חניית רכב קרובה לצומת מהווה מפגע תעבורתי

העמדתו את הרכב בנגוד לדין, מהוה הפרעה למשתמשי הדרך שנאלצים לסטות מהנתיב לנתיב מקביל.

אולם גם אם התובע לא היה משתחל בין שני רכבים, הרי שלא היה קרוב מידי לרכב החונה, "וכל הארוע לא היה קורה". רוצה לומר, כי גם במצב דברים זה, המבחן הוא מבחן הקשר הסיבתי לתאונה.

יצוין, כי גם נהג בעל זכות קדימה, עליו להיות ער לנעשה בדרך ועל כן גם נהג בעל זכות קדימה העומד לחצות צומת שבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, "אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהיא אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בביטחה (תקנות 51, 52 ובעיקר תקנה 65 לתקנות התעבורה...כניסה לצומת במהירת גבוהה מגדילה את הסיכון של היתנגשות ללא אפשרות בלימה מבעוד מועד" (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג (1) 137).

...

עם זאת, וכאמור מעלה, אני סבורה כי גם לתובע ישנה אחריות לתאונה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 12701 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך של 1404 ₪ (שאינו תלוי גובה הנזק) וכן 1495 ₪ ירידת ערך וכן הוצאות משפט בסך של 350 ₪.

סך הכל ישלם הנתבע לתובע סך של 15950 ₪.

ראשית, הנתבע לא ראה מקרוב מי נהג ברכב התובעת.

בנוהגו כך, הפר נהג רכב התובעת את הוראת תקנה 64(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, המהוה אמת מידה לנהיגה סבירה בנסיבות, ומורה כך: "(ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להכנס לדרך או לחצותה –

האופן בו בלט רכב התובעת לנתיב הנסיעה בו הוסע הקטנוע, כמו גם העובדה שנהג רכב התובעת העיד כי כלל לא ראה את הקטנוע לפני התאונה אלא למד על קיומה של התאונה לאחר ששמע מכה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 20-22) מלמדים, כי נהג רכב התובעת לא גילה עירניות טרם ניכנס עם הרכב לנתיב הנסיעה הראשי והחל בחציית הצומת.

לסיכום, אני קובעת בזה, כי התאונה נגרמה בשל מהירות נסיעה גבוהה ומופרזת בה הוסע קטנוע הנתבע עובר לתאונה, בשילוב יציאתו הרשלנית של נהג רכב התובעת מחצרים, העולה כדי מיכשול בדרך (רכב התובעת עמד מספר שניות כשהוא בולט במקצת לקו העצירה וחודר קמעא לנתיב הנסיעה של הקטנוע).

...

המסקנה המתבקשת מן האמור היא כי נהג רכב התובעת לא הבחין בקטנוע כי כלל לא הסתכל שמאלה טרם הגיע לשפת הכביש.

לסיכום, אני קובעת בזה, כי התאונה נגרמה בשל מהירות נסיעה גבוהה ומופרזת בה הוסע קטנוע הנתבע עובר לתאונה, בשילוב יציאתו הרשלנית של נהג רכב התובעת מחצרים, העולה כדי מכשול בדרך (רכב התובעת עמד מספר שניות כשהוא בולט במקצת לקו העצירה וחודר קמעא לנתיב הנסיעה של הקטנוע).

לאור כל האמור לעיל, ובהיעדר מחלוקת בשאלת הנזק ושיעורו, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 5,573 ₪ (ללא רכיב גרירה על סך 131 ₪ אשר לא הוכח), בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 20.11.17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בתאריך 5.6.17, בכביש מס' 4 מכיוון צפון לדרום, בסמוך לצומת עמק חפר ולפני הפניה שמאלה לכביש 9, אירעה תאונת דרכים בין רכב התובע מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 40-646-17 (להלן: "רכב התובע"), לבין רכבה של נתבעת 1 מסוג טויוטה הייליקס ויגו מ.ר. 34-315-7 (להלן: "רכב הנתבעת").

תקנה 33 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כי: "במקום שיש כביש לא ייסע נוהג רכב אלא בכביש, אלא אם יש הוראה אחרת בחלק זה". "כביש" מוגדר כחלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו, למעט שולי הדרך, כלומר - השוליים אינם חלק מהדרך ומהגדרת "שולי הדרך" עולה כי מדובר בשטח הסמוך לשפת הכביש.

פתיחת הדלת אפשרית, מבלי להפריע למהלכם התקין של רכבים אחרים הנוסעים באותו כיוון ובמקרה זה אני קובע כי פותח הדלת לא בדק ולא בחן ולא הבחין ברכב התובעת שכבר היה קרוב לרכב ובעת שכבר הגיע אל מרכב רכב הנתבעים, ניפתחה הדלת ובאופן כזה נפגעה הדלת ברכב הנתבעים.

..עיקר הוא חובת הזהירות בפתיחת הדלת ובמקרה זה מורה חובת הזהירות שפותח הדלת לא נקט במידת הזהירות, אך יחד עם זאת, גם התובעת בעצם הפגיעה בדלת, מצביעה על כך שהיא לא שמרה מרחק ולו רק למרחק פתיחת דלת מרכב החונה ולכן אחראית גם הנתבעת לקרות התאונה והנזק.

לאור כל האמור לעיל ומשלא שוכנעתי כי היתה לתובע הצדקה כלשהיא לנהיגת רכבו על השוליים (שכן האישור שהוצג מטעמו אינו מתאים למועד בו אירעה התאונה), דעתי היא נהג רכב הנתבעת – יהא הוא אשר יהא (אם כי להתרשמותי אכן מדובר היה בגבאי ולא בנתבע 2) - אמנם יצר מיכשול מסוים בדרכו של התובע, ואולם זה האחרון נהג את רכבו במקום שבו אסור היה לו לעשות כן מלכתחילה והוא עשה זאת ככל הנראה במהירות שלא התאימה לתנאי המקום והזמן, לא שם לבו אל המתרחש בדרכו ובכך תרם את תרומתו המכרעת להתרחשות התאונה.

התובע (נתבע שכנגד) ישלם לנתבעת 1 (תובעת שכנגד) סך של 8,171 ₪ המהוים 65% מסך נזקיה המוכחים (הנזק לרכב ללא מע"מ שכן מדובר היה ברכב המשמש לעבודת המסגריה, הישתתפות עצמית והשתתפות בירידת ערך הרכב.

...

פתיחת הדלת אפשרית, מבלי להפריע למהלכם התקין של רכבים אחרים הנוסעים באותו כיוון ובמקרה זה אני קובע כי פותח הדלת לא בדק ולא בחן ולא הבחין ברכב התובעת שכבר היה קרוב לרכב ובעת שכבר הגיע אל מרכב רכב הנתבעים, נפתחה הדלת ובאופן כזה נפגעה הדלת ברכב הנתבעים.

לאור כל האמור לעיל ומשלא שוכנעתי כי היתה לתובע הצדקה כלשהי לנהיגת רכבו על השוליים (שכן האישור שהוצג מטעמו אינו מתאים למועד בו ארעה התאונה), דעתי היא נהג רכב הנתבעת – יהא הוא אשר יהא (אם כי להתרשמותי אכן מדובר היה בגבאי ולא בנתבע 2) - אמנם יצר מכשול מסוים בדרכו של התובע, ואולם זה האחרון נהג את רכבו במקום שבו אסור היה לו לעשות כן מלכתחילה והוא עשה זאת ככל הנראה במהירות שלא התאימה לתנאי המקום והזמן, לא שם לבו אל המתרחש בדרכו ובכך תרם את תרומתו המכרעת להתרחשות התאונה.

התוצאה היא אם כן שאני מחליטה לחלק את האחריות לתאונה שארעה בין התובע לנהג רכב הנתבעת שבו יישא התובע ב- 65% ממנה ואילו נתבעת 1 שהרכב שייך לה, תישא ב- 35% הנותרים.

המבחן העקרי לקביעת הקשר הסיבתי המשפטי בהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים הנו מבחן הסיכון התעבורתי (על-פיו שימוש ברכב יהא גורם ממשי לנזק הגוף אם הנזק מצוי בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק לתת פיצוי), בו משולב גם מבחן השכל הישר (על-פיו על הקרבה הרעיונית של השמוש ברכב לנזק הגוף להיות מעבר למקריות מזדמנת בלבד).

ברע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' יונאן (פורסם בנבו, 9.11.2006) הוזכרו מבחן ההסתברות ומבחן השכנות, לפיו הארוע הנו חלק מ"מכלול הדרך" ולא אגבי לה. באותו עניין נעשה שימוש במבחן עזר נוסף, הוא מבחן הגורם המתערב הזר, ועל-פיו התערבותו של גורם זר, שאינו חלק אינטגראלי מהסביבה התעבורתית והשכיחות למעורבותו בסביבה זו אינה גבוהה ממעורבותו בזירות אחרות, תנתק את הקשר הסיבתי אם אינה מהוה מימוש של סיכון.

להלן אסקור פסקי דין בהם דנו בתאונה ללא מגע פיזי בין הנפגע לבין הרכב, ואציין מהם המבחנים שהופעלו לקביעת קשר סיבתי משפטי ולאילו תוצאות הגיעו בכל אחד מהמקרים: (1) ת"א (שלום י-ם) 8401/07 קאופלר נ' שלמה (פורסם בנבו, 21.2.2010): באותה פרשה דובר ברוכב אופניים אשר התקרב לצומת, בה נסע באותה עת רכב אחר שיצא מחניון בנין והתכוון לפנות שמאלה.

(2) ת"א (שלום נצ') 14894-02-09 איבגי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 19.5.2013): התובע היה רוכב אופנים, כאשר בעת רכיבתו יצא רכב מחניה בימין הדרך.

מפסק דין זה עולה כי בית המשפט לא ראה במפגע על שפת המדרכה גורם לתאונה שניתק את הקשר הסיבתי בין יציאת הרכב מהחניה לבין נפילת התובע.

...

למרות זאת, למקרה שטעיתי במסקנה זו, אמשיך ואבחן את גרסת התובעת.

אשר על כן, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נדחית.

לפיכך, הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת מס' 1 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעת טענה כי התאונה אינה מהוה "תאונת דרכים", שכן פעולותיו אינן עולות כדי "שימוש ברכב מנועי". דיון והכרעה בשאלת סיווג הארוע בפתח הדברים יצוין, כי התביעה הוגשה נגד נהגת הרכב ממנו נפל הילד ונגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב ממנו נפל הילד, כך שאת שאלת סיווג התאונה יש לבחון על רקע נתון זה. סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר מהי "תאונת דרכים": "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי." סעיף 1 לחוק גם מגדיר מהו "שימוש ברכב מנועי", כדלקמן: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן היתנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". הגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי" הוספה לחוק בתיקון מספר 8, והיא קובעת רשימה סגורה של שימושים מוכרים (רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (29/10/07)).

התאונה גם יצרה סיכון תעבורתי לרכבים הנוספים שהגיעו לצומת – רכבים שיכול והיו בולמים בלימת חרום או מבצעים עקיפה מסוכנת של הילד, המהוה מיכשול בדרך, ובכך גורמים לתאונות דרכים נוספות.

לצורך בחינתם של תנאים אלו נקבעו, גם כן, אותם מבחני עזר שנקבעו לבחינת השמוש של "נסיעה ברכב", קרי: קרבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה, האפשרות שתבוצע גם ללא קשר לנסיעה ותפיסה כוללת של מיתחם הסיכון התעבורתי (ע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נא (3) 825).

...

לפיכך, אני דוחה את העתירה לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר.

עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעה עבר ועתיד לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ובהתחשב בגילו של התובע ובמגבלות התפקוד שלו, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובע פיצויים, שישולמו על ידי הנתבעת 2 (ביטוח ישיר), בסך של 627,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: א. הפסד שכר לעתיד – 491,000 ₪.