חסינות שיפוטית של רשמי ההוצאה לפועל באכיפת פסקי דין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10015/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. גדעון רוה 2. רחל רוה נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - רשות האכיפה והגבייה 2. הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ 3. עו"ד עדינה וויל 4. רשות מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק א 062749-02-16 שניתן ביום 12.11.2017 על ידי כבוד השופט א' אברבנאל בשם המערערים: עו"ד רחל רוה בשם המשיבות 1 ו-4: עו"ד שרון מן-אוריין בשם המשיב 2: עו"ד נורית נפתלי בשם המשיבה 3: בעצמה, עו"ד מירב אלייב ועו"ד בת שבע אדיב פסק-דין

השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו החלקי (הנושא כותרת "החלטה") של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' אברבנאל), בה נדחתה על הסף תובענה נגד המשיבה 1 (להלן: המשיבה) בשל חסינות נושאי משרה שיפוטית (להלן: חסינות שיפוטית).

זאת, במיוחד לאחר תיקון מס' 33 לחוק ההוצאה לפועל, המסדיר את מעמדם האירגוני של הרשמים כעובדי מדינה.

כפי שציין בית המשפט קמא, מסקנה זו מתבטאת בפסיקה עניפה המחילה חסינות שיפוטית על רישמי הוצאה לפועל (ראו, למשל: בר"ע (מחוזי י-ם) 2315-00 מדינת ישראל נ' פרידמן (12.3.2001); ע"א (מחוזי ת"א) 35684-10-11 מדינת ישראל נ' טוטיאן (10.7.2012); ת"א (השלום ת"א) 199207/02‏ יאיר.ש.שיווק נ' הבנק הבנלאומי הראשון (14.9.2005); ת"א (השלום ת"א) 176896-09 ירוחם נ' מדינת ישראל (26.10.2009)).

...

כפי שציין בית המשפט קמא, מסקנה זו מתבטאת בפסיקה ענפה המחילה חסינות שיפוטית על רשמי הוצאה לפועל (ראו, למשל: בר"ע (מחוזי י-ם) 2315-00 מדינת ישראל נ' פרידמן (12.3.2001); ע"א (מחוזי ת"א) 35684-10-11 מדינת ישראל נ' טוטיאן (10.7.2012); ת"א (השלום ת"א) 199207/02‏ יאיר.ש.שיווק נ' הבנק הבינלאומי הראשון (14.9.2005); ת"א (השלום ת"א) 176896-09 ירוחם נ' מדינת ישראל (26.10.2009)).

סופו של דבר, כי לרשם הוצאה לפועל עומדת חסינות מהותית על כל פעולה שבמסגרת תפקידו, ועל כן בצדק דחה בית המשפט קמא על הסף את התביעה נגד המשיבה.

סוף דבר: הערעור נדחה.

במסגרת התובענה נשוא פסק דין זה, עותר התובע לחיוב הנתבעות בפצוי, בטענות לנזקים שנגרמו לו במהלך ביצוע פסק דין בהליכי הוצאה לפועל, ובפרט במהלך מימוש ומכירת דירה לפרעון חובו.

כפי שציין בית המשפט קמא, מסקנה זו מתבטאת בפסיקה עניפה המחילה חסינות שיפוטית על רישמי הוצאה לפועל.

" (ע"א 10015/17 גדעון רוה נ' מדינת ישראל – רשות האכיפה והגבייה [פורסם בנבו], 10.10.18) כך ככלל.

...

כפי שציין בית המשפט קמא, מסקנה זו מתבטאת בפסיקה ענפה המחילה חסינות שיפוטית על רשמי הוצאה לפועל.

ברי הדבר שאין לאפשר מצב בו תוגש תביעה עקיפה כלפי החלטות שנתקבלו בתיק ההוצל"פ כשניתן היה להשיג עליהן בערעור.

בהתאם לתקנה 101 (3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט לדחות על הסף תביעה בנסיבות בהן נמצא שנכון לעשות כן. על יסוד הוראה זו, לאחר שמצאתי שלא נמצאה בכתבי הטענות ולו תשתית ראשונית לבירור תביעה נגד הכונסת על הפעולות שבצעה בהיותה בעלת תפקיד; ולאחר שמצאתי שלכבוד הרשם חסינות מהותית על הפעולות שבצע במסגרת תפקידו – אני מורה על דחיית תביעה זו על הסף.

הזוכה על פי פסק הדין הנו הנתבע 2 (להלן: " הבנק") אשר נקט בפעולות אכיפה של פסק הדין באמצעות הנתבעת 1 (להלן: "הוצל"פ").

יצויין כי כל הצוים ניתנו על ידי רישמי ההוצאה לפועל בהתאם להליכים שנקט הבנק במסגרת פסק הדין החלוט שאחז בידו כנגד התובע.

בנסיבות אלו, מבקשים הנתבעים לסלק את התביעה על סף בשל היתיישנות ושיהוי (הליך שתחילתו בשנת 2003 עליו ידע התובע), בשל חסינות שיפוטית של רישמי ההוצל"פ, ובשל היותם של כל ההליכים המשפטיים נגדו חלוטים זה מכבר, בעיניינם אף בוערו התיקים, ומכאן ככל שהתובע לא פעל התובע להגשת ערעור בהתאם לזכות הקנויה לו בדין, אין לו אלא להלין על עצמו.

...

לסיום נקודה זו, באתי למסקנה כי כל ההליכים הקודמים שרירים וקיימים ולמצער, לא כאן המקום להרהר אחריהם.

משכך ולאור כל המקובץ דלעיל, הריני לקבוע כי דין התביעה להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ביחס לכל אחת משתי הנתבעות.

למען הבהר ספק, סכום זה מתווסף לסך של 1,000 ₪ שפסקתי כנגד התובע לטובת אוצר המדינה בהתאם להחלטתי מיום 17/8/16 מהטעמים המפורטים בהחלטה מיום 14/8/2016.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 62749-02-16 רוה ואח' נ' מדינת ישראל - רשות האכיפה והגביה ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט אלי אברבנאל התובעים 1. גדעון רוה 2. רחל רוה הנתבעים 1. מדינת ישראל - רשות האכיפה והגביה 2. הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בעמ 3. עדינה וויל (בודנשטין) 4. רשות מקרקעי ישראל החלטה

דיון והכרעה טענה לסילוק על הסף בשל חסינות נושא משרה שיפוטית טענת הסילוק על הסף שהעלתה הנתבעת 1, עניינה בסוגיית החסינות השיפוטית, ובעיקר בשאלה אם ניתן לתבוע את המדינה בגין אחריותה השילוחית למעשיהם של נושאי משרה שיפוטית, אשר נעשו תוך כדי מילוי תפקידם השפוטי.

קביעת רף גבוה של "רשלנות רבתי", כתנאי להגשת תובענה כנגד המדינה, אין בה כדי להקטין באופן ממשי בחומרתה של הפגיעה באינטרסים שלעיל, שהרי במרבית המקרים, כדי לברר את שאלת דרגת הרשלנות ולהכריע אם מיתקיים מבחן זה, יאלץ נושא המשרה השיפוטית, ליטול חלק (אף אם באופן עקיף בלבד) בהתדיינות המשפטית עד לסיומה בפסק דין סופי.

גם טענתם של התובעים שלפיה יש להבחין בין פעולות "מנהליות" ל"שיפוטיות" במעשיהם של רישמי ההוצאה לפועל, דינה להדחות, שהרי המחוקק הקנה חסינות לנושא משרה שיפוטית באופן גורף בגין כל "עוולה שעשה במילוי תפקידו". יוער כי בכתב תשובתה, במענה לטענות הנתבעת 1 בעיניין זה, טענו התובעים לראשונה כי הרשמת פעלה בעיניינם ביודעין ללא סמכות, והפנו לחלק מהפסיקה המחזיקה בגישה המצמצמת שבה נקבע כי לא רק זדון אינו נכלל בין גדרי החסינות המהותית, אלא גם החלטות שהתקבלו בחריגה מודעת מסמכות.

...

בתוך כך עתרו נתבעים 1-3 לסילוק התביעה על הסף מטעמים שיפורטו להלן.

סוף דבר התובענה כנגד נתבעת 1 נדחית על הסף, בשל חסינות שיפוטית.

הבקשה לדחות את התובענה על הסף בעניינן של נתבעות 2 ו-3 בשל מעשה בית דין נדחית.

הטענה לחוסר סמכות מקומית נדחית.

בית משפט השלום בבית שמש ת"א 51480-07-19 סחייק נ' רשות האכיפה והגבייה - אגף הוצל"פ ארצי ואח' בפני כבוד השופט, סגן הנשיא שמואל הרבסט התובע מנשה סחייק באמצעות ב"כ עוה"ד נ. זיו נר נתבעים 1. רשות האכיפה והגבייה - אגף הוצל"פ ארצי באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) – עוה"ד מ. סבג 2. גיי סוויסה 3. נטלי אלגרבלי 4. אבראהים עודה - נמחק פסק דין

חסינות שיפוטית? הנתבעת 1 טענה כי בהתאם לפסק הדין בע"א 10015/17 רווה נ' מדינת ישראל-רשות האכיפה והגבייה ואח' (מיום 10.10.18), רישמי ההוצאה לפועל נהנים מחסינות שיפוטית מהותית ולכן יש לדחות כל טענה נגד החלטותיהם או כל טענה אשר הלכה למעשה תוקפת את החלטות רישמי ההוצאה לפועל.

בעניינינו, לא מדובר בטענות המועלות כלפי החלטותיהם של רישמי ההוצאה לפועל, אלא בטעות טכנית של הקלדה שנעשתה עם פתיחת ההליך בידי פקיד ההוצאה לפועל או המערכת שבה הוקלדו הנתונים, וממנה נובעות התקלות הנוספות שהתרחשו בתיק, אף הן טכניות.

...

לפיכך אני קובע כי פרסום העיקולים, החיובים וההגבלות הם משום פרסום המהווה לשון הרע.

סבורני כי הגנה זו אינה חלה בענייננו.

נזקים אלה לא כומתו על ידי התובע ומעצם טבעם, סבורני כי ניתן לכלול אותם כחלק מהפיצוי המגיע לתובע בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו. את הפיצוי אותו הוא דרש לקבל בהתאם לחוק איסור לשון הרע ביסס על סעיף 7א לחוק, ובגין כל אחד מהפרסומים – פרסום העיקולים והפרסום השלילי במאגר הפרסומים, ביקש לפצותו בסך של 50,000 ₪, וסך הכל עמדה התביעה בכללותה על סך של 100,000 ₪.