חסימת קווי טלפון לשירותי מידע, בהתאם לחוק התקשורת

מערכות אלה מאפשרות שידור של מידע קולי, או ממוחשב, והאזנה למידע זה. המערכות מסופקות ללקוחות הנתבעת, המקימים באמצעותן קוי מידע קולי, המחוברים לרשת הבזק הציבורית.

הנתבעת 2, לדבריה, אמנם מספקת ללקוחותיה שירות המאפשר להם לשלוח הודעות קוליות לנמענים, באמצעות חיוג למספרי טלפון של נמנעים, לרבות צינתוקים, אך אינה מעורבת כלל בעצם משלוח ההודעות, בתכני ההודעות או בתפעול הקוים של לקוחותיה.

כמו כן, ניתן היה לבצע חסימה כללית של כל הקוים שמפעילים לקוחותיה.

עוד נטען, כי ההודעות מושא התביעה, אינן בגדר "דבר פירסומת". הגדרת "דבר פירסומת" בחוק הספם (בסעיף 30א(א)), כללה, עד תיקון 72 לחוק התיקשורת (תיקון מיום 23.05.2018), שתי חלופות: "(1) מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת"; ו-"(2) מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה". תיקון 72 הוסיף חלופה שלישית: "(3) מסר שאינו דבר פירסומת כאמור בפיסקה (1) או (2), המופץ לציבור הרחב, ונכללת בו הצעה לנמען להיתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהוא ...". ס"ק 3 האמור, שלפיו מהוה צינתוק דבר פירסומת, נוסף כאמור רק ביום 23.5.2018, כך שאינו חל על מרבית ההודעות מושא התביעה; והתובע לא הציג את תוכן ההודעות, כך שלא ניתן לקבוע האם הן מקיימות את ההגדרות הקבועות בס"ק 1 ו-2 האמורים (ומתיאורו הכללי של התובע את תוכן ההודעות אף עולה כי אינן מקיימות זאת).

ואולם, הגשת כתב התביעה המתוקן, שאליו צורפו צלומי המסך, נעשתה בהתאם להחלטת בית המשפט, ולנתבעת התאפשר, כמובן, להיתגונן מפניו, באמצעות הגשת כתב הגנה מתוקן (כפי שאכן עשתה), כך שאין ממש בטענה זו. בנוסף, לא הייתה למעשה מחלוקת כי השיחות בוצעו ממספרים או קווים "של הנתבעת" (המספרים המתועדים בצלומי המסך, אינם כוללים את המספר האחד שלגביו העיד נציג הנתבעת, כי אינו בחזקת הנתבעת (עמ' 20 ש' 27-29)).

...

הנתבעת תשלם, לפיכך, לתובע, סך של 34,300 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 850 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים.

יוער, כי אני סבור כי טענות התובע כלפי הנתבעת בדבר החזקת רשימות תפוצה בניגוד לדין, לא הוכחו.

כמו כן, אני סבור, כי בטענות התובע כלפי הנתבעת בכל הנוגע לקיומה או העדרה של אפשרות הסרה, אין בכדי להשפיע על התוצאה האמורה (ולמען הסר ספק, הנתבעת, נוכח החלל הראייתי שהותירה, לא הוכיחה את קיומה של אפשרות הסרה לעניין ההודעות הספציפיות שנשלחו לתובע).

משלא הסדירה את חובה במשך חודשים רבים, הרי שבחלוף 3 חודשי נתוק, חזר מספר הקו של התובעת למאגר המספרים הפנויים, אל חברת סלקום, הספק הקודם, וזאת בהתאם להוראות רישיון הספק, ובהתאם לדין.

התובעת פנתה לחברת הוט, שם קיבלה שירות, אך צברה חובות, אותם לא סילקה, ובשלב מסוים, זמן רב לאחר שנחסמה, ביום 8/10/17, "חזר" הקו למאגרי מספר הטלפון הפנויים של סלקום, והועבר לבעלותו של בחור בשם שאדי (כעולה מטענותיה של התובעת).

מעבר לכך, מידע כמו תמונות, אנשי קשר, הודעות, וכל חומר אחר שנשמר בזכרון של מכשיר הטלפון, או כרטיס הזכרון המותקן בו, לא "עובר" עם ניוד הקו, אלא נשאר על גבי "זכרון" המכשיר או הכרטיס, כך שקשה להלום את טענותיה של התובעת, כאילו מידע זה עבר לצד ג'.

למעלה מן הדרוש, אציין כי אפילו הייתי מגיע למסקנה שיש לנתבעות אחריות, הרי שהמחוקק קבע בסעיף 40 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982, כי לספקיות שירותי הסלולאר, ישנה חסינות, והן לא נושאות בנזקים, דוגמאת אלה המפורטים בכתב התביעה, אלא לנזק ישיר בלבד, שניגרם בתנאים שקובע החוק, אשר כאמור, לא מתקיימים במקרה דנן.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, עיינתי בראיות עליהם הם מסתמכים, שמעתי את עדויותיהם, חוששני שלא אוכל להיעתר לתביעה.

למעלה מן הדרוש, אציין כי אפילו הייתי מגיע למסקנה שיש לנתבעות אחריות, הרי שהמחוקק קבע בסעיף 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982, כי לספקיות שירותי הסלולר, ישנה חסינות, והן לא נושאות בנזקים, דוגמת אלה המפורטים בכתב התביעה, אלא לנזק ישיר בלבד, שנגרם בתנאים שקובע החוק, אשר כאמור, לא מתקיימים במקרה דנן.

בנסיבות אלה, לאור כל האמור לעיל, חוששני שלא אוכל לקבל את התביעה, ועל כן, אני דוחה אותה.

חסימות אלה, לטענתן, הן בנגוד להוראות חוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982; לתקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה), התשמ"ה-1985 ולתקנות התיקשורת (בזק ושידורים) (הפסקה, עיכוב או הגבלה של פעולות בזק ושרותי בזק), תשמ"ה -1985.

גם וועדת הרבנים שרואה בתובענה הליך סרק נוסף מני הליכים אחרים שהגישו המבקשים נגד הוועדה, ושכל מטרתו "להילך אימים" על חברות התיקשורת כדי שיפסיקו את שירות "הטלפון הכשר". כך טענה הוועדה כי הבקשה לגילוי מסמכים היא חלק "ממלחמת התשה הנמשכת מספר שנים" בה מנסים המבקשים להשיג מידע שיעזור להם "במילחמה עתידית נגד ועדות הרבנים ו/או נגד צדדי ג'" על מנת לחשוף סודות שהמבקשים אינם זכאים לקבל בדרך עסקית רגילה.

אשר לנהלי חברות התיקשורת ביחס לחסימת מספרי טלפון להתקשרות מטלפונים "כשרים" ולעבודה מול הועדה בדומה לדרישת ההסכמים המלאים בין חברות התיקשורת לועדה, דורשים המבקשים את הנהלים בהם מופעלות החסימות כדי לקבל פרטים לפי אילו קריטריונים מתבצעות חסימות קווים, האם יש בקרה ופקוח על החסימה, האם ניתנת התראה וזכות שימוע למי שמספר עומד להחסם, מהי חלוקת הסמכות לעניין החסימות בין חברות התיקשורת לבין הוועדה, מהם ממשקי העבודה עם הוועדה ועוד.

חברות התיקשורת כולן, ובהמשך לטענתן בכתבי התשובה, ציינו כי אין בידם נהלים מאחר שהוועדה היא הנותנת להם את הוראות החסימה המתבצעות בהתאם לרצון המנויים ובהתאם להסכמתם.

...

ואשר לועדה, אף היא ציינה כי אין בידיה נהלים, ועיון בסעיף 164 לכתב התשובה לתובענה מלמד כי הוועדה מורה לחסום באופן כוללני "כל קו אשר מתגלה כמיועד לקו תוכן ומאפשרת פתיחתו רק לאחר קבלת בקשה מאת מנהל הקו ובדיקתה..." עולה אפוא, כי לא מדובר בנהלים – אלא בהוראה כללית לחסום "כל קו תוכן". משכך, הבקשה בעניין זה נדחית.

החלטה גם לבקשה זו לא ראיתי להעתר.

לא ראיתי כל מקום להעתר לבקשות הרחבות של המבקשים מהם עולה ניחוח של מסע דיג שקשור בתחרות העזה בין הצדדים (בעיקר בין המבקשים למשיבה 8) והמשתרעת על פני הליכים רבים, אולי רבים מדי.

עוד טען, שהוא מחזיק קו טלפון שמספרו 050-2200762 וכי הוא סולד מדואר ספם, חבר בקבוצות פייסבוק שמטרתן להלחם בדואר הזבל, ואף הגיש בעבר תביעות (לרבות תביעות ייצוגיות) כנגד מפרסמים הפועלים בנגוד להוראות החוק.

עוד טענה, שהמבקש לא הניח תשתית ראייתית מינימלית לקיומה של קבוצת נפגעים בעלי מאפיינים דומים באופן שניתן היה בכלל לידון בבקשה, למרות שמדובר בתנאי הכרחי לצורך קבלת בקשה לאישור נהולה של תובענה כייצוגית בהתאם לסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006.

עוד טענה, שבשנת 2022 ביקשה הסוכנות לטייב את הממשק שבאמצעותו היא שולחת מידע ללקוחותיה אודות נכסי נדל"ן שבטיפולה וכחלק משיפור השרות ללקוחות ביצעה הסוכנות נסוי, באמצעותו נשלפו מספרי הטלפון של הלקוחות של יעל בלבד מתוך מערכת הבמבי, לתוך מערכת חיצונית שמבצעת משלוח הודעות, זאת בנגוד לאופן הרגיל שבו הסוכנות שולחת הודעות מסר קצר ללקוחותיה (לעתים מצומצמות ומוגבלות), ישירות ממערכת הבמבי עצמה.

עוד טענה, שמשום שהפעם, במסגרת הניסוי החד פעמי, נשלפו מספרי הטלפון של לקוחותיה של יעל מתוך כרטיסי הלקוחות במערכת הבמבי אל מערכת חיצונית, ירדה בשוגג החסימה האוטומטית הקיימת במערכת הבמבי לגבי לקוחות שציינו כי הם אינם מעוניינים בקבלת מסרונים, שכן נותק בשוגג הקישור בין המערכת הניסיונית לבין חסימת הלקוחות הרלוואנטיים כפי שסומנו במערכת הבמבי ושתי המערכות לא הסתנכרנו אחת עם השנייה ומכאן מקור התקלה החריגה.

השאלה העיקרית המשותפת לחברי הקבוצה התובעת היא: "האם המשיבה שיגרה פירסומות באמצעות מסרונים בנגוד להוראות סעיף 30א של חוק התיקשורת, בכך שההודעות נשלחו ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמענים (סעיף 30א(ב) של החוק), וכן בשל כך שלא צוין הדבר הדואר כ"פירסומת"(סעיף 30 א(ה) של חוק התיקשורת).

...

עוד טענה, שהמבקש ציין בהתכתבות עם הסוכנת יעל כי בכוונתו להגיש תביעה קטנה ולכן לא ברור כיצד ניפח את תביעתו האישית והגיע למסקנה כי יש בידיו ראיות או היקפים הנדרשים כדי להגיש תביעה ייצוגית.

המבקש קבל עליה כי חייבה את לקוחותיה לשלם על שירותים שחשבו כי חסמו את האפשרות להזמינם, נוסף על המחירים ששלמו על-פי תוכניות ההיתקשרות, ולא התרתה בגורם הנכון כשחרג השמוש בקוו הטלפון מהמוסכם.

בהקשר זה הוא ביקש לקבל כי „טופס גישה לשירותים באמצעות המכשיר הסלולארי המחויבים בחשבון הטלפון“ שהציגה המשיבה במועד ההיתקשרות (ראו בנספח א2 לבקשה לאישור) (להלן: טופס הגישה לשירותים) לא כלל את כל השירותים הקיימים, והיו שירותים שלא ניתן לחסום את רכישתם באמצעותו.

עילות התביעה הן הפרת תנאיו של הרישיון, ובפרט סעיף 55.4(א)(1), 58.6, 58.6א, 58.6ב ו-74.1ד; הפרת סעיף קטן (א) לסעיף 11 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, שכותרתו „חובת הבצוע של פעולות בזק ומתן שירותי בזק“; הפרת הוראותיהם של סעיף 2 („איסור הטעה“) ושל סעיף 4 („חובת גילוי לצרכן“) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981; הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרה של חובת תום הלב לפי סעיף 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973; ועשיית עושר ולא במשפט בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979.

בצד זה גרס שמסירת המידע ללקוחות וחסימת האפשרות לקנות שירותים היו חשובות בעיני המאסדר, ולכן הפכה חובת הגילוי לסוגיה המרכזית בתיק.

...

אילו נכללו בקבוצה גם מי שכבר אינם לקוחות, ייתכן שההוצאות על איתורם היו נוגסות נתח כביר מהפיצוי הכללי והפרטי ואף מביאות את המשיבה למסקנה שפשרה אינה כדאית לה. המבקש חידד כי זיהוי החברים בקבוצה אינו קל, והזכיר כי מקצתם בוודאי לא התנגדו שהמשתמש בקו שעליו שילמו יזמין שירותים.

אני מקבלת את המלצות הצדדים לפסיקת הגמול ושכר הטרחה.

אני מורה למשיבה להוסיף את ההערות שהתחייבה להוסיף במסמכי ההתקשרות דלעיל בראש כל מסמך ובאותיות מודגשות.