על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע קיבל מהתובע בשנת 1999 סך של 5,000$ למטרת השקעה, ובסכום זה רכש עבור התובע מניות בשוק ההון בארה"ב. לטענת התובע, הנתבע החזיק במניות אלה עבורו בנאמנות, ואולם משנדרש הנתבע על ידי התובע להמציאן לידיו, ולחילופין לשלם לו את שוויין – סרב לעשות כן. התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת מומחה לפיה הוא זכאי לקבל מהנתבע סך של 413,482 $, המהוה את סכימת הדיוידנדים ושערוך שווי סכום ההשקעה ליום 15.5.15.
טענתו של התובע הנה, למעשה, כי סעיף 5 רישא בהסכם הפשרה נועד להעניק לו "חסינות" מפני תביעות ככל שתוגשנה כנגדו על ידי בני משפחתה של חגית (באמצעות דרישה מחגית לשלם לה כל סכום שייפסק לחובתו בתביעות אלה), בעוד שלו עצמו עומדת הזכות לתבוע את בני משפחתה של חגית, ללא כל מיגבלה.
...
טענות הצדדים
טענות הנתבע - המבקש
לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית-דין וויתור, שכן במסגרת הסכם הפשרה שנכרת בין התובע לבין חגית ואשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, הסכימו הצדדים כי סולקו ויושבו ביניהם ובין בני משפחותיהם כל החובות, החיובים, הסכסוכים וטענותיהן ההדדיות.
לאור כל האמור, הנני קובע בזאת כי במסגרת הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, ויתר התובע על עילת התביעה שלו כנגד הנתבע; כי ויתור זה מחייב אותו בהיותו "חוזה לטובת צד שלישי"; וכי כנגזרת מכך זכאי הנתבע לאכוף ויתור זה על התובע.
כפועל יוצא מכל האמור לעיל, הנני קובע בזאת כי – דין התביעה להידחות על הסף [סעיף 101(א)(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984].
סוף - דבר
לאור כל האמור אני קובע בזאת כדלקמן:
דין התביעה להידחות על הסף;
נוכח קביעתי בדבר דחיית התביעה על הסף – מתייתר הצורך לדון ביתר הבקשות התלויות ועומדות לפניי בתיק זה (בקשה לחיוב בהפקדת ערובה ובקשה לגביית עדות על אתר).
