המבקש טוען כי יש להורות על ביטול כתב האישום בטענה של הגנה מן הצדק מאחר ועל המדרכה קיים סימון תמרור 820, (מעטפה), ומנגד אבני השפה של אותה מהדרכה צבועות באדום לבן (תמרור 818).
סעיף ד' להנחיות אוסר במפורש הצבת איקס לבן במקום שבו חניה או עצירה אסורים ממילא, וכך יוצא כי האיקס הגדול המצוי בחלקו על שפת מדרכה הצבועה באדום לבן מוצב גם הוא בנגוד להנחיות ותורם את חלקו לאי הבהירות, הבלבול ואף להטעיית האזרחים במקום.
לא זו אף זו, במקום לא מוצב תמרור המתיר חנייה על המדרכה, אלא מסומן תמרור 819 הקובע כי חנייה מותרת אך ורק בתוך תא החנייה ואף מצוין על גבי המסלול מפורשות: "... החניה במקום תהיה רק בתחומי השטח המסומן על פני הדרך".
המשיבה מוסיפה וטוענת כי במקרה שמדובר במדרכה החנייה תהיה מותרת רק אם יש בנוסף במקום תמרור המתיר חנייה על המדרכה:
"הוצב תמרור 627 (תמרור המתיר חנייה על המדרכה) וסומן שטח על המדרכה, מותר לרכב פרטי... שמשקלו הכולל המותר הוא עד 2,200 ק"ג, להחנות על המדרכה בתחום השטח המסומן על פנייה..."
לטענת המשיבה, העובדה כי מסומנת מעטפה על המדרכה אין בה בכדי להצדיק חנייה מחוץ למעטפה על המדרכה וכל נהג סביר יכול היה להבין זאת ללא ספק.
...
המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה.
על המשיבה לפעול על פי ההנחיות, הגם שרשות מנהלית אינה מחויבת להנחיות, עליה להראות טעם משכנע לסטיה מההנחיות (עע"ם 9156/05 גרידינגר נ' מריוס, (פורסם בנבו), (ניתן ביום 10.6.08):
"אין הרשות רשאית לסטות מההנחיות בלא הצדקה, אלא על הסטיה מההנחיות להיעשות רק מקום בו קיימים שיקולים עניינים המצדיקים אותה. הכלל הוא כי הסטיה מההנחיות חייבת להיתמך בטעמים סבירים, נגזר קודם כל מחובת הרשות לנהוג בשוויון. כדברי הפרופ' יצחק זמיר: "אכן, רק בנסיבות מיוחדות תסטה הרשות מן ההנחיות. לא זו בלבד שבדרך כלל נוח לה לפעול לפי ההנחיות, אלא שעקרון השוויון אף מחייב אותה שלא לסטות מן ההנחיות, בהעדר שיקולים ענייניים המצדיקים סטיה".
מקובלת עליי טענת המשיבה כי עסקינן בעבירה מסוג אחריות קפידה, כשמטרתן הינה לעודד את האזרח לגלות רמת זהירות גבוהה כך שיעמוד בציווים המבטיחים את שלום הציבור לתחומי הפעילות השוטפים.
ומנגד, אינני מקבל את טענתה שלפיה היה על המבקש ליצור קשר עם מוקד 106 על מנת לברר האם מותר לו לעמוד במקום מסוים.
אשר על כן, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולפיכך אני מורה על ביטול כתב האישום בעניינו של המבקש.
