חנות זעירה שאינה מוגדרת כיחידה רישומית

יצוין, כי מדובר בהטיית הגב כלפי המטופל, עבודה בתוך הפה, יישור הגב, סיבוב הגב לעבר מגש הכלים ושוב הטיית הגב כלפי המטופל – כיחידה אחת באופן קבוע.

מנגנון התרומה של העבודה הוא בנזקים זעירים, מוגדרים ובלתי הפיכים, שמצטברים בהדרגה לכדי תרומה זו. כפי שציינתי אין קשר סיבתי בין העבודה להיצרות תעלת השידרה.

...

טענות התובע : התובע טוען כי בנסיבות העניין אין מנוס מלהחליף את המומחה על מנת להגיע לחקר האמת בתיק.

לנוכח האמור לעיל, בנסיבות העניין לא מצאנו לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי ו/או למנות מומחה רפואי אחר.

לנוכח האמור לעיל התביעה נדחית.

משקל הסחורה ביחידות נע בין 3-7 ק"ג. גובה המדף הוא כ- 30-40 ס"מ, כך שהנחת הסחורה על גביו דרשה התכופפות.

האחד – קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.

הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הנה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהנן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובילבד שיפעלו על מקום מוגדר.

...

נמצאנו למדים איפוא, כי שתי דרישות מהותיות הן אלו המכריעות את הכף וקובעות האם ישנה זכאות לנפגע על מנת שתוכר פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה.

לא שוכנענו כי ברישומים הרפואיים שהוצגו על ידי הנתבע יש בכדי לשלול את התשתית העובדתית שהניחה התובעת לקיומה של מיקרוטראומה במסגרת עבודתה.

עולה כי התובעת ביצעה סדרה של פעולות חוזרות ונשנות מספר רב של פעמים במסגרת יום העבודה : התכופפות לשם הרמת סחורה מהמחסן והנחתה על גבי העגלה, גרירת העגלה למקום בו נדרש סידור הסחורה, התכופפות לעבר העגלה, הרמת הסחורה ושוב התכופפות לצורך סידור הסחורה על גבי המדפים שגובהם כ- 30-40 ס"מ. על יסוד האמור לעיל ומשגרסתה של התובעת לא נסתרה, הגענו למסקנה, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח קיומה של תשתית עובדתית לביסוס מיקרוטראומה לשם העברת עניינה למומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין עבודתה לפגימות מהן היא סובלת.

על כן, בנגוד לטענת הנתבעת, בנסיבות ענייננו, אין לטעמי לשלול באופן גורף הסתמכות זהירה ומדודה על גרסת התובע ואין להחיל את ההלכות בעיניין שקר מוחלט, שכאמור נוגעות לשקר שיש בו כדי להפריך את העילה ולו בחלק מוגדר ממנה [ראה ע"א (י-ם) 6275-05-10 מדינת ישראל - משרד הבטחון נ' עיזבון המנוח פארס ענאד זמן (פורסם; 7.8.11); ו-ת"א (עכו) 44969-11-12 מוחמד פאעור נ' פאעור וג'די (פורסם; 31.1.15)].

בכל הקשור לטענת הנתבעת ל"עדות בעל דין יחידה", גם כאן - אני מקבל את הטענה בחלקה בלבד.

...

אינני מקבל הסתייגות זו. ברקע ההחלטה בענין אלחבניאן - שיקולים הפוכים מענייננו; שם נקבע כי אין לסמוך על כך שבנסיבות של קיצור תוחלת חיים ידועה מראש (שהנפגע חולה במחלה ממארת, למשל), קיים החשש הלכאורי שהמל"ל לא יטה ליתן אישור להיוון הקצבות - מתוך שיקול כלכלי טהור.

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 100,069 ש"ח. סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 100,069 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 15,220 ₪, והחזר האגרה ששילם התובע בנדון – סך 705 ₪ (משוערך מיום 24.11.16).

לטענת העותר, תכניות ביניין עיר החלות על המקרקעין אינן מתירות הפעלת בית הכנסת במקרקעין בהיות האיזור מוגדר כ"איזור מגורים מיוחד", מכאן שבית הכנסת פועל ללא היתר בקומת קרקע של בית מגורים גדול מאד.

על פי תיק התעוד שמצוי ברשות הערייה (נספח 8 לתגובת המשיבה 1), "קומת קרקע הייתה קומת מסחר בה שוקנו חדר תצוגה, מוסך תיקונים וחנות חלקי חילוף של מכוניות שברולט, שהקומות העליונות יועדו לדירות מגורים". מכאן, שלא כל המבנה יועד למגורים באופן סטרילי.

עוד הוסיף ס"ק ב', כי פתיחת בתי אוכל, מכוני בריאות וכושר, מרפאות וייצור מעשי מלאכה זעירה ואומנות יותרו בקומת הקרקע בלבד ובתנאי שהועדה המקומית שוכנעה כי השמוש המבוקש לא יהווה מיטרד, פירסום בשני עיתונים ארציים ובעיתון יומי, פירסום על לוח מודעות ושמיעת התנגדויות, השמוש המבוקש לא יהווה בגדר שימוש חורג.

הסוגיה היחידה שנותר לידון בה במסגרת תיק 4205-04-17 היא האם השכילו התובעים להוכיח קיומו של מיטרד וקיומה של הפרת חובה חקוקה , והשאלה איזו חובה חקוקה , משנוכחתי כאמור שבית הכנסת פעל כדין במקום , בהסתמך על פסק הדין דלעיל .

...

משנדחית התביעה כנגד הנתבעת , מתייתר הצורך לדון בטענת מטרד הנגרם – על פי הטענה -על ידי הצד השלישי .

בנסיבות אלה מסקנתי היא שהתובעים לא הרימו הנטל להוכחת מטרד.

ולא נוכחתי בחובה חקוקה שהופרה על ידי הנתבעת , גם לא על ידי הצד השלישי! התוצאה היא שדוחה את התביעה בתיק 4205-04-17.

בתקופה הרלבנטית התובעת שימשה רכזת פירסום יחידה במקומונים בהם עבדה.

ניתן להגיד בסבירות שמעל 50% כי יש קשר סיבתי כלשהוא בין ההקלדה לליקוי הנ"ל. מנגנון התרומה הוא בנזקים זעירים, מוגדרים ובלתי הפיכים שמצטברים לכדי תרומה זו. * תיסמונת תעלה קרפלית קורית בעיקר אצל נשים בגילה של התובעת.

...

שאלתנו: בנסיבות אלו, לאור כל האמור לעיל, בשים לב לתשובותיך לשאלות 1 ו – 2 לעיל וכן תוך התייחסות לעובדות המפורטות הנ"ל בכל הנוגע לאופן עבודתה ותקופת עבודתה –האם יהיה נכון לומר, כי לתנאי עבודתה כאמור לאורך השנים הרבות היתה השפעה של 20% לפחות בכל הנוגע להתפתחות הליקוי, ביחס ליתר הגורמים (ככל וכך)? המומחה השיב כי "קראתי כמובן בעיון את תאור העבודה. תרומת נזקים בלתי הפיכים בתעלה הקרפלית בעבודה המתוארת אינה משמעותית ולהערכתי אפילו רחוקה מכך". ברישום רפואי בקופ"ח מכבי מיום 4.3.21 (מצ"ב) נרשם כי "לדבריה ב 2012 החלה להתלונן על נמלים באצבעות בשתי הידיים לאחר לידה. בהמשך התופעה חלפה עד לפני חצי שנה עם החמרה לאחרונה" האם נכון כי אחד מגורמי הסיכון להיווצרות תסמונת התעלה הקרפלית הוא הריון ולידה אצל נשים וכן אצל התובעת? האם יש בעובדה זו כדי לחזק את מסקנתך בענין התובעת כי השפעת העבודה אצל התובעת על הופעת המחלה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים התחלואתיים האחרים אצל התובעת לרבות מינה וגילה?".

המומחה אף מציין ומדגיש כי השפעת תנאי העבודה "רחוקה מלהיות משמעותית" יחד עם זאת, לא ניתן להבין מחוות דעתו של המומחה כי המסקנה הראשונית שלו, עליה חזר במענה לשאלות הבהרה, נשענת בעיקר על גורמי הסיכון ולא על תנאי העבודה.

אשר לגורם הסיכון שעניינו השמנת היתר – המומחה מבהיר כי בחוות דעתו המקורית "לא התייחסתי למידת החשיבות של נתון זה. ציינתי אותו. משום שהוא קיים. גם ללא כל ציון של ההשמנה לא היו תשובותי משתנות". אשר לגורם הסיכון שעניינו עישון – המומחה מבהיר כי על אף שלעישון יש תרומה מסויימת להתפתחות סמנות תעלה קרפלית הרי שהוא מדגיש כי "גם אם התובעת לא היתה מעשנת בעבר אפילו סיגריה אחת, לא הייתי עונה אחרת", שכן "אין בעבודה המתוארת גרימת נזקים בלתי הפיכים בתעלה קרפאלית שתרומתם משמעותית".  אשר לגורם הסיכון שעניינו היריון ולידה – המומחה שב ומסביר כי למרות שמדובר בגורם סיכון, הרי שבעניינה של התובעת "העובדה שתלונות מתאימות לתסמונת תעלה קרפלית היו לאחר הלידה מצביעה כי התעלה הקרפלית היתה מוצרת כבר אז. העובדה שהתלונות הפסיקו תומכת בכך שלא נשאר נזק בלתי הפיך כתוצאה מהלידה. לכן אינני חושב שיש לתת משקל רב גם לתלונות אחרי הלידה. כפי שכתבתי בתשובה 3 למעלה, הסיבה לתשובותיי אינה הגורמים האחרים (השמנה, עישון, הריון). הסיבה היא שתרומת נזקים בלתי הפיכים בתעלה הקרפאלית בעבודה המתוארת אינה משמעותית ולהערכתי אפילו רחוקה מכך". סבורים אנו כי מסקנת המומחה נשענת על אדנים רפואיים מובהקים וכי מסקנתו ברורה ותשובותיו מפורטות דיין ומאפשרות להבין את הלך מחשבתו בנקל.

מטעם זה – התביעה נדחית.