ביום 20.8.17 נרשם לו דוח נוסף שעניינו העמדה או חניית רכב מקום בו החניה אסורה על פי תמרור "אין עצירה".
הנאשם הקדים לכפירה טענה בדבר מניעה להעמידו לדין בגין הדוחות האמורים.
העדה ציינה – והנאשם לא חלק על כך - כי רכב הנאשם צולם סמוך לאבן שפה אדום לבן ברחוב לוינסקי, לפני הכניסה לתחנה המרכזית וחסם נתיב [ ש. בתמונות מהסרטון שהוצגו נצפית עומד באין עצירה אדום לבן בעודך חוסם נתיב חניה, אתה חולק על זה או מאשר? אני לא חולק.
העובדה שהדין מטיל על נהג להוכיח כי הארוע בגינו עצר את רכבו במקום אסור לעצירה היה בלתי נימנע מצמצם באופן ניכר את קשת המצבים האפשריים, הטריוויאליים, בגינם נוהג נהג לעצור את רכבו מעת לעת תוך כדי נסיעה.
בעיניין זה אינני נצרך לנקוט עמדה שכן ברור כי כריזה או העדר כריזה לנהג לאחר שעבר עבירה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין אחריותו לעבירה שעבר.
...
כיוון שהעבירות נשוא הדוחות נעברו בחודש אוגוסט 017' ובעל הרכב קיבל את הדוחות, לטענת הנאשם, כבר בחודש אפריל 018' הרי שטענת המניעות בהעמדת הנאשם לדין נדחית.
אינני מקבל טענה זו. ראשית, חוק סדר הדין הפלילי קובע באופן ברור את התקופה המקסימלית בגדרה ניתן לשלוח לנהג הודעת קנס.
בעניין כהן היה מדובר במספר פגמים מהותיים שהצטברותם הביאה את בית המשפט למסקנה, לגביה איני נוקט דעה, בדבר ביטול האישום.
כך למשל, כאשר הנאשם מודה בבית המשפט כי התקיימו בעניינו יסודות העובדה של העבירות המיוחסות לו, לא יהיה באי ציונו של שוטר או פקח נוסף שהיה עד לעבירה כדי לקפח הגנתו של נאשם זה ( ראו – רע"פ 4389/12 אנטולי סצקו נ' מדינת ישראל (6.6.12))
לאור כל האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו.
ניתנה היום, כ"ה אדר ב' תשע"ט, 01 אפריל 2019, במעמד הצדדים
7 מתוך 7
