חסימת כביש לתנועה בניגוד לפרסום

שתי התביעות סבו סביב החלטת משרד התחבורה להתלות את הרשאת המכון לרשוי כלי רכב שמפעילה חברת "בסט טסט בע"מ" (להלן: בסט טסט) למשך 12 ימים, וטענות בסט טסט כי החלטה זו נתקבלה שלא כדין ותוך ניגוד עניינים חמור של מי שפיקח על מכון זה מטעם משרד התחבורה, מר רפי אלישע (להלן: אלישע) על מנת לסייע לידידו העומד בראש מכון רשוי מתחרה.

בנסיבות אלו טענו סלנסקי ובסט טסט עומדת להם הגנת תום־הלב בהתאם להוראת סעיף 15(3) ו־15(8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965, שכן הפירסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר שלהם, והוא נעשה בהגשת תלונה על הנפגע לממונה עליו, שהיא גם רשות מוסמכת לקבלת תלונות מעין אלו.

ואולם, במזג אויר שכזה, בו בתחילתו של יום ירד שלג, וכך גם בהמשכו של אותו יום ומזג האויר היה סוער, אזי גם אם התנועה הייתה אפשרית והכביש לא היה חסום, הדרך בודאי לא הייתה פשוטה וקלה, וקשה לקבל כי אבו־סרייה לא יזכור שזה מזג האויר שהיה באותו יום ויטען כי ניתן היה לנסוע רגיל.

...

תביעת הלשון הרע של גלנצר וטסט ליין לצד זאת, סבור בית המשפט כי גם דינה של תביעתו של גלנצר להידחות.

בנוסף מצא בית המשפט כי עומדת לבסט טסט גם ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק שעניינה ב"הגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע [.

סוף דבר סופו של יום אפוא, דין שתי התביעות להידחות.

מבוא לנאשם שבפניי נימסרה הודעת תשלום קנס בגין עבירה של שימוש בדרך שלא כדין בנגוד לתקנה 151(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

על פי הטענה העובדתית, ביום 08.06.17 בשעה 06:40, בכביש מס' 1 למזרח, עשה הנאשם, מעשה שלא כדין, בכך שחסם נתיבי הנסיעה בכביש ולא אפשר לתנועה לזרום.

פירסום דבר סגירת הציר מבעוד מועד, גם אם לשעות מוגבלות, מאפשר לציבור לכלכל את צעדיו ולתכנן את שגרת יומו.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ובשים לב שלא קיימת מחלוקת לגבי העובדות, אני קובע כי החריגה משעות העבודה וסגירת נתיבי הנסיעה בעקבותיהם מהווים בהחלט עבירה על הגבלת השימוש בדרך כפי שיפורט להלן.

משלא מצאתי כי קיימת הגנה לנאשם מפני העבירה המיוחסת לו, ומשלא מצאתי כי החריגה הייתה מסיבות שאינן תלויות בו, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

סוף דבר אני מרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

התובעים טוענים כי חסימת הכביש בנגוד לפירסום המוקדם נעשתה שלא כדין וכי הזלזול המופגן של השוטר פגעה בדותן ובבני משפחתו, כן נשללה מהם זכותם הבסיסית לחופש תנועה, החסימה לא הייתה הגיונית וסבירה וניתן היה לבצעה 200 מ' מזרחית לצומת יהודיה כדי לשמור על בטיחות הרוכבים.

...

חרף נכותו של דותן, הוא החליט לרכוב בכביש עם אופניו, ביחד עם אשתו וילידיו הקטינים, אך בסופו של דבר ובשל המורכבות באיסוף על ידי האב נוכח חסימת הכבישים, הם לא השתתפו במרוץ.

על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לתובעים את הפיצוי הנתבע בסך של 1,100 ₪ בשל ההוצאות הישירות בהן נשאו לשם ההשתתפות באירוע, שלא יצאה לפועל.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי, כשעל הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 1,100 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך של 50 ₪ והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2.12.12 ועד למועד התשלום בפועל.

בפועל, נטען בכתב האישום, יסדו הנאשמים את תנועת "הבית הלאומי", כמטה לריכוז הפעילות הבלתי-חוקית, פתחו חשבון בנק למימון הפעילות, מינו רכזי אזורים וצמתים לביצוע הפעילות במקומות השונים, הפיקו, פירסמו, החזיקו והפיצו חומר הסברה, שעודד להפרת החוק והסדר ולסירוב פקודה [סע' 5 א-ו בכתב האישום].

מפגינים שרפו צמיגים, נכנסו לכביש לעצור תנועה, חסמו כבישים, התיישבו על מעברי חציה, התיישבו בצומת שלובי ידיים, הציתו מיכל אשפה, וכו' כפי שנטען בסעיפים 6, 7 בעובדות כתב האישום, למעט תיקונים עובדתיים קלים [ת/68].

מלכתחילה, בטרם עוגנה בחקיקה, היתה "הגנה מן הצדק" דוקטרינה יציר הפסיקה, מכוחה רשאי היה בית המשפט לבטל כתב אישום, שהגשתו או בירור המשפט באותו ענין עמדו בניגוד לעקרונות הצדק וההגינות.

...

המסקנה המתבקשת מאליה היא, שבשלב בו נעצרו שי ואריאל לא היה כל יסוד סביר להחשדתם בעבירה כה חמורה של פגיעה בבטחון המדינה.

אין לאפשר לתביעה הכללית לשנות מצג זה על דרך הגשת כתב אישום בעבירות המרדה, כפי שעשתה בעיניינם של הנאשמים.

סיכומו של דבר, אני מבטלת את כתב האישום ככל שהוא מייחס לנאשמים עבירות המרדה, מזכה אותם מעבירות אלה, ומזכה אותם משאר העבירות שלא הוכחו מעל ספק סביר.

להלן הדברים שנרשמו בפרוטוקול הדיון מיום 31/10/23 ,ההסכמות של העותרות והמשיבות 1-3, דברי המשיבות 4-5 ופסק הדין שנתן תוקף להסכמות ,ככתבן וכלשונן: ב"כ העותרות בשתי העתירות וב"כ משיבות 1–3: "לאחר ששמענו את בית המשפט ואת הערותיו לצדדים; ומבלי לגרוע מכל טענה מטענות הצדדים; ולאחר שבית המשפט הציג למשיבות את הקושי בהמשך סגירת האתרים בעת הזאת באופן מוחלט והוא ממליץ על פירסום מתוה מוסכם – הגענו להסכמות הבאות ואנו מבקשים לתת להן תוקף של פסק-דין:

פעילות של: הוצאת הרס במשאיות, יציקות המצריכות הצבת משאבה מחוץ לתחום האתר שאינן עומדות בהסדרי התנועה של משטרת ישראל, חפירות שיש בהן כדי הוצאת עפר במשאיות מהאתר – תתקיים רק באישור מוקדם מאת הערייה, ותוך הצבת סדרנים כנדרש.

לעיריות, באמצעות מהנדס העיר, תהיה נתונה הסמכות להפסיק מייד את פעילותו של אתר אשר יפר את האמור – למשך עד 24 שעות, אלא אם תהיה הפרה של חסימת כבישים או העסקת עובדים פלסטינים או אי-הצבת שומר חמוש כאמור בסעיף 2, שאז תהיה הסמכות למשך עד 48 שעות.

זאת, שכן הנ"ל עומד בנגוד להוראות הדין שבסעיף 10ג לחוק כלי היריה תש"ט- 1949 ולתקנה 5(א) לתקנות כלי היריה (תנאי סף ותבחינים לקבלת רישיון פרטי לכלי ירייה והוראות נוספות) תשפ"ד-2023 (להלן תקנות כלי היריה) ולסעף 18 (א) לחוק חוקרים פרטיים ושרותי שמירה תשל"ב-1972, כאשר לפי הוראות הדין הללו אדם שנושא נשק לא יכול לעשות שימוש בנשקו האישי לצורך ביצוע שירותי אבטחה (כשלפי ההסכמות שקבלו תוקף של פסק דין הוא מקבל מהקבלנים סכום של 210 ₪ לשעה ).

...

למעשה היה ניתן להסתפק בהבהרה זו ובכך לסיים את החלטתי ,ברם לא ניתן להתעלם מכך שהעיריות סברו בטעות שהצבת אדם פרטי בעל רישיון כשומר באתר היא חוקית וכך פעלו בשטח ושהן הדגישו בדיון שאם היו יודעות שהמצב הוא שחלק מההסכמות אינן חוקיות ואי אפשר מבחינת הדין להציב אדם פרטי בעל רישיון נשק כשומר באתר בניה לא היו מסכימות להגיע לאותן הסכמות שניתן להן תוקף של פסק דין .

אמנם כעולה מהפסיקה (ראו בין היתר דנ"א 6325/21 אלישקוב טאמז נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (פורסם בנבו)(28/11/21) וע"א 647/20 טאמז אלישקוב נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (פורסם בנבו)(2/9/21) (להלן-עניין אלישקוב) , יש להצביע על אי חוקיות מובהקת בתנאי הסכם הפשרה ועל שיקולים כבדי משקל התומכים בביטולו חרף הפגיעה בעקרון סופיות הדיון, אך אני סבור שבמקרה זה מתקיימים התנאים הנ"ל לביטול ההסכמה ,כאשר כפי שציינה כבוד השופטת ברק ארז בפסק הדין בעניין אלישקוב, בית המשפט אינו מפעיל שיקול דעת שיפוטי משמעותי בבואו לאשר את הסכמת הצדדים וקשה לצפות כי שופט ירד לחקר כלל הטענות בתיק על מנת לוודא את הביסוס המשפטי והעובדתי של הסכם הפשרה .

לכן, בנסיבות העניין , אני סבור שבמקרה זה אין להסתפק בהבהרה שניתנת על ידי בהחלטה זו ,אלא יש לבטל גם את ההסכמות של הצדדים.

התוצאה: לאור כל האמור אני מבהיר שעל כולם לפעול לפי הוראות הדין ,ומבהיר שההסכמות של העותרות והמשיבות 1-3 אינן עולות בקנה אחד עם הוראות הדין והתוצאה הנכונה ,השלמה והצודקת לטעמי במקרה זה ,בנסיבות המיוחדות דנן ובהתחשב במצב החירום הביטחוני עקב המלחמה ,הינה ביטול ההסכמות ופועל יוצא מכך ביטול פסק הדין שנתן להן תוקף של הסכמה והחזרת העניין לעיריות לקבלת החלטות להנחיות והתנאים שיינתנו לקבלנים באתרי הבניה, כאשר כמובן שלכל צד שמורות הטענות והאפשרויות המשפטיות.