חניית נכים באזור ייעודי

יפים לעניין זה קביעות בית המשפט בעפ"א 34483-11-12 לוי נ' עריית ת"א ((16.1.13), סעיף 5): "נושא ההפרעה לתנועת הולכי הרגל כאשר חונים על מדרכה רלוואנטי רק בעיניין חוק החנייה לנכים תשנ"ד – 1993 אשר מאפשר בתנאים מסוימים לנכים לחנות במקומות אסורים לציבור הכללי ובין היתר נקבע בסעיף 2 (3) לאותו חוק כי: "החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים". .

העובדה שמדובר במדרכה רחבת הקף, אין בה לאיין את יעודה ולהפוך אותה למקום בו החניה מותרת בחלקים שונים שלה.

כן ציינה הפקחית, כי לגבי חלק מהמקומות, הגם שהיא עצמה הייתה רושמת דוח, אין מדובר באיזור שבו האכיפה מבוצעת על ידה, אלא על ידי פקחים אחרים בשל אופן חלוקת העבודה ביניהם.

...

שלישית, אין בידי לקבל את טענת הנאשם, כי החניית רכבו במקום לא גרמה להפרעה להולכי רגל, ולכן לא ביצע עבירה.

דין הטענה להידחות, הן משום שהטענה לא נטענה בשלב המענה לכתב האישום, על אף שהנאשם הינו עורך-דין, והן לגופו של עניין.

משכך, דין הטענה לאכיפה בררנית להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם העמיד את רכבו על מדרכה ולא עלה בידי הנאשם להקים ספק בראיות המאשימה או להצביע על קיומה של הגנה בגינה לא יורשע, ועל כן אני מרשיעה אותו במיוחס לו. ניתנה היום, י"ט תמוז תשפ"א, 29 יוני 2021, במעמד הצדדים 5 מתוך 5

הנאשם מודה שחנה במקום החנייה המדובר אך טוען שלא הבחין בשלוט החולש על מקום חנייה זה. אין ביכולתי לקבל טענתו זו. ת/1 מנציח בבירור את התמרור ומחדלו של הנאשם מלצעוד מספר מטרים מועט אחורה כדי לבחון השלט, מלמד שהנאשם לא עשה " כל שניתן למנוע את העבירה". לכן השאלה המרכזית שעלינו לתת עליה את הדעת היא האם הנאשם הוכיח בפני בית המשפט שזכאי הוא לחניה במקום האסור על פי תנאי סעיף 2 לחוק חניה לנכים.

הנאשם לא עשה כן. כמוכן הנאשם לא הגיש מפה המתעדת את החניונים הממוקמים באיזור כדי להוכיח את מרחקם מהמרפאה בה ביקר.

עד התביעה בחקירתו הנגדית ציין שבעת שאכף החוק כנגד רכב הנאשם " היה רכב והם שאלו מה קורה" לגישתי מדיניות הערייה הנוגעת לשימוש ברכבי אוטותל והקצאת מקומות חנייה יעודיים לו היא מוצדקת וראויה.

...

לעניין הקבלה נ/2אני מקבל את טענות המאשימה בדבר משקלה הנמוך.

לצורך הוכחת תנאי זה אני סבור שהנטל המוטל על הנאשם הוא משמעותי יותר מאשר אמירה בעלמא.

מעבר לנדרש אני סבור שהנאשם גם לא עמד בנטל להוכיח שחנייתו לא גרמה להפרעה ממשית לתנועה.

לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

3 .בתאריך 21.5.9 בישיבת ההקראה ובמענה לכתב האישום, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, דהיינו, כי חנה במקום חניה ייעודי לרכב מסוג אוטותל, אך טען שהוא בעל תג נכה וכי עמד בארבעת התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 2 לחוק חנייה לנכים, התשנ"ד- 1993 להלן – "חוק הנכים". עוד טען, כי חוק הנכים הוא חקיקה ראשית של הכנסת ועיריית תל אביב אינה יכולה לעשות דין לעצמה בשל מדיניות כזו או אחרת בנושא רכבים שתופיים.

12 – 10 כמו כן השיב במענה לבית המשפט, כי כאשר הוא מגיע ורואה רכב נכה באוטותל אז הוא לומד להכיר את האיזור כי הוא "לא רוצה להגיע כל שני וחמישי לבית המשפט, לאחר מכן אם יש חניון אני מתקשר למנהל משמרת ושואל מה ההנחיות לגבי אוטותל ..." שם, שם, ש' 14 – 16 .

...

לפיכך, אני קובעת כי התקיים גם התנאי הקבוע בסעיף 2א4 לחוק הנכים.

33 .סיכומו של דבר, אני קובעת כי עלה בידי הנאשם להוכיח כי התקיימו התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 2 לחוק הנכים.

40 .לאור כל האמור, משעמד הנאשם בנטל ההוכחה והוכיח את ההגנה הקבועה בסעיף 2 לחוק הנכים, אני מזכה אותו מהעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.

נגד החלטה זו הגישו המשיבים עררים לועדת הערר, בהם נטען בין היתר כי תוספת הבניה המוצעת תביא להגברת מצוקת החניה הקיימת באיזור מאחר שמבוטלים במסגרתה מקומות חניה המשמשים כיום את דיירי הבניין; תביא לפגיעה משמעותית בדירות נוכח השינויים בחלל הפנימי הקיים של הבניין והוספת ממ"ד לכל דירה; ותביא לאי-שויון בין הדיירים.

באשר לסוגיית החניה ציינה ועדת הערר כי בבקשה להיתר הוצע להוסיף 32 מקומות חניה באמצעות מתקן רובוטי, וכן תוכננו 12 מקומות חניה (2 מתוכם חניות נכים) בחזיתות הבניין – היינו בסך הכול 44 מקומות חניה.

כך, בחלקו הדרומי של הבניין קיימים בפועל למעלה מ-30 מקומות חניה, כשחלקם מתחת לקומת העמודים וחלקם במקומות מסומנים ייעודיים.

...

בענייננו, לאחר שבחנה את בקשת ההיתר שהגישה המערערת, מצאה ועדת הערר, שיש לה כאמור מעמד היררכי גבוה יותר מהוועדה המקומית, כי לא היה מקום להיעתר לה. ביסודה של החלטה זו עמדו שיקולים תכנוניים ומקצועיים מובהקים הנוגעים להסדרי החניה שהוצעו על ידי המערערת, ובכלל זה לפער בינם לבין מקומות החניה המשמשים כיום את דיירי הבניין ולהשלכותיהם על חזות הבניין והרחוב; לחריגתו של התכנון המוצע מעקרונות התכנון הקבועים בתכנית ח/619; ולהשלכות המשמעותיות שיש לתכנית המוצעת על איכות המגורים בחלק מהדירות בבניין בעקבות השינויים בחלל הפנימי.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, כמפורט לעיל, סוגיית החניות הבלתי מוסדרות לא הייתה הסוגיה היחידה שעמדה ביסוד החלטתה של ועדת הערר.

סיכומו של דבר, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור.

באזורים סמוכים למקום החניה הרלוואנטי לדוח מושא ההליך, כמו קרית מוצקין, כן קיימת אפשרות לסימון שני רכבים שיעשו שימוש באותו מקום חניה מוקצה, אם לשניהם תו נכה.

ביום 20.11.2023, התקבלה הודעת עידכון מטעם ב"כ המערערת, שפרטה את הקריטריונים להקצאת מקום חניה ייעודי לנכה באמצעות תמרור עליו מוצג מספר רשוי אחד.

...

לו היה מקום שערכאת הערעור תחליף שיקול דעת הערכאה המבררת בשיקול דעתה, ולו נדרשתי לדין מלכתחילה בהליך, הייתי מגיעה למסקנה זהה.

שוכנעתי כפי שכבר תואר לעיל כי: בית משפט קמא במקרה דנן ביטל כתב אישום ולא דוח, ולכן אין כל רלוונטיות להפניה לסעיף 229 לחסד"פ. ב"כ המערערת בעצמה הודתה כי בהליך שהתקיים בבית משפט קמא כתב אישום ודוח הם היינו הך. אין באמור בסעיף 229 לחסד"פ כדי לייתר סמכות בית המשפט הדן בכתבי אישום המובאים בפניו להורות כי דין כתב האישום להתבטל, סמכות זו שמורה לבית המשפט ולא רק לתובע, והיא נובעת מהאמור באופן כללי בחסד"פ ומסמכות בית המשפט לנהל דיון מקדמי ולייעל הדיון.

לאור כל האמור בפסק דין זה, המזכירות תעביר העתק פסק הדין ללשכה המשפטית במשרד הביטחון, אגף השיקום, וללשכה המשפטית של ארגון נכי צה"ל. בכפוף לכך אינני עושה צו להוצאות, והכול מתוך אמונה כי המסקנות והבדיקות הנדרשות מההליך ומהאמור בפסק הדין, יוסקו ויבוצעו.