פיצוי בעד אי מתן תלושי שכר כדין בסך 6,000 ₪.

נוכח סכום התביעה מזה, והסעד הנפסק מזה, ולא בלי התלבטות, החלטנו בנסיבות העניין שלא לחייב את התובע בהוצאות לנתבע.

בד בבד לא מצאנו לחייב את הנתבע בפיצויי הלנה או בפסיקת ריבית והצמדה על הסכומים הנזכרים.

הוראות סיכום זה, אף שלא כלשונן, משתקפות בהודעת נציבות שירות המדינה מס' מא/38 מיום 17.12.1980 ובהוראות התקשי"ר. בסעיף 33.270 לתקשי"ר (בנוסחו בתקופה הרלוואנטית) נקבע כי הוראות התקשי"ר בדבר תשלום פיצוי בעד חופשת מחלה שלא נוצלה חלות רק על עובדים אשר שירותם נושא זכות לגימלאות בהתאם לחוק הגימלאות.

לכן, כפי שנקבע בפרשת יפרח, אין להפריד בין תקופת עבודתו של התובע לפי דרוג ודרגה לבין התקופה שבה הועסק במסגרת החוזה האישי.

בע"ע (ארצי) 1496/02 נשואה זנקס בע"מ - גל ארז (03.08.2008) נקבע כך: "לא ניתן לחפוף בין דמי חופשה לתמורת הודעה מוקדמת או בין פדיון חופשה להודעה מוקדמת; ניתן לחפוף בין ימי הודעה מוקדמת הניתנים בפועל והעולים על ארבעה עשר, לבין ימי חופשה, הנתנת בפועל. הדבר מותנה כמובן בכך, שהמעסיק אכן מוציא את העובד לחופשה כדין באותה תקופה, ולא מוותר סתם כך על עבודתו; שאז קמה לעובד הזכות לידרוש העסקתו בפועל, ותקופת אי העבדתו כשלעצמה צוברת זכאות לימי חופשה, כאילו בימי עבודה בפועל מדובר." במקרה דנן לא הוכח כי התובע היה בחופשה בשלושת חודשי ההודעה המוקדמת.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ועל המועצה לערוך חישוב של הפרשי הפנסיה, החל מסיום עבודתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל, לפי ההוראות בהסכם האישי ובהתאם למשכורת הקובעת ביחס לכל אחת מהתקופות.

כמו כן, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ואנו קובעים כי הסכומים הבאים היוו חריגות בשכר: הפרשי שכר משולב בסך 115,134 ₪ תוספת ממלא מקום בסך 147,030 ₪ החזר הוצאות רכב בסך 4,788 ₪ החזר דמי כלכלה בסך 23,555 ₪ שעות כוננות בסך 39,167 ₪.

במצב דברים זה, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 7,000 ₪.

] יצוין כי בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד נטען שעל התובע להשיב לנתבעת את הבונוסים ששולמו לו ביתר בעבור פרויקטים שלא הסתיימו לפני תקופת ההודעה המוקדמת[footnoteRef:30] מנגד טען התובע שיש לו זכאות לתשלום בונוסים בסכומים גבוהים יותר מאלה ששולמו בפועל על חשבון בונוסים עתידיים והוסיף שמעולם לא קיבל תחשיב של הבונוסים[footnoteRef:31].

הלכה היא כי המקור של הזכות לביטוח פנסיוני הוא הסכמי וכי השכר המבוטח בהסדר הביטוח הפנסיוני אינו חופף בהכרח את השכר הקובע לתשלום פצויי פיטורים.

בנוגע לטענה השנייה נטען שהיעדרותו בתקופת ההודעה המוקדמת לא נבעה ממחלה ולכן אינו זכאי לתשלום ימי מחלה.

...

] בנסיבות אלה שוכנענו כי התובע קרא את הסכם ההעסקה, הסכים לתיקונים שבוצעו בו, לרבות בסעיף המתייחס לשכרו, ורק לאחר מכן חתם עליו.

התביעות להפרשי שכר בגין חודשים 3/2020 ו-4/2020, להלנת שכר בגין חודש 5/2020, להפקדות לפנסיה, להפקדות לקרן השתלמות, לימי חופשה, לדמי הבראה, למתנות לחג ולבונוסים - נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: הלנת שכר בגין חודש 3/2020 בסכום של 5,000 ₪.

התובע ישלם לנתבעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: יתרת הלוואה בסכום של 10,667 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.7.2020 ועד לתשלום בפועל.