בקליפת אגוז יאמר כי עם חקיקת חוקים אלו חלה החסינות על מעשים ומחדלים של עובדי ציבור, גם אם היה בהם התרשלות, ולמעט אם המעשה " נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשויון נפש לאפשרות גרימתו ".
אשר לחריג הנ"ל הובהר בפסיקה כי יש לפרשו על דרך הצמצום, ולעניין זה יפים הדברים שנקבעו בהחלטה מיום 27.8.11 בת.א. (מחוזי ב"ש) 4079-10-10 בית יורב 1997 בע"מ נ. הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה תל-אביב (נבו, 27.8.11) כדלהלן :
"אין מקום לשלול מעובד ציבור, הממלא תפקיד שילטוני, את החסינות מפני תובענה אישית בנזיקין בגין מעשה שעשה במילוי תפקידו האמור – אלא במצב מובהק שבו עובד הציבור פעל לכאורה ממטרה אישית ובאי חוקיות בעליל, שלאורן יש לראותו כמי שלכאורה כלל לא פעל במילוי תפקידו הצבורי, ולפיכך אינו ראוי לחסינות המוענקת, ככלל, לעובדי ציבור כאמור."
(הדגשה שלי – ח.ק.מ.)
כפי שנקבע שם, גם אם פעולת עובד הציבור גרמה נזק, וגם אם עובד הציבור יכול היה לצפות אותו, הרי שהחריג הנ"ל לא חל מקום בו המטרה שבבסיס פעולת עובד הציבור הייתה מטרה שלטונית, ולא מטרה לגרום נזק, וכדברי כבוד השופט פרידלנדר שם:
"רק גרימת נזק מכוונת כתכלית לעצמה, למטרה פרטית ובלתי חוקית של עובד הציבור, תחשב לחריגה ממילוי התפקיד הצבורי המפקיעה את הזכות לחסינות".
עוד ראוי לציין בהתייחס למונח "לגרום נזק" הבהיר השופט פרידלנדר שם, כי עסקינן בגרימת נזק שלא כדין (ראו פסקה 13 להחלטה).
...
זאת ועוד, נהיר כי דין הבקשה להתקבל גם בהתחשב בפסיקה לפיה במסגרת בקשות להכרה בחסינות דיונית יש לבחון את מטרת הפעולה של עובד הציבור.
ולבסוף, איני מקלה ראש בתחושותיו הסובייקטיביות של המשיב, ואולם גם אם העובדות הנטענות בכתב התביעה ובתשובתו של המשיב 2 לבקשה דנן יתבררו כנכונות, לא שוכנעתי כי המעשים המתוארים על ידו מלמדים על כוונה לגרום נזק שלא כדין למשיב 2 או על שוויון נפש להתרחשותו של נזק כזה, ולכן כל הטענות שהועלו ע"י המשיב 2 , גם אם יוכחו, לא מוציאות את המעשים מגדרה של החסינות, והדברים נכונים מכוח קל וחומר נוכח עמדת המועצה וחוות דעת היועץ המשפטי שלה.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה וקובעת כי עומדת למבקשים חסינות בהתאם לסעיף 7א(א) לפקודה, ומשכך, ובהתאם להוראת סעיף 7ג לפקודה אני מורה על דחיית התביעה כנגד המבקשים.
