חסינות המדינה מאחריות לנזקים בגין שירות צבאי

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 6(א) לחוק מעגן הוראת פטור/חסינות לפיה "אין" המדינה "אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל חייל בתקופת שרותו ועקב שרותו ...". הורתה של הוראת הפטור / החסינות בכלל "ייחוד העילה", אשר בבסיסו מונח הסדר ממצה בגדריו של חוק הנכים באשר לזכויותיהם של מי שנחבלו או חלו "תוך ועקב" שירותם הצבאי - "טעם הפטור הוא, שכל אלה זכאים לתגמולים ולשיקום לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט – 1959... ואין זה מן הדין שיהיו זכאים לקבל מאוצר המדינה גם תגמולים ושקום וגם פיצויים" (דברי ההסבר להצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 2), התשל"א – 1971, ה"ח 945) (ההדגשה שלי – ש.י.) "ההצדקה לפטור זה מאחריות (בנזיקין – ש.י.) היא בכך, שעבור חבלות או מחלות שנגרמו לחייל בתקופת שרותו הצבאי עקב שרותו הצבאי חייבת המדינה לשלם תגמולים לפי חוק הנכים הנ"ל" (ע"א 303/75 מדינת ישראל נ' אילן רפאל, פ"ד כט(2) 601) "הוראה זו המקנה למדינה פטור מאחריות בנזיקין מקיימת יחס של "כלים שלובים" עם ההוראות המקנות לנפגע סעד בגדר חוק הנכים, במובן זה שהזכות לקבלת סעד על פי חוק הנכים "מרוקנת" את יכולתו של הנפגע לתבוע את המדינה בנזיקין" (ע"א 3349/13 זהבי נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון ( 2015)) כלל "ייחוד העילה" נועד לרכז את כל התביעות שעניינן בנזק גוף, אשר על פי הנטען נגרם "תוך ועקב" השרות הצבאי, תחת דין אחד – חוק הנכים – וכך להבטיח שויון בזכויות לכל הזכאים להכרה על פי אותו חוק.

...

שעת סיום הניתוח אין בה כשלעצמה לחייב מסקנה זו שמבקש התובע להסיק ולשיטתי היא אף אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון והשכל הישר משמדובר היה ב"פעילות רפואית מתמשכת" כעדותו של פרופ' גמזו, אשר אין חולק שהחלה בשעות הפעילות "הרגילות" בלשונו של ב"כ התובע.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, מוצאת אני לקבוע כי התביעה שלפניי כנגד בית חולים "איכילוב" אינה אלא תביעת נזיקין כנגד מדינת ישראל ומשעה שנזקו הנטען של התובע נגרם במהלך שירות קבע בצה"ל ותביעתו להכרת זכות על פי חוק הנכים התקבלה, הרי שקמה לנתבעת החסינות / הפטור שבהוראת סעיף 6(א) לחוק.

לפיכך דין התביעה שלפניי להידחות וכך אני מורה.

ייחוד עילה סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים קובע את חסינותה של המדינה מפני תביעות נזיקין במקרה של חבלה ומחלה שנגרמו לחייל בתקופת שרותו הצבאי ועקב שרותו הצבאי, וזו לשון הסעיף: "6(א) אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שרותו הצבאי עקב שרותו הצבאי.

בשורה של פסקי דין עמדו בתי המשפט על תכליתה של הוראת החסינות הנ"ל. נקבע כי חוק הנזיקים האזרחיים וחוק הנכים יצרו הסדר סימטרי, לפיו מן הצד האחד, אין בידי חיילים שנפגעו בתוך ועקב שירותם לתבוע את המדינה על נזקיהם והמדינה פטורה מאחריות על בסיס אשם לפגיעה, ומן הצד האחר, יזכו החיילים לתגמולים על פי חוק הנכים תוך השתת אחריות מוחלטת על מדינה.

...

התובעת מאידך טענה כי דין בקשת הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה להידחות, שכן הוראות סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים, מעניק חסינות למדינה בגין מחלה או חבלה בהתאם להגדרות המפורטת שם. לטענת התובעת, הנזקים שנגרמו לה בגין האירועים מושא התביעה, אינם עונים להגדרה הנדרשת .

אין בידי לקבל טענה כפולה זו. עקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, חל בנסיבות בהן מוגשת תביעה כנגד המדינה בגין חבלה או מחלה שנגרמה בתקופה ועקב השירות הצבאי, ובלבד שנקבע בו, כפי שנקבע בענייננו, כי החבלה או המחלה הנטענת ארעה במהלך ועקב השירות הצבאי.

מכאן שהמדובר באותה עילת תביעה, ובשל יחוד העילה, דין טענת התובעת בענין, להידחות.

לאור כל האמור, דין בקשת הנתבעת מס' 1 לדחיית התביעה כנגדה בגין יחוד עילה להתקבל ואני קובעת כי דין התביעה של התובעת כנגד המדינה להידחות על הסף.

זאת, מחמת כלל ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, שכן למדינה עומדת חסינות מהותית לכלל ניזקי הגוף שנגרמו לחיילים או הוחמרו בזמן ועקב שירותם הצבאי, לרבות כאלה שנגרמו כתוצאה מרשלנות נטענת במתן טפול רפואי בתקופת השרות הצבאי אף אם ניתן על ידי גורמים אזרחיים כאלה ואחרים.

ולגופו של עניין - ס' 6 לחוק הנזיקים האזרחיים קובע חסם הפוטר את המדינה מאחריות לתביעות ניזקי גוף שארעו לאדם בעת השרות הצבאי ועקב השרות הצבא וקובע כי: "(א) אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל חייל בתקופת שרותו ועקב שרותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה כאמור שהיא חבלת שירות.

...

גם אם אין בנתון זה כדי להשפיע על ההכרעה בבקשת הסילוק על הסף לגופה, מקובלים עליי הסברי הנתבעת להשפעת נתון זה על הגורם שקיבל לידיו בסופו של דבר את הטיפול בהגשת הבקשה ואת העיכוב שנגרם כתוצאה מכך – עיכוב שיכול היה להיחסך לו היו ידועים פני הדברים מלכתחילה.

ואולם גם בהתעלם מכך שלא ברורה משמעות "הזניחה" הנטענת (קרי האם תביעת התגמולים עודנה תלויה ועומדת אם לאו), גם בהתעלם מכך שטענתה זו של התובעת בתגובתה לא נתמכה בתצהיר, וגם בהתעלם מכך שהנתבעת ציינה כי למיטב ידיעתה תביעת התגמולים של התובעת עדיין תלויה ועומדת, הרי גם לו הייתה טענת ה"זניחה" נכונה עובדתית, וגם לו הייתה תביעת התגמולים מתבררת ונדחית לגופה - עדיין לא היה בכך כדי להוביל לדחיית בקשת הסילוק על הסף שבפניי.

סיכום אשר על כן, דין הבקשה להתקבל, ואני מורה על סילוקה של התביעה שבפניי על הסף לפי תקנה 41 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

יפים לעניין זה הדברים שציין השופט נ' סולברג ממש לאחרונה, בע"א 993/19 פלוני נ' משרד הבטחון (5.7.2022): "חוסר ההתאמה של דיני הנזיקין למצב מלחמתי מתבטא, באופן מובהק, גם במישור הראייתי. שדה הקרב מאופיין באירועים אינטנסיביים, באנדרלמוסיה, בתחלופת כוחות תדירה, בפיצוצים עזים ובשריקת כדורים. הדבר יוצר קשיים ראייתיים למכביר; הן לתובעים, הן למדינה הנתבעת. אלו כמו אלו, יתקשו באיתור ראיות חפציות, בשיחזור האירועים, ובמציאת רישומים רפואיים רלבאנטיים. אכן, התעוד 'מזמן אמת', דל וחסר. ישנם גם קשיים ראייתיים נוספים, אשר עלולים להקשות דוקא על המדינה להיתגונן מפני תביעות מסוג זה: חלק מחומר הראיות, מטבע הדברים, הוא חומר מודיעיני חסוי, שלא ניתן לחשיפה; הארוע הנזיקי, מתרחש, בדרך כלל, בשטח שלמדינה אין גישה אליו; המתקנים הרפואיים שבהם טופל הניזוק, ככלל, אינם נגישים; קיים קושי לא מבוטל באיתור ובהבאת חיילים לעדות לאחר שחרורם מהשרות הצבאי. כמו כן, נוכח יחסי האיבה והעוינות, גם מהימנות העדים שמביא כל צד לתמיכה בגירסתו – מוטלת בספק. הקשיים הראייתיים מתעצמים, שעה שמדובר בעימות מזוין מול ארגון טירור, כארגון החמאס. פעילי הטרור אינם מכבדים את 'עיקרון ההבחנה' בין לוחמים לאזרחים, שביסוד דיני העימות המזוין. הם אינם נושאים נשק בגלוי, ובכוונת מכוון נטמעים באוכלוסיה אזרחית תמימה, תוך סיכונהּ" (פס' 101).

כך למשל, בארצות הברית מקנה הדין הפדרלי חסינות למדינה מפני אחריות בנזיקין בגין פעולה מלחמתית שבוצעה בזמן לחימה; ובהקשר זה נקבע כי כל עוד הפעולה בוצעה לצורך קידום מטרה צבאית – היא תיחשב לפעולה מלחמתית, גם אם התברר בדיעבד שיעד התקיפה היה אזרחי (ראו: Michael Kutner, The Battle over Combat: A Practical Application of the Combatant Activities Exception to the Federal Tort Claims Act, 87 St. John’s L. Rev.

באנגליה, מוכרת חסינות בגין נזקים שנגרמו לזרים מחוץ למדינה בעקבות "מעשי מדינה" שקבלו אישור מראש או בדיעבד של השילטון (ראו: אסף יעקב "חסינות תחת אש" משפטים לג(1), 107 125-115 (התשס"ג); עניין בני עודה, פס' 9; עניין חרדאן, פס' 14; עניין Corrie, פס' 10).

בפסק הדין בעיניין פלוני היתייחס השופט סולברג בהקשר זה לאופן בו פעלו בתי המשפט, וציין כי חרף האמור לעיל, הם הוסיפו ובחנו את היתנהגותם של החיילים בפועל, תוך החלת מבחני הסבירות על היתנהגות זו. הוא הבהיר כי – עיון בפסיקה מלמד, כי בעת בירור טענת חסינות בגין 'פעולה מלחמתית', נוהגים בתי המשפט לבחון גם את סבירות היתנהגותם של כוחות הבטחון: "ברוב המקרים שבהם מבקש בית המשפט להמנע מהטלת אחריות הוא יעדיף לקבוע כי לא הייתה התרשלות מצד החיילים או מצד המדינה" (תמר גדרון, "אחריות המדינה, גופים צבוריים וממלאי תפקידים צבוריים לנזק", הפרקליט נא 443, 477 (תשע"ב)).

...

בכתב ההגנה טענה המדינה, בעיקרו של דבר, כי יש לדחות את התביעה שכן מות המנוחה אירע במהלך פעולה מלחמתית של צה"ל, ובהתאם לסעיף 5(א) לחוק, המדינה פטורה מאחריות בנזיקין בגינה.

בעיני מסקנה זו נובעת בעיקר ממכלול הנסיבות האופפות את הפעולה: מהתקופה בה היא בוצעה - תקופה מתוחה עם התראות רבות וקונקרטיות מפני חדירת מחבלים למוצב; מכך שהפעולה בוצעה בשטח שהיה סמוך למוצב צבאי שהוקם במקום לצרכים צבאיים (ולא לצרכי "שיטור"); מכך שהמנוחה היא זו שהתקרבה אל המוצב וחדרה לשטח האב"מ עד למרחק של כ-100 מ' משער המוצב (ולא הכוחות הם אלה שהגיעו לשטח בו הייתה המנוחה); ומכך שהמוצב שכן מחוץ לאזור מיושב ואף היה מרוחק מבית המגורים הקרוב ביותר ביישוב רפיח מרחק של כ-200 מטר.

באופן דומה, אני סבורה כי השאלה האם בראייה אובייקטיבית נשקפה לחיילי המוצב סכנה מהמנוחה שהתקרבה למוצב – לאור מינה או גילה הצעיר, אף היא שאלה שהאפשרות לבחון אותה נשללת מכוח הוראות החוק.

מטעם זה אני סבורה כי לא ניתן לקבל את טענתם העיקרית של המערערים לפיה הואיל ומבחינה אובייקטיבית לא נשקפה לחיילים כל סכנה במהלך האירוע, הרי שאין מדובר בפעולה מלחמתית.

סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן – חוק הנזיקים האזרחיים) מעניק למדינה פטור מאחריות בנזיקין בגין נזקים שנגרמו לאדם במהלך שרותו הצבאי ועקב שרותו זה. ביסוד הוראת חסינות זו טמון הרעיון כי על חבלות או מחלות שנגרמו לחייל בתקופת שרותו הצבאי ועקב שרותו זה, וכן על חבלות או מחלות שהוחמרו במהלך ועקב השרות הצבאי, נושאת המדינה באחריות כלפי הנפגע במסגרת חוק הנכים.

...

לאחר עיון ובחינה של מכלול טענות הצדדים, בהוראות החוק והפסיקה הרלוונטית, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, שכן עומדת לתובעת עילת תביעה לפי חוק הנכים ודינה להתברר במסגרת חוק זה בלבד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על סילוק התביעה, כנגד שלושת הנתבעים על הסף מחמת ייחוד העילה.