חנייה במקום מוסדר מבלי לשלם אגרת חניה בניגוד לתקנות התעבורה

בכתב האישום נטען כי במהלך התקופה מאז 4.4.17 ועד 22.1.19, ביצע הנאשם עם רכבו מ.ר. 94-222-68 (להלן: "הרכב"), את העבירות דלקמן: · בתאריכים 4.4.17 בשעה 13:2, 21.11.17 בשעה 13:57, 4.12.17 בשעה 10:01, 10.12.17 בשעה 10:08, 8.1.18 בשעה 14:14 ו- 15.11.18 בשעה 14:35, החנה את הרכב ברח' האמן (בין השאר ליד בתים מס' 2 ו- 22) בבנימינה, בנגוד לתקנות התעבורה.

· בתאריך 3.1.18 בשעה 13:47, ברח' המלאכה 2 בבנימינה, החנה הנאשם את הרכב במקום חניה מוסדר מבלי לשלם אגרת הסדר חניה.

...

דיון והכרעה לאחר שנדרשתי לטענות הנאשם, לתגובת המאשימה ולראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל, שכן לא הונחו בפני הראיות הנדרשות לצורך דחיית טענת הנאשם בדבר הגשת כתב האישום בחוסר סמכות, ולאו דווקא מפני הנימוקים שהועלו על ידו.

כתב האישום: לנאשם ניתנה הודעת תשלום קנס לפיה ביום 29.11.2019 בשעה 10:16 ברח' השומר מול בית מס' 4 בקרית ביאליק החנה את רכבו בחניה ללא תו חניה ברחוב בו החניה מותרת לבעלי תו דייר בלבד, בנגוד לסעיף 15 (ב) לחוק העזר לקרית ביאליק (העמדת רכב וחנייתו), התשע"א- 2010 (להלן: "חוק העזר").

הפקח אלמקיאס נחקר נגדית על ידי הנאשם ובמהלך חקירתו הנגדית הציג הנאשם לפקח את פירוש תמרור 626, הוא התמרור המוצב בכניסה לרחוב השומר וטען כלפיו כך: "אני מציג בפניך מתוך חוק העזר, מפקודת התעבורה, הנחייה לגבי התמרור המדובר שהוא יכול להיות שכתוב עליו חנייה לכלי רכב אלא אם נאסרה חנייה על פי תמרור 820, צוין סוג רכב מתחת לתמרור. חנייה לכלי רכב מהסוג המצוין בלבד. ובתמרור זה אין כל הגבלה לגבי סוגי רכב". או אז השיב הפקח כך: "אין לי מה להגיד" במסגרת פרשת הגנה העיד הנאשם וטען כי מעל השלט המפרט השעות בהן דיירי רחוב השומר יכולים להחנות את רכבם, הוצב שלט 626 P שמשמעותו איזור "חניה" PARKING  ומכך הסיק שמותר לחנות לטענתו, שעה שנקבע איזור כאיזור חניה מוסדר, יהיה רשאי מי שגר באותו איזור לחנות את רכבו במקום חניה מסודר שבאותו איזור בלי לשלם אגרת חניה.

"מקום חניה מוסדר" – מוגדר בסעיף 1 לחוק העזר כך: מקום חניה שנקבע כמקום חניה מוסדר לפי סעיף 3(א); סעיף 3 (א) העוסק בהסדרת מקום חניה, קובע כך: "3. (א) רשות תמרור מקומית רשאית, לאחר היתייעצות עם קצין מישטרה, ובהסכמת המפקח על התעבורה, אם הסכמה זו דרושה לפי תקנה 18 לתקנות התעבורה לקבוע מקום חניה מוסדר ולהסדיר את החניה בו על ידי תמרור כפי שנקבע בהודעת התעבורה.

...

בפירוש התמרור  P מוסבר: "חניה לכלי רכב...צוין סוג כלי רכב מתחת לתמרור: חניה לכלי רכב מהסוג המצוין בלבד". מכאן עולה המסקנה, כי יש להציב תמרור באופן שיעביר את המידע המגולם בתמרור, קרי את איסור החניה, בצורה טובה ונגישה לנהגים אליהם הוא מכוון.

בענייננו, מצאתי כי הנאשם, הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הדו"ח שניתן לו הוא פגום, ולכל הפחות משקיימות מספר פרשנויות, הפרשנות שנותן הנאשם להוראות התמרורים המחוברים היא פרשנות סבירה ולכן יש לזכות את הנאשם מהאישום המיוחס לו בכתב האישום וכך אני מורה.

אשר על כן, לאור כל האמור, אני מורה על זיכוי הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

רקע הנאשם הועמד לדין בגין עבירה של העמדת/החניית רכבו במקום חנייה מוסדר, מבלי ששילם אגרת הסדר חנייה כאמור בחוק העזר, ע"י הצמדת כרטיס חניה בר תוקף לחלון הרכב הקרוב למדרכה, לפי סעיף 12(א) לחוק עזר לתל-אביב – יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד – 1983 (להלן - החוק) בכך שביום 21.12.2020 בשעה 16:15 העמיד את רכבו ברחוב הסוללים 10 בתל אביב בנגוד לחוק.

המאשימה בסיכומיה ביקשה להרשיע את הנאשם בהפנותה לסעיף 77(א) (2) לפקודת התעבורה (להלן - הפקודה) ולתקנה 19(א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 (להלן – התקנות) לפיהם רשות מקומית רשאית להתנות חניה בתשלום בדרך אף אם אבני השפה לא סומנו לסירוגין בצבע כחול, אם אבני השפה עשויות מאבן מעוצבת ואם הרשות המקומית הציבה במקום תמרור 626.

סעיף 12(א) לחוק קובע: "בכפוף לאמור בסעיף 4, לא יעמיד אדם ולא יחנה רכב ולא ירשה לאחר להעמידו או להחנותו במקום חניה מוסדר, אלא אם כן שילם אגרת הסדר חניה..." סעיף 77(א)(2) לפקודה שכותרתו "סמכות רשות מקומית להתקין חוקי עזר" קובע: "הסדר כלי רכב העומדים בתוך תחומי הערייה או המועצה המקומית, בדרך איסור או בדרך אחרת, ובילבד שלא תתנה חניה בתשלום, אלא אם כן אבני השפה בדרך סומנו לסירוגין בצבע כחול; השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע חובת סימון כאמור או באופן אחר בשול דרך אף אם אין בה אבני שפה, ונסיבות למתן פטור מחובת הסימון בדרך, בתנאים או בלא תנאים, ובילבד שיינקטו אמצעים כדי להבטיח את ידיעתם של הנוהגים ברכב על קיומה של חובת התשלום בדרך; (ההדגשות הוספו, צ.ג.ג)" דברי ההסבר להצעת החוק לתיקון סעיף 77(א)(2) לפקודה מתארים את הראציונאל בבסיס התיקון: "רשויות מקומיות רבות נוהגות להמנע מסימון שפת המדרכה במקומות שבהם החניה מוסדרת בתשלום ומסתפקות בתמרורים על עמודים, המוצבים לעיתים במרחק ניכר ממקום החניה. תופעה זו גורמת לבלבול בקרב הנהגים, שאינם שמים לב לתמרור המרוחק, ונאלצים לשאת בשל כך בתשלום קנסות. מוצע לקבוע שעירייה או מועצה מקומית לא תהיה רשאית לקבוע הסדר חניה בתשלום בתחומה באמצעות הצבת תמרורים על עמודים בלבד, והיא תחויב גם בסימון אבני השפה של המדרכה או שול הדרך לסירוגין בצבע כחול. לענין זה מצויין כי אין בסימון המוצע כדי לייתר את הצורך בתמרורי עמוד, שכן הסימון לסירוגין בצבע כחול משמעו הסדר חניה בתחום המסומן כאמור; התשלום בעד החניה לפי שעות, סוג רכב, תעריפים שונים ועוד נקבע בהוראות המפורטות בתמרור שעל העמוד. עוד מוצע לקבוע כי שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים יהיה רשאי לקבוע נסיבות למתן פטור מחובת סימון כאמור כדי לאפשר, למשל, פטור מחובת הסימון על סוג מסוים של אבני שפה מאבן מסותתת; יכול שהפטור יינתן בתנאים, דוגמאת הצבת עמודי תמרורים במרחק מירבי בין תמרור לתמרור..(ההדגשות הוספו, צ.ג.ג)". תקנה 19א לתקנות אשר הותקנה בהתאם לסעיף 77(א)(2) לפקודה, כפי שטענה המאשימה וכותרתה "פטור מחובת סימון" קובעת: "(א) רשות תימרור מקומית רשאית להתנות חניה בתשלום בדרך אף אם אבני השפה לא סומנו לסירוגין בצבע כחול או אם אין אבני שפה בהתקיים אחד מאלה:

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדויות הפקחית והנאשם ומהראיות שהוצגו בפניי (ת/1-ת/2 ונ/1), מצאתי לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו. אין מחלוקת כי הנאשם העמיד את רכבו במועד ובמקום נשוא כתב האישום מבלי לשלם אגרה.

משכך אני סבורה כי לכל הפחות חלה על הנאשם ההגנה הקבועה בסעיף 34יט לחוק העונשין שכותרתו "טעות במצב משפטי" וזו לשונו: "לעניין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר". עיון מדוקדק בדברי החקיקה המסדירים את המקרה שבפניי, מלמד כי לא רק שההגנה בדבר טעות במצב משפטי חלה בעניינינו, אלא כי התנהלות הנאשם שבפניי עת החנה את רכבו בצד אבני שפה הצבועות אפור, מתיישבת עם החוק ודווקא הרשות המקומית היא זו שלא השלימה את מלאכתה כפי שציווה המחוקק.

אני סבורה כי נוהג ברכב, כמו הנאשם שבפניי, לא יכול היה לדעת כי אבן השפה האפורה לצידה חנה היא "אבן ירושלמית מעוצבת" עליה חלה תקנה 19א לתקנות, בוודאי כשהיא צמודה לאבן שפה הצבועה כחול-לבן אשר לגביה נדרש לשלם אגרת חניה.

נטען, כי מדובר במקומות חניה הסמוכים לקניון רמת אביב, שאבני השפה בהם נצבעו בסמוך להקמת הקניון לפני שנים, כדי להפנות את תשומת לב החונים להסדר חניה מועדפת לתושבים, וזאת לפני תיקון תקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, עליהן נסמכת בקשת האישור.

המבקש הוסיף וטען כי החישוב היחסי המוצע מסך החניות בעיר עושה חסד עם הערייה, כיוון שחלקה היחסי של הגבייה באיזור מושא התובענה גבוה משמעותית מאזורים אחרים בעיר, משום שבחניות הרלוואנטיות רק תושבי האיזור חנו ללא תשלום אגרה, בעוד יתר תושבי העיר נדרשו לשלם אגרת חנייה – וזאת בנגוד לנעשה בשאר חלקי העיר, בהם תושבי העיר אינם נדרשים לשלם אגרת חניה; כמו כן נטען כי איזור החניה מושא התובענה מבוקש ביותר משום שהוא נמצא בסמוך למקומות צבוריים ועסקיים רבים וגדולים כגון אוניברסיטת ת"א ומרכזי לימוד שונים, מרכז ספורט, קניון רמת אביב ומרכזים מסחריים, מרכזים רפואיים שונים, וכיו"ב; עוד נטען כי אמנם לא ניתן לפעול במסגרת הליך ייצוגי להשיב קנסות החניה שניתנו שלא כדין בהסתמך על הילכת איגרא (בר"מ 7302/16 עריית תל אביב יפו נ' איגרא (15.03.2018)), אולם בקשת האישור הובילה לעצירת הנפקת קנסות וכך נחסכו לציבור כספים רבים – שלא הובאו בחשבון במסגרת חישוב הסכומים לתשלום.

עם זאת יתר החונים שאינם תושבי העיר, ממשיכים לשלם אגרת חניה כפי שעשו בעבר ואין להסדרה משמעות כלכלית עבורם בנושא אגרת החניה.

...

דיון והכרעה כשנדחית בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל הודעת חדילה, רשאי (ולא חייב) בית המשפט לפסוק גמול ושכ"ט (עע"מ 7484/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מוחני, פס' 12 (21.02.2018) (להלן: "עניין מוחני")).

לאחר שבחנתי את שיקולי התשומה (השקעת המשאבים והסיכון מצד המבקש וב"כ), שיקולי התפוקה (התועלת לחברי הקבוצה), שיקולי התועלת הציבורית ואת שיקולי ההגנה על הקופה הציבורית, הגעתי למסקנה שיש לפסוק למבקש ובאי כוחו סכומים מתונים, שאינם סמליים בלבד, אולם לא את הסכומים המבוקשים (להרחבה בדבר השיקולים שיש לשקול ר' ס' 22-23 לחוק; עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, בפס' 29-36 (25.12.2012)).

סוף דבר לאחר שהשתכנעתי שהעירייה חדלה מגביית אגרה בגין חנייה במקומות החנייה המסומנים "אדום-אפור" מושא התובענה דנן, התובענה נדחית.

כתב האישום לנאשם נימסרה הודעת תשלום קנס (לפי סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) בגין עבירה של העמדת/חנית רכב במקום חניה מוסדר באמצעות כרטיס חניה מבלי לשלם אגרת הסדר חניה בשיעורים הנקובים בתוספת לחוק העזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960 (להלן - חוק העזר) - בנגוד לסעיף 11(א) לחוק העזר.

הסמכות החוקית למתן הדו"ח - דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית קובע סעיף 5(א) לחוק העזר: לא יעצור אדם רכב בדרך, לא יעמידנו ולא יחנהו במקום, באופן ובתנאים הנוגדים את הוראות תקנות התעבורה.

...

התקיימות יסודות העבירה נוכח הודאת הנאשם ודחיית טענות ההגנה של הנאשם אני קובע כי המאשימה הוכיחה את ביצוע העבירה מעבר לספק סביר.

התוצאה אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.