חסינות רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף 73א

בעקרי הטיעון מטעמה היפנתה המדינה הן לכתב התביעה והן לתגובת המערער לבקשה לדחיית התביעה על הסף וטענה כי בסעיף 9 לתגובה נטען במפורש כי המערער מייחס לרשם ההוצאה לפועל רשלנות רבתי ומכאן שלמדינה מיוחסת אחריות שילוחית למעשיו ואולם בסעיף 10 (שאף הודגש בקוו תחתון ) נאמר במפורש כי: " חשוב לא פחות: לשיטתנו (ראה סעיף 8.1. לכתב התביעה) למדינה אחריות שילוחית במקרה דנן לפעולותיו של הנתבע 2 (כונס הנכסים) , אשר בודאי שאינו נהנה מחסינות לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין או סעיף 73 לחוק ההוצל"פ" (ההדגשה במקור) ובהמשך אף נאמר כי: "האחריות השילוחית מתבססת על כך שמשעה שמונה הנתבע 2 לכונס נכסים על ידי ראש ההוצל"פ, הרי שהוא ידו הארוכה של ראש ההוצל"פ , וברי כי השולח אחראי גם לפעולותיו של "שלוח מטעם שלוח". אין חולק כי גם המצדדים בחסינות רחבה של המדינה למעשי בעלי תפקידים שפוטיים או שלוחיהם, אפילו הם לא יכירו במתן חסינות למי שפעל בזדון וביודעין ובמרמה – והרי זהו המצב שבפנינו (ככל שכמובן נצליח להוכיחו לפי הנטלים הנדרשים).

בשנת 2001, בספרה של ד"ר דפנה אבניאלי "חסינות אישי ציבור", תשס"ב-2001, עמ' 243, היא מתייחסת לנושא ומציעה לראות בחסינות כמהותית ולא כדיונית, וראו אף את ספרם של המחברים ג. טדסקי, י. אנגלרד, א ברק ומ. חשין, "דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית", מהדורה שניה, 1976, עמ' 392.

לא ראיתי בטיעוניה של המדינה טענה לגבי כך שהחסינות שמוענקת על פי סעיף 73א לחוק ההוצל"פ (או סעיף 8 לפקודת הנזיקין) מוענקת גם לכונסי נכסים ואף לא ראיתי את הטענה לפיה יש זהות בין עוולות שמבצע כונס הנכסים לבין עוולות שמבצע רשם ההוצל"פ או שאחת חוסה תחת כנפי השניה או שהחסינות לגבי עוולה מסוג אחד מחייבת את המסקנה בדבר קיומה של חסינות גם לגבי הסוג השני.

...

התביעה לגבי אחריות של המדינה למעשים או למחדלים נטענים של רשם ההוצל"פ סולקה על הסף כדין, אין מקום לברר את שאלת רשלנותו או היקפה, ולגבי נושא זה - יש לדחות את הערעור.

החלטתי להצטרף לדעתן של חברותי בעניין זה, כאשר מניחה אני כי בפתח הדיון, יידרש פירוט מלא למה הכוונה בטענות אלו, ובהתאם ייקבעו ההליכים בהמשך - בין לבירור עובדתי ובין למתן פסק דין, ככל שהטענות יהיו משפטיות בלבד.

ש. שטמר, שופטת [אב"ד] לפיכך הוחלט כדעתן של השופטות ש' שטמר –אב"ד ות' נאות-פרי לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא ככל שהוא מתייחס לאחריות המדינה בגין מעשיו או מחדליו של כב' הרשם, ולקבל את הערעור, ככל שהוא מתייחס לאחריות המדינה למעשי הכונס, כך שהתיק יוחזר לבית משפט קמא לדון אך ורק בסוגיה זו. בהתחשב בתוצאות החלטנו שלא לחייב בהוצאות.

כאמור, התובעת טענה כי הנתבעת ומדינת ישראל- לישכת ההוצאה לפועל התרשלו כלפיה, כאשר גרמו למכירת מערבל שבבעלות התובעת מבלי שיטרחו להודיע לתובעת, מי שרשומה כבעלים במערבל במשרד הרשוי, אודות ההליכים שהתנהלו בקשר למערבל הנ"ל. הנתבעת מס' 2 – מדינת ישראל הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חסינות רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף 73א לחוק ההוצאה לפועל וכאמור, בפסק דיני הנ"ל מצאתי כי המדינה נהנית מחסינות- מאחר ומדובר באקט (מכירת המערבל) שנעשה עפ"י החלטת רשם ההוצאה לפועל.

לפיכך, סך כל ניזקי התובעת, עפ"י האמור לעיל מגיעים לסך: א. סך 220,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת (10.1.2011) 238,369 ₪ ב. בתוספת סך 3,600 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הוצאת החשבונית (20.1.2011) 3,885 ₪ בנכוי סך 44,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום 29.6.2009- מועד הגשת התביעה לבית המשפט השלום 51,087 ₪ בחדרה בנכוי סך 96,935 ₪ שקבלה התובעת מלשכת ההוצאה לפועל על חשבון תמורת המערבל, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום 01.02.11 – מועד אישור הסכם הפשרה 104,546 ₪ ה. סה"כ 86,618 ₪ שאלת האשם התורם: הנתבעת טוענת כי יש לזקוף לחובת התובעת אשם תורם מכריע נוכח היתנהגותה, בין היתר, אי רישום כל הערה בדבר ההסכם בינה לבין חלבי, אי הגשת תביעה מייד לאחר הפרת הסכם מכירת המערבל לחלבי, ואי תפיסת המערבל מייד לאחר שניתן פסק הדין ע"י בית המשפט השלום בחדרה.

...

לפיכך, אני קובע את ערך המערבל ע"ס 220,000 ₪ נכון ליום עריכת חוות הדעת- 10.1.2011.

איני מסכים עם טענה זו. אפילו הייתי מגיע למסקנה כי הבעלות אכן נותרה אצל התובעת, למרות שכוונת הצדדים בשימור הבעלות היתה להבטיח התמורה, יכולה היתה התובעת לרשום הערה לפי תקנה 5(ד) לתקנות המשכון (סדרי רישום ועיון) התשנ"ד- 1984 הקובעת כי "ברישום משכון לפי הסכם מכר או שכירות, ניתן להוסיף הערה בהודעת המשכון, כי אין הרישום כשלעצמו מעיד על כוונת הצדדים שהנכס המשועבד ישמש ערובה לחיוב כאמור בסעיף 2 (ב) לחוק". מודיע אני לעובדה, כי מטרת תקנה 5 (ד) היתה לשרת את האינטרס של המוכר- הנושה.

המסקנה: המסקנה היא שיש לזקוף לחובת התובעת 50% בגין אשם תורם, ועל כן אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובעת בסך 43,309 ₪.

על העובדות, הטענות וההליכים: התובע יליד 1948, משפטן בהשכלתו ועו"ד במקצועו (עד לשלילת רישיונו עקב מעשה פשיטת רגל), הנו נכה בשיעור 100% בשל היותו חולה במחלת הסוכרת וכמי שסובל מבעיות רפואיות קשות, שקדמו לאירועים נשוא התובענה, ובכלל זה, אוטם בשריר הלב, תיסמונת תעוקתית, כאבים בחזה, יתר לחץ דם, סוכרת בלתי מאוזנת, נוירופתיה סוכרתית וכיבים סוכרתיים בכפות הרגליים (נספח א' לתצהיר עדותו הראשית.

לפי הדין הקיים, לראש ההוצאה לפועל (כיום- "רשם ההוצאה לפועל") עומדת חסינות מוחלטת בגין כל עוולה שעשה במילוי תפקידו – בדומה לחסינות העומדת לשופטים.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ושקלתי את השיקולים הנוגעים בעניין, סכומי הפיצוי שנפסקו בגין מאסר שווא וחלוף הזמן, נחה דעתי, כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי לתקופה הרלוונטית על סך של 40,000 ₪, כולל ריבית.

סוף דבר הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 40,000 ₪ ובתוך 30 ימים.

תביעת התובעת נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 357/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. מסעוד מהגרפטה 2. מונבר מהגרפטה נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל – לישכת הוצאה לפועל תל אביב 2. רוני טויסטר 3. סעידיאן מנצור 4. חיים גדעון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 15.11.2021 בתיק ע"א 27867-04-21 שניתנה על-ידי כב' הנשיא א' פרקש, כב' השופט ע' שחם וכב' השופט א' רובין בשם המבקשים: עו"ד אליהו חסטר ][]החלטה

למעלה מן הצורך אוסיף כי בבקשתם, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא הבחין, לעניין תחולת החסינות השיפוטית, בין פעולות שיפוטיות של רשם ההוצל"פ לבין פעולות מנהליות של מדינת ישראל באמצעות לישכת ההוצל"פ. לטענת המבקשים, במקרה הנידון פעולות לישכת ההוצל"פ הן אלה שגרמו לנזקם, והן אינן חוסות תחת החסינות השיפוטית המוענקת לרשם ההוצל"פ. ואולם, כפי שצוין בהחלטות הערכאות קמא, ההחלטה שהביאה להעברת הכספים למשיבים ותרמה לגיבוש הנזק היא החלטתו של רשם ההוצאה לפועל כנושא משרה שיפוטית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובה.

כמו כן, אני סבורה כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו דרוש על מנת למנוע עיוות דין.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

אציין שנוכח המסקנה אליה הגעתי כמפורט בהמשך, לא אדרש לסוגיית אי צירופה של הרוכשת הנוספת בגדר פסק דין זה. התובע השיב וטען כי אין במקרה דנן תחולה להוראת החסינות שבסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הואיל והתנהלות רשם ההוצאה לפועל היתה "בנגוד לתפקידו השפוטי ולכן הוא לא חסין מפני החוק". התובע הוסיף וטען כי עצם העתירה של רשם ההוצאה לפועל למחיקה על הסף מבלי ליתן מענה עינייני לטענות שמועלות נגדו מעידה על "מירמה הונאה ועל קונספירציה ועל קנוניה" (כך במקור – א.א.).

משכך, על יסוד הטעמים דלעיל, אני מורה על סילוק הסף של התובענה נגד רשם ההוצאה לפועל וזאת מכוח החסינות שמוקנית לו לפי סעיף 73א לחוק ההוצאה לפועל.

...

אציין שנוכח המסקנה אליה הגעתי כמפורט בהמשך, לא אדרש לסוגיית אי צירופה של הרוכשת הנוספת בגדר פסק דין זה. התובע השיב וטען כי אין במקרה דנן תחולה להוראת החסינות שבסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הואיל והתנהלות רשם ההוצאה לפועל היתה "בניגוד לתפקידו השיפוטי ולכן הוא לא חסין מפני החוק". התובע הוסיף וטען כי עצם העתירה של רשם ההוצאה לפועל למחיקה על הסף מבלי ליתן מענה ענייני לטענות שמועלות נגדו מעידה על "מרמה הונאה ועל קונספירציה ועל קנוניה" (כך במקור – א.א.).

לסיכום תמציתי של נקודה זו יפים דבריו של בית המשפט העליון (כב' השופט סולברג) בע"א 6638/15 צמח נ' חייקין (פורסם בנבו, 26.10.15) בפסקה 2 (לשלמות התמונה יצוין שערעור זה עודנו תלוי ועומד): "עסקינן בתיק שאינו שגרתי, הסב סביב חוב ארנונה חלוט בן עשרות שנים בקשר לשתי חנויות שבבעלותו של המבקש כלפי עיריית רמת השרון, אשר המשיב משמש ככונס נכסים מטעמה. עניין זה הפך לנושא של עשרות אם לא מאות הליכים משפטיים בכל הערכאות, החל מלשכות ההוצאה לפועל וכלה בבית משפט זה (ראו בג"ץ 9157/12 צמח נ' ראש ההוצאה לפועל תל אביב (27.2.13)...; עע"ם 6526/12 צמח נ' עיריית רמת השרון (5.2.14)...המבקש מנסה בכל דרך אפשרית להימלט מתשלום החוב החלוט כלפי העירייה, תוך העלאת טענות מטענות שונות...ואולם, המבקש אינו משלים עם הגזרה וממשיך לנסות את מזלו על מנת לעכב את הליך המכירה של הנכסים. לא אמשיך בפירוט התגלגלות הסאגה המתמשכת, שכן אין לדבר צורך להכרעה בבקשה שלפני, ואולם בהחלט מדובר בכמות החלטות החורגת בכל קנה מידה מהסביר". במסגרת תגובתם עתרו כונס הנכסים והעירייה למתן צו חוסם אשר ימנע מהתובע לנקוט בהליכים נוספים בקשר עם מימוש הנכסים.

סוף דבר; התובענה נגד רשם ההוצאה לפועל נמחקת בזה על הסף והמבקש יישא בהוצאות המשיב 4 בסך של 3,500 ₪.

בקשת התובע למתן סעדים זמניים נדחית.