חסיון חוות דעת מומחה שהוגדרה כמסמך לתביעה

האם יכולה התובעת להגיש כראיה מטעמה חוות דעת מומחה, אותה הגדירה בתצהיר גילוי מסמכים כמסמך שהוכן לצורך התביעה, ולכן חל עליו חסיון על פי דין? זו השאלה שהתעוררה בעת שנקבע התיק שבכותרת להגשת ראיות הצדדים, ובה נידרשת ההכרעה.

...

לכן, טען ב"כ הנתבעת, אין לאפשר לה לעשות בה שימוש במסגרת ההליך המשפטי.

בכל הכבוד, לא מצאתי בהחלטה השיפוטית אליה הפנתה התובעת (בש"א (שלום-חיפה( 6663/05) כדי לסתור פסיקה מחייבת זו של בית המשפט העליון, ואף אציין כי עיון מקרוב בהחלטה המדוברת, דומה כי בית המשפט בהליך שם, בהתייחסו למסע דיג פסול, התייחס למכלול בקשות לגילוי מסמכים מסויימים שביקש אחד מבעלי הדין שם לקבל לידיו, וסוגיית החסיון הייתה שולית במסגרת הדיון שם. איני מקבל גם את טענת התובעת לפיה הנתבעת זנחה כביכול את הדרישה לעיון בחוות הדעת שהוכתרה כחסויה, ועל כן יש להתיר לה את הגשתה.

אכן, התנהלותה הדיונית של התובעת אינה מקובלת לטעמי, ואף ייתכן כי גילוי המסמך בשלב דיוני זה, יחייב את הנתבעת בקיום בירור דיוני נוסף, אך בנסיבותיו של התיק כאן, ובאיזון הנדרש בין זכותה של התובעת להביא את מלוא ראיותיה בפני בית המשפט ולקבל את יומה בבית המשפט, אל מול זכויותיה הדיוניות של הנתבעת שנפגעו בשל התנהלותה הדיונית של התובעת, אני סבור כי נכון וראוי שהתמונה הראייתית המלאה תוצג לבית המשפט.

על כן, אני קובע כי בשלב ראשון תמציא התובעת לעיון הנתבעת את חוות הדעת המדוברת.

התובע מסתמך בתביעתו על מסמכים רפואיים ועל חוות דעת שנערכה בעיניינו.

יוצאים מן הכלל, אשר בהתקיים מי מהם ניתן להגביל חשיפה מלאה של מסמכים, עשויים להיות מקרים בהם מוצדק חיסיון, כגון מקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה; או שלא בתום לב; וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי הצד שכנגד (ראו רע"א 9288/07 גאזי איוב נ' שפיגל צבי (פורסם, 7.11.2007).

במקרה דנן, הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי חוות דעת מומחה, אשר צורפה לכתב ההגנה, תומכת בטענתה כי התובע אינו עונה להגדרת מקרה ביטוח שבפוליסות.

...

אך ברור הוא שבדו"חות החקירה ניכרים כל אותם הממצאים ביחס לתפקודו של התובע בעטיים, בין היתר, הגיעה הנתבעת למסקנה כי התובע אינו עונה להגדרת מקרה ביטוח.

סוף דבר: בקשת הנתבעת מתקבלת.

אני מורה למזכירות להחזיר את הדו"חות לכספת עד להחלטה אחרת.

זאת במסגרת תביעה אשר עניינה להורות לנתבעת להעביר לידי התובע את מימצאי בדיקות הרופאים המומחים בעיניינו, להורות על ביטול פסילתו העצמית של ד"ר גורביץ שבדק את התובע מטעם הנתבעת, כמו גם שינוי הגדרת מקצועו של התובע בפוליסות הנתבעת בהתאם להצהרתו וכן השבת ההפרש בין ניכוי דמי הביטוח הלאומי שנוכו בטופס 106 לבין דיווח הנתבעת בטופס 100.

זאת ניתן ללמוד הן מסעיף 4 לתגובת הנתבעת, שלפיה, "במצב דברים זה בו לא קיימות חוות דעת רלוואנטיות בעריכתם"; הן מהאמור בסיפא למכתבו של ד"ר גורביץ מיום 15.6.2022 "הערכה זו אינה חוו"ד לבית משפט לפי פקודת הראיות...המסמך מכיל מידע מוגן על פי חוק הגנת הפרטיות"; הן מהאמור בסעיפים 5 ו- 6 למכתב הנתבעת מיום 19.7.2022, שלפיהם "איננו טוענים לחיסיון לחוות דעת של המומחים אשר בדקו ויבדקו את מרשך מטעם חברתנו, אך כאמור חוות הדעת לא נערכו עדיין בהיעדר בדיקת פסיכיאטר"; והן מתמלולי השיחות מיום 20.6.2022 ומיום 20.7.2022 שצורפו על ידי התובע לכתב התביעה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות בשלב זה את הבקשה לזימונם של ד"ר גורביץ וד"ר גלאון; אך יש לחייב את הנתבעת, כבר בשלב זה, לגלות לתובע את מסמך ההערכה הרפואית אשר העביר ד"ר גורביץ לעיונה, אפילו מסמך זה אינו עולה כדי חוות דעת רפואית לפי פקודת הראיות (נוסח משולב), תשל"א- 1971 (להלן- פקודת הראיות).

נוכח כללם של דברים, אני מורה לנתבעת לגלות לתובע, תוך 14 יום מהיום, את מסמך ההערכה הרפואית שהעביר ד"ר גורביץ לעיונה במהלך החודשים מאי- יוני 2022.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום ללא קשר לתוצאות ההליך.

עוד נטען כי בגדרי בקשת האישור הוגשו מטעם המבקשים 4 תצהירי עדות מטעם המבקשים ושתי חוות דעתו כי בחוות הדעת מטעם המשיבות עלתה טענה כי אין כלל זהום במפרץ חיפה שקשור בפעילות המשיבות "...וזאת בנגוד להחלטות מנכ"לים של משרדי ממשלה". לטענת המבקשים נתוני הזיהום שמצוינים בחוות הדעת של המומחים מטעם המשיבות "...הנם חלקיים ומנוגדים לנתונים ועשרות כתבי האישום ועיצומים כספיים שהוגשו כנגד המשיבות..". המשיבות בתגובתן המשותפת מיתנגדות לבקשה נחרצות.

כדעת המבקשים מקובל עלי שאין המדובר בבקשה רגילה 'לגילוי ועיון במסמכים' כקבוע בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות [ר' למשל רע"א 7150/18 יהונתן פן סטפנסקי ואח' נ' הפניקס גמל ופנסיה ואח' (פורסם בנבו, 18.12.19)].

ברע"א 8571/16 מעברות נכסים נ' מוטיבן בע"מ (פורסם בנבו, 19.1.17) נפסק בין היתר לעניין גילוי מסמכים המצויים בחזקת צד שלשי בין היתר כי: "...הכלל הוא שהליכי גילוי מסמכים מתנהלים בין בעלי הדין בלבד (ראו, לדוגמה, החלטתי ברע"א 3816/15 ב.ש. ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נ' ת.ק.ש. אלפיים (1997) בע"מ [פורסם בנבו] (23.8.2015)). לכלל זה מספר חריגים, כמו טענת קנוניה בין הצד השלישי לבעל הדין (ע"א 174/88 הילדה גוזלן ואח' נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1) 563, 565 (1988) או כאשר הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של בעל הדין (רע"א 7264/95 ראש קש נסיר בע"מ נ' רוכביץ ישראל, פ"ד מט (5) 793 (1998) [....] עם זאת, עדיין מדובר בצד שלישי וכאשר מדובר במסמכים המצויים בידי צד שלישי, יש לנקוט משנה זהירות בגילוי מסמכים המופנה כלפיו (יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – נסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 292-289 (2007))".

כך אף נפסק ברע"א 8181/15 אריה את עופר עבודות בניה נ' בנק מזרחי טפחות (פורסם בנבו, 31.1.2016) בין היתר כי "... עסקינן במסמכים שיש בהם בכדי לפגוע בפרטיותם של צדדים שלישיים [...] משמעות הדבר היא כי מבוקש להעביר דוחות לווי הנוגעים לחברה אשר כלל איננה צד להליך. הפגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים אמנם אינה חוסמת את גילוי המסמכים, אך היא בעלת משקל בבחינת ההכבדה שיוצרת דרישת הגילוי (ראו בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית (20.6.2005); ע"א 174/88‏ גוזלן‎ ‎נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1) 563 (1988); עמית, עמודים 288-292). בנסיבות דנן נראה לי כי יש לתת לשיקול זה משקל משמעותי, משום שקולה של החברה שעשויה להפגע מן הגילוי כלל לא נשמע [....] אעיר, כי מעיון בכתבי בי הדין בערכאה הדיונית עולה כי המבקשים ערים לקושי זה, אולם לטענתם, די בצירופה של חברת אדן השרון לבקשה משום שבמועדים הרלבאנטיים היא היתה בעלת המניות בחברת אופרה. ברם, טענה זו אינה יכולה לעמוד משום שחברת אופרה היא אישיות משפטית עצמאית והיא זו אשר צריכה להיתגונן מפני פגיעה אפשרית בה במסגרת הליך גילוי המסמכים". איני סבור כי בנסיבות בקשה זו ומועד הגשתה ובהעדר מצע עובדתי נידרש (ר' גם סעיף 29 להלן) כי עלה בידי המבקשים להצדיק מתן צוים כמבוקש כנגד צדדים שלישיים – שאינם צד להליך ובלא שצדדים אלו הוגדרו כמשיבים לבקשה זו וניתנה להם הזכות להשיב לה ולהתייחס אליה.

...

סוף דבר ברע"א 9181/18 רוקח ואח' נ' פרטנר ואח' (פורסם בנבו, 16.12.19) שנה בית המשפט על הכלל לפיו: .

גם אם נאמר כי המסמכים והנתונים המבוקשים 'רלוונטיים' וחיוניים למבקשים, הרי שנוכח כל האמור לעיל אין בעובדה זו כשלעצמה לסייע למבקשים ולהוביל לקבלת הבקשה, קל וחומר נוכח מועד הגשתה המאוחר ביותר ובהיעדר תצהיר תומך חיוני.

בהינתן כל האמור לעיל מצאתי לדחות את הבקשה.

ואלה עקרי הסדר הפשרה: הגדרת חברי הקבוצה: "לקוחות המשיבה אשר רכשו מוצרים שנגבה עבורם בקופה מחיר גבוה מזה שהוצג על המוצרים, בתווית או בשלט הסמוך למוצרים, לרבות מוצרים במחיר מבצע ולרבות מבצעי מועדון, החל מיום 10.3.2008 ועד אישור הסדר הפשרה.

המומחה הגיש לבית המשפט את חוות דעתו שהוגשה במעטפה חסויה (להלן: "חוות הדעת המומחה").

המשיבה תפנה לקבלת אישור ב"כ התובעים, לאחר שיוצגו בפניו מסמכים המעידים על העלאת מחיר, כאמור.

בחוות הדעת נקבע סכום ששולם ביתר על ידי לקוחות המשיבה במהלך תקופת התובענה (קרי מיום 10.2.2008 ועד 9.3.2021) הן על פי התרחיש הנמוך והן על פי התרחיש הגבוה: "הסכום ששולם ביתר על ידי לקוחות המשיבה במהלך תקופת התובענה נע בין כ- 12.22 מיליון ₪ בתרחיש הגבוה לכ- 9.86 מיליון ₪ בתרחיש הנמוך, כולל הפרישי הצמדה וריבית כדין". הצדדים הסכימו, לטובת הפשרה, על סכום המשקף 72% מהסכום בתרחיש הגבוה (12.22 מיליון ₪) ו-89% מהסכום בתרחיש הנמוך (9.86 מיליון ₪) והגיעו לסכום בסך 8,800,000 ₪.

...

לאחר עיון מעמיק בחוות דעת המומחה, שוכנעתי כי סכום הפיצוי הינו ראוי.

הסכום המוסכם בסך 8,800,000 ₪, מציע לקבוצה פיצוי המשקף נאמנה את הסיכויים והסיכונים הגלומים בהליך מבחינת כל אחד מהצדדים, ונחה דעתי כי הוא ראוי, הוגן וסביר.

הריני מאשרת את הסדר הפשרה המשלים לאחר ששוכנעתי כי הוא ראוי, הוגן וסביר ומהווה את הדרך היעילה וההוגנת לסיום ההליך.