חסימת גישה לדוא"ל לפני שימוע הוגן

בתאריך 13.6.15 נחסמה גישת המבקשת לתיבת הדוא"ל שלה שבבעלות בית הספר.

לדבריה המשיב הוציא דיבתה רעה בפני אנשים רבים, לכן לא היה השימוע שימוע אמיתי ובחפץ לב. עוד טענה כי המשיב נהג כלפיה בחוסר הגינות עת מנע עיון בראיות שבחזקתו, במסגרת הליך זה, לרבות שמות ופרטים אודות תלונות של הורים מהם לוותה כסף, משלא ניתן לה תיקה האישי לעיין בו, לפני השימוע , ואף שהוגשה בקשה בזמן, ומשלא הוגש תקנון בית הספר עליו נסמך המשיב, ולא הופנתה המבקשת או בית הדין לחריגה מנהלים, נפל בעניינים אלו פגם בשימוע.

...

המשיב טען כי המבקשת פוטרה לאחר הליך שימוע כדין וכי יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר, בית הדין אינו נכנס בנעלי מעביד בפרט לא של בית ספר, עת המעסיק שוקל את טובת התלמידים, אלא אם כן הוכח כי ההחלטה היא בלתי סבירה או משיקולים זרים.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת המבקשת נדחית ומכתב פיטוריה נכנס לתוקף.

לאחר ששקלנו את שאלת ההוצאות, נוכח תוצאת ההליך, בכובד ראש, מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

למרות שהנתבע חוזר ומדגיש שלא החליט לפטר את התובעת טרם השימוע, מעשיו מלמדים אחרת: ראשית, גישתה של התובעת לפורטל המערכת נחסמה מיד לאחר פגישתה עם גב' עצמון, ותלמידות התובעת קיבלו הודעה שלא תמשיך לחנוך אותן.

בהודעת דואר אלקטרוני מיום 5.5.2011 שעה 9:17 שנשלח מהתובעת אל תאיר ודורין (הרכזות) נכתב: "....שני הדברים גרמו לי להרגיש שאני מקבלת הערכה מקצועית לעבודתי עם התלמידים. כמו כן, התרשמתי מאד מיחס הוגן שלך, תאיר, ושל צוות נחשון כלפי ומכך שאני נשפטת על סמך פעילות שלי בפרויקט, ולא על סמך שיקולים זרים, כדוגמת זהות המגדר שלי כאשה, הופעה חיצונית "שפת גוף", וכו'.

...

יחסי עובד מעביד אנו מקבלים את קביעתה של אב"ד, השופטת איצקוביץ לפיה התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים בתקופה הרלבנטית לתביעה.

פיצויים בגין עגמת נפש משדחינו את התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין אנו דוחים את התביעה בגין עגמת נפש.

לסיכום: הוחלט בדעת הרוב של נציגי ציבור עו"ד חנה גלאי ומר אורי שלוש – נגד דעת המיעוט של השופטת עידית איצקוביץ, לדחות את התביעה בכל הנוגע לטענת האפליה.

באותו מעמד היתקשרה הגב' יודוביץ לאיש המחשבים של רב בריח, דודו, וביקשה כי יחסום את גישתו של התובע לדוא"ל ולמחשבי החברה ממכשיר הנייד האישי שלו.

במישור יחסי העבודה, משמעותה של הזכות הוא מתן היזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו (מנחם גולדברג תום הלב במשפט העבודה ספר בר-ניב עמ' 145, 139; ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה עבודה ארצי פרק לג' (86), 26; דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שירות התעסוקה פד"ע כו 423).

למותר לציין, כי הליך ההזמנה לשימוע הנו הליך חשוב מאוד במסגרתו היה על החברה להודיע לתובע – מספר ימים לפני מועד השימוע עצמו - כי היא שוקלת את המשך העסקתו בחברה ולפרט את הסיבות לכך (כדי לתת לעובד אפשרות להיתגונן בפני הטענות) וכן להודיע לתובע כי הוא יכול להתייצב להליך השימוע עם עו"ד ו/או כל גורם אחר מטעמו וכל זה לא נעשה במקרה דנן כאשר התובע הופתע לגלות, באמצע יום העבודה, כי הוא ניכנס לשיחת שימוע.

...

לאור זאת, ובנסיבות בהן התובע פוטר מעבודתו כשבועיים לפני השלמת שנת עבודתו השנייה (פיטורים לאלתר מבלי ליתן לו תקופת הודעה מוקדמת בפועל), אנו סבורים כי לא היתה הצדקה לשלילת זכאותו של התובע לבונוס עבור שנת 2015 וכי על הנתבעת לשלמו לתובע.

סוף דבר: דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי עבור שימוע שלא כדין בסך 25,000 ₪ וכן תשלם את הבונוס השנתי בסך 12,000 ₪.

. זכות זו יונקת מכללי המשפט המנהלי, הקובעים, כי זכותו של אדם להמשיך בעבודתו לא תיפגע בטרם ניתנת לו היזדמנות נאותה הוגנת וסבירה להשמיע את טענותיו כנגד הכוונה לפגוע בזכות זו. זוהי זכות הנגזרת מכללי הצדק הטבעי ונחשבת כזכות יסוד המהוה חלק בלתי נפרד ממשפט העבודה ובשר מבשרו.

עם זאת, בבחינת ההליך דנן, נדמה שלא נפל פגם כתוצאה מהשהות הקצרה שניתנה לתובע וזאת מהטעמים הבאים: התובע יצר קשר עם בא כוחו טרם קיום השימוע; בא כוחו הוציא מכתב לבקשת דחייה; בא כוחו קיבל את ההזמנה לשימוע וכן תיכתובת הדוא"ל כאמור; הייתה בידו השהות להתכונן בסיוע בא כוחו לכל הפחות כיממה טרם קיום השימוע; אף בעת השימוע, היה מיוצג על ידי בא כוחו וכן ניתנה לו אפשרות להשלמת טיעונים בכתב.

התובע השיב כי אין לו גישה למיילים האמורים שנחסמו בפניו, וכי הגישה היחידה הנה למיילים חדשים.

...

האם התקיים רצף תעסוקתי? משהגענו למסקנה כי הליך השימוע היה תקין, אין נפקות לשאלת הרצף התעסוקתי של התובע בחברת וולף ובנתבעת.

לאור האמור לעיל, אנו דוחים את טענת התובע לרציפות תעסוקתית בין חברת וולף לנתבעת.

סוף דבר דין התביעה להידחות במלואה.

כמו כן, לא ניתנה לתובע היזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם הפיטורים או להיות מיוצג בהליך.

על כן חלות הוראות הדין הכלליות בנושא פיטורים ושימוע לפני פיטורים, שעיקרן מתן היזדמנות נאותה לעובד להשמיע את טענותיו בנושא הפיטורים (ע"ע (ארצי) 1334/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003)).

בשעה 15:09 נשלח אל התובע מכתב פיטורים באמצעות הדוא"ל של סמנכ"ל הנתבעת, נח. בשעה 15:02 קיבל התובע הודעות לפיהן נחסמה גישתו למחשבי הנתבעת ולכל מערכותיה.

...

ר' לעניין זה הנפסק בע"ע (ארצי) 25805-12-11 מדינת ישראל - חומש, 29.11.16: "... ככלל, עת נפסקים פיצויים בגין הפרת נורמה מקובלת כגון פיטורים ללא שימוע, על בית הדין להתייחס לחומרת ההפרה כאשר עוגמת הנפש שנגרמה לעובד כתוצאה מאותו המעשה מהווה אחד המרכיבים לבחינת השפעת חומרת המעשה וממילא לפיצוי בגינו. איננו מתעלמים מכך שיתכנו מקרים שבהם יהא עובד זכאי לפיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב אף שלא נגרמה לו עוגמת נפש רבה ולהיפך, ואולם, פסיקת פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, מהווה למעשה פיצוי כפול שכן הפיצוי בגין עוגמת הנפש אינה נגזרת מהפגיעה הממונית שנגרמה לעובד אלא מחומרת המעשה בשילוב חומרת הפגיעה באדם הספציפי.. שני אלה, כאמור שלובים זה בזה." אשר לתביעה לפיצוי מכח סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965, דין התביעה ברכיב זה להידחות, וזאת כיוון שהתובע לא הוכיח זכאותו לקבלת סעד לפי חוק זה. לא הוכח פרסום אסור על פי הדין, ולא הוכחו יסודות עוולת לשון הרע.

מעבר לכך נוסיף כי גם לגופו של עניין דין התביעה ברכיב זה להידחות, וזאת כיוון שהתובע לא נימק את הטעם בגינו עילת הפיטורים הוכתמה בשיקולים זרים ומפלים על פי עילות ההפליה המנויות בסעיף 2 לחוק והסתפק בטענה כללית כי "הנתבעת הפלתה אותו לרעה על פני עובדים אחרים ללא מתן הסבר או נימוק" (סעיף 87 לסיכומי התובע).

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 15,000 ₪.