חסימת מינוי מומחה רפואי נוסף לאחר קביעת היעדר נכות

בפני בקשת התובעת, למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, הנוירולוגיה, הראומטולוגיה והרפואה התעסוקתית, ולחלופין, התובעת טוענת כי ככל וייקבע שהתובעת חסומה מלבקש מינוי מומחים בשל קביעות המל"ל, היא מבקשת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל. הרקע לבקשה עניינה של תובענה זו הנו תאונת דרכים נטענת שארעה ביום 10.6.14.

ובאשר לקביעות וועדת העררים השניה מיום 13.12.17, טוענת התובעת כי "למרבה הצער, הועדה אשר אוישה ע"י אותם רופאים שביום 6.4.16 חזרה על קביעותיהם המקפחות והבלתי סבירות לחלוטין" (סעיף 17 ), זאת למרות שבפני הועדה עמד תעוד רפואי נוסף.

לעניין הפיברומיאלגיה, שהתפתחה מספר שנים לאחר התאונה והשאלה האם היא קשורה לתאונה, אינה ענין לערעור בועדות ערר ואין להעלותה בתביעה זו. מאחר שמדובר בנכות על פי דין ובועדות המל"ל לא נפלה טעות, אין מקום להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. תשובת התובעת בעיניין האופניים החשמליים, מפנה התובעת לפסיקה העדכנית שניתנה לאחרונה בבית המשפט העליון מיום 5.7.20 שם נקבע, כי אופניים חשמליים אינם "רכב מנועי" כהגדרתם בחוק הפלת"ד. התובעת טוענת כי וועדות המל"ל לא דנו בתחום הראומטולוגיה - פיברומיאלגיה, ובכך יש לידון בבקשה למינוי מומחה ולא על דרך בקשה להבאת ראיות לסתור.

הראציונאל מאחורי קביעות אלה הוא שתכלית סעיף 6ב לחוק הפיצויים היא לחסוך את העלויות הכרוכות במינוי מומחה רפואי כאשר חוות דעת רפואית כבר ניתנה, אך אין בכוח הסעיף בכדי למנוע מתובע להוכיח את נכותו בהעדר ממצאים רפואיים זמינים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לקבוע כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

תחום האורטופדיה והנוירולוגיה בעניין זה אני סבור, כי אין מקום למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. בניגוד לטענת התובעת, לפיה הוועדה התעלמה מתלונותיה בגין כאבי הצוואר והגב ו/או התעלמה מהתיעוד הרפואי ומממצאי הבדיקות, הרי שבפרוטוקול הוועדות הייתה התייחסות מפורשת לעניין זה. כך, נכתב בפרק ה"אבחנות" בהחלטת הוועדה מיום 28.10.15: "מצב לאחר תאונת רכב כרוכבת אופניים. תלונות על כאבי גב תחתון ורגל שמאל, וכאבים לעיתים בצוואר". גם בפרק ה"ממצאים והנימוקים" מצויין כי התובעת "קמה ויושבת בכוחות עצמה עם תלונות על כאב...בכיפוף לשמאל מוסרת על כאבים מקרינים מהעכוז עד לברך, כיפוף לימין מלא, ולדבריה אין שיפור לכאבים משמאל". גם בוועדת ההמשך מיום 6.4.16, אוזכרו בפרק ה"אבחנות", כאבי גב תחתון לאחר תאונת רכב כרוכבת אופניים.

לסיכום: מצאתי לדחות את בקשת התובעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחומי האורטופדיה והנוירולגיה.

לאור תעוד רפואי שהוסיפה התובעת והגישה לאחר הגשת התגובה מטעמה, איפשרתי לנתבעת להשלים את טיעוניה, ובמסגרת ההשלמה ביקשה הנתבעת לחדד כי שעה שמומחה בית המשפט קבע שאין לתובעת נכות צמיתה בקרסול שמאל, הרי לא מיתקיים קשר בין הניתוח אותו היא עברה בחודש נובמבר 2020 בקרסול שמאל, לבין התאונה המוקדמת בה עוסקת התביעה המקורית, ואין בנתון זה כדי להוות שיקול להתרת התיקון המבוקש.

גם אם אניח, כי במועד הגשת התביעה שלפניי היה קיים קושי בהתגבשות מלוא הנזק בנוגע לתאונה המאוחרת, בשל סמיכות הזמנים בין שתי התאונות, הרי לא ניתן להיתעלם מכך שהתובעת הגישה את בקשת התיקון רק לאחר שכבר נבדקה ע"י מומחה בית המשפט, ולאחר זה האחרון קבע את שקבע לעניין העידר קיומה של נכות צמיתה עקב התאונה הראשונה, כבר בחודש ספטמבר 2019, וכן לאחר שתם הליך ערעורי שנסב על החלטה בעיניין פסילת חוות דעת מומחה בית המשפט ומינוי מומחה נוסף, מחודש יולי 2020, על כל המשתמע מכך.

ומדוע? התובעת מבקשת, הלכה למעשה, להגיש 'תביעה חדשה' בגין ניזקי גוף שנגרמו לה עקב שתי תאונות, בהישענה על אותה פוליסת ביטוח תאונות אישיות, כאשר היא למעשה מבקשת 'להחזיר את הגלגל אחורנית לראשית ההליך', לפתוח את פרק הגשת חוות הדעת מטעם בעלי הדין מחדש ביחס לשתי התאונות, הן חוות הדעת מטעם בעלי הדין והן חוות דעתו של מומחה בית המשפט, חרף הקביעות בהליך הערעורי בבית המשפט המחוזי בנצרת, שלא נעתר כאמור לבקשתה לפסול את חוות דעתו של מומחה בית המשפט בנוגע לתאונה הראשונה וכן חסם אפשרות מינוי מומחה נוסף.

...

עוד טענה התובעת, כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות למומחה ביהמ"ש לבצע בדיקה בקשר לשתי התאונות, זאת משיקולי צדק.

תוצאה זו אין בידי לקבל, בפרט משהמתינה התובעת לשעת כושר, לאחר שנדחו בקשותיה לפסילת חוות דעת מומחה בית המשפט ולמינוי מומחה נוסף בעניינה, על הכול הכרוך בכך (ראו והשוו: ת"א (חי') 43213-04-17 פלונית נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (החלטה מיום 14.3.19); באותו מקרה נדחתה בקשת התיקון הנשענת על תאונה שלישית שאירעה לאחר הגשת חוות דעת מומחה בית משפט, תוך כדי ניהול ההליך המשפטי בגין שתי תאונות קודמות בתביעה לפי חוק הפלת"ד).

על יסוד כל האמור לעיל, עלה בידי הנתבעת לשכנע, כי התיקון יגרום לסרבול ההליך, להכבדה ולהארכת הדיון שלא לצורך, כאשר בידי התובעת לפתוח בהליך חדש בעניין התאונה המאוחרת.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה – נדחית בזה.

לפיכך, ומאחר ולדבריו התחום הנפשי כלל לא נידון על ידי הועדה הרפואית, הרי שיש להתיר לו להביא ראיות לסתור בתחום זה או למנות מומחה רפואי בתחום הנפשי על מנת לקבוע אם נותרה לו נכות נפשית ושיעורה, וזאת בנוסף לקביעת הועדה הרפואית בעיניין הנכות הפלסטית.

בפסיקה נקבע, כי המדובר בשני סוגי מקרים: האחד, מקרים שבהם קיימים טעמים משפטיים כבדי משקל לקבלת הבקשה, כגון פגם מהותי שנפל בהליך קביעת דרגת הנכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, והשני, מקרים שבהם קיימים טעמים עובדתיים מיוחדים וחדשים, כגון שינוי מהותי ומשמעותי במצבו של הנפגע מאז שנקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית שליד המל"ל או גילוי נתונים חדשים חשובים ומהותיים אודות מצב הניזוק לפני התאונה או לאחריה שלא עמדו בפני הועדה [ראו, למשל, עניין שומרה לעיל; וכן עניין פלוני הנ"ל – רע"א 7950/19, פסקה 4].

בחיבורו הנזכר לעיל של כב' השופט ריבלין הוא מתייחס למצב זה בציינו: "מקום בו לא נתנה הועדה הרפואית דעתה על תחום רפואי מסוים אשר התובע מעלה לגביו טענה מבוססת, כי הוא אכן נפגע בבריאותו, גם באותו תחום. במקרה כזה תהא הצדקה להתיר לו הבאת ראיות לסתור את הקביעה שממנה משתמע העדר פגיעה באותו תחום, ואם אכן תיסתר הקביעה הזו ימונה מומחה רפואי באותו תחום" (שם, בעמ' 717) ובהמשך: "מקרה שונה מכל מקום הוא כאשר קיים ממצא רפואי, במועד הבדיקה לפני ועדות המוסד לביטוח לאומי, אלא שממצא קיים זה לא הובא בפני הועדה בעת קביעת דרגת הנכות. במקרה כזה ספק אם יש להמריץ את הנפגע לפנות למסלול של "החמרה" וראוי להתיר לו (או, במקרים המתאימים, להתיר לצד שכנגד) להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי.

אינני מסכים עם טענת הנתבעת כי בנסיבות העניין היתנהלות התובע בפני הועדה הרפואית נגועה בחוסר תום לב בשל כך שלא העלה את הנושא הנפשי ולא ביקש להבדק על ידי יועץ מטעם הועדה בתחום זה וכי בשל כך לבדו יש מקום לחסום טענתו לקיום נכות נוספת בתחום הנפשי ולדחות על הסף בקשתו למינוי מומחה בתחום האמור.

...

על כן, אני סבור כי מכתבו של ד"ר סלמאן – לצד נסיבות התאונה ואופי פגיעותיו הגופניות של התובע – יש בו כדי לבסס ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום הנפשי [ראו והשוו: רע"א 963/13 פלוני נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ (23.05.2013)], אם כי מדובר בראשית ראיה חלשה, ועל כן, האיזון ייעשה באמצעות הטלת חובת תשלום שכר טרחת המומחה שימונה, בשלב זה, על שני הצדדים בחלקים שווים כמימון ביניים.

אשר על כן, אני מקבל בקשת התובע למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

התובע הלין כנגד קביעת מומחה ביהמ"ש ובקש שלא להגיש תחשיב נזק על בסיס הערכת הנכות שקבע, בין היתר, בהיעדר קביעת נכות בגין פגימה נוירולוגית, ומאחר שלטענתו, החמיר מצבו, ובשל כך נבדק פעם נוספת על ידי ועדה רפואית של המל"ל, אשר קבעה שיש להגדיל את שיעור נכותו.

עם זאת, אין בהתנהלות האמורה כדי לחסום את דרכו של התובע מלעתור למינוי מומחה נוסף, לאחר שיניח את התשתית העובדתית – רפואית.

אינני מקבלת את הטענה להעדר תשתית עובדתית-רפואית לקיומה של נכות נוספת, שכן די בתוכן חוות הדעת אשר התובע מבקש לצרף כעת, כדי לבסס את טענת התובע, למצער ברמה הנדרשת בשלב זה. ככל שאין לתובע תיסמונת כאב, אלא לכל היותר (לשיטת הנתבעת) ליקוי נורולוגי – או אורתופדי גרידא – הדבר בודאי יתברר בהמשך ההליך, באמצעות הגשת חוות דעת נגדית, ובמקרה הצורך, מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט.

...

אינני מקבלת את הטענה להעדר תשתית עובדתית-רפואית לקיומה של נכות נוספת, שכן די בתוכן חוות הדעת אשר התובע מבקש לצרף כעת, כדי לבסס את טענת התובע, למצער ברמה הנדרשת בשלב זה. ככל שאין לתובע תסמונת כאב, אלא לכל היותר (לשיטת הנתבעת) ליקוי נוירולוגי – או אורתופדי גרידא – הדבר בוודאי יתברר בהמשך ההליך, באמצעות הגשת חוות דעת נגדית, ובמקרה הצורך, מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט.

בנסיבות אלו, וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה, אני דוחה את התנגדות הנתבעת ומקבלת את הבקשה על אף החריגה מתקנה 127 הנ"ל. חוות הדעת שצורפה לבקשה 18 (נספח ו', מעמ' 34/37) יהווה חלק מכתב התביעה.

כמו כן, אם ברצון הנתבעות להגיש חוות דעת נגדית מטעמה, כמובן שהן רשאיות לעשות כן. לנוכח פגרת בתי המשפט; מועד הדיון הקבוע בתיק; והמועד הקבוע בדין להגשת חוות דעת נגדית או כתב הגנה, אני קובעת כי כתב הגנה מתוקן (אם ברצון הנתבעות להגיש כזה, ואין חובה לעשות כן) וחוות דעת נגדית, יוגשו עד ליום 04.11.19.

מצאתי לקבל העירעור באופן חלקי כפי שיפורט להלן – דיון והכרעה סע' 6 ב לחוק הפלת"ד קובע כי - "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו" נפסק כי קביעת דרגת נכות שנקבעה ע"י המל"ל עוד בטרם החל שלב שמיעת הראיות, תהא קביעה מחייבת בהליך הנידון, ולא ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט לעניין זה. כך הובהר בעיניין רע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (12/3/20)- "סעיף זה נועד אף הוא לייעל את הדיון בהליך לפי חוק הפלת"ד, ולפיו קביעה של דרגת נכות רפואית יציבה אשר נקבעה על-פי דין אחר (ובכלל זה – נכות שנקבעה על-ידי המל"ל) טרם שמיעת הראיות בתביעה על-פי חוק הפלת"ד, תהיה קביעה מחייבת גם בתביעה כאמור" בצד האמור סע' 6 ב מאפשר לבעל דין לבקש הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל וקובע בזו הלשון – "ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". מלשון הסעיף עולה כי בעל דין החפץ לסתור את קביעת דרגת הנכות לאחר שנקבעה ע"י המל"ל כאמור, בין אם להוסיף עליה ובין אם לגרוע ממנה, הדרך לכך היא הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור.

עם זאת, ראיתי לנכון להציג את השאלה, האם, מקום שניתן לקבוע, שהחלטת הועדה הרפואית של המל"ל, הקובעת נכות בתחום מסוים, אינה כוללת בחובה גם אמירה משתמעת בדבר העידר נכות נוספת כתוצאה מהתאונה, יש אפשרות לבקש מינוי מומחה ללא צורך בקבלת היתר להביא ראיות לסתור.

הרי שתהא נטיה לבחינה קפדנית יותר של החלטה הדוחה הבאת ראיות לסתור שכן יש בה לחסום דרכו של נפגע להוכחת מלוא נזקיו (רעא 796/19 - פלוני נ' הפול- המאגר הישראלי לביטוחי רכב, (2019); ע"א 7295/16 פלוני נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ (2016).

...

התיעוד הרפואי מעמד לפני הועדות יש בו להצדיק בחינה של הבעיה הקרדיולוגית שנמצא לה אישוש בתיעוד הרפואי כמו גם בחינת הקשר הסיבתי בין הפגיעה הלכאורית לאירוע התאונה, עניין זה יכול להעשות אך ורק על ידי מינוי מומחה רפואי בתחום זה. מאידך, בכל הקשור למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי לא מצאתי מקום להעתר לבקשת המבקש.

סוף דבר הבקשה מתקבלת אך ורק ביחס למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת ועדת העררים בכל הקשור לתחום הקרדיולוגי בדרך של מינוי מומחה בתחום הקרדיולוגי לבחינת נכותו של המבקש בתחום זה והקשר הסיבתי שבין הנכות לתאונה, המשיבה תישא לעת עתה בשכר טרחתו של המומחה.

הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת ועדת העררים בתחום הנוירולוגי - נדחית.