מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

חמלה בעונש בהחזקת נשק

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לטענתה, עם כל האמפתיה והחמלה כלפי המתלונן ומשפחתו, יש לראות בעדותו משום ניסיון לניצול הנאשם.
בהתאם לכך, בנסיבות שבהן נעברו עבירות של נשיאת נשק (או החזקת נשק) ועבירת ירי באיזור מגורים ובמיוחד אם נעברה עבירה נוספת, כגון עבירת איומים, כבעניינינו, הענישה הנוהגת נעה בין כ-30 לבין כ-50 חודשי מאסר בפועל.
...
בהתאם לכך, ניתנת עתה החלטה שלפיה מתקבלת טענת ההגנה כי אין לאפשר הגשת ראיות בעניין היקף הנזקים שנגרמו לביתו של המתלונן.
לסיכום ובהתאם לאמור, לא מתאפשרת הגשת ההודעה שנגבתה מהנאשם במשטרה (נ/1), למעט לעניין טענתו כי לא קיבל את התמורה שהובטחה לו עבור הירי, ואף לא מתאפשרת הגשת הראיות הנוגעות לשווי הנזקים אשר על-פי הנטען, נגרמו לביתו של המתלונן (בכלל זה, ת/3).
הערעור נדחה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

אביו של הנאשם בחר בנאשם לסעוד את סבו החולה, והנאשם עשה זאת במסירות וחמלה רבה, במשך שנים רבות.
כמובן שנתתי דעתי לטענה שהנאשמים ניהלו אורח חיים תקין ונורמטיבי, ללא כל עבר פלילי, בהקשר זה ראוי להזכיר את ההלכה שנפסקה על ידי בית המשפט העליון לפיה – "נראה, כי יש להרים תרומה מספקת לעקירת התופעה של החזקת נשק שלא כדין, אשר לצערנו התפשטה במחוזותינו, ולהטיל עונש מאסר גם על מי שזו עבירתו הראשונה" - (ע"פ 6583/06 אגא אדהם נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 5.12.06), וראו גם את ע"פ 6294/10 אמיר אלקיען נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.2.11).
...
כבר עתה אומר כי גרסתו זו של הנאשם, ,אינה מקובלת עלי גם בשל כך שאינה עומדת במבחן ההיגיון הסביר והשכל הישר ואף היא עומדת בסתירה לגרסת הנאשם 2 כפי שיובהר בהמשך.
בע"פ 7241/12 עמאר טאטור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.02.13) – נדחה ערעורו של נאשם שנדון (לאחר הסדר טיעון – עם טווח ענישה מוסכם) ל - 9 חודשי מאסר בפועל בגין החזקת נשק שנמשכה מספר חודשים, מבלי שהוא עצמו עשה שימוש בנשק.
בנסיבות אלו, בזיקה לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, אני סבור, כי מתחם העונש ההולם נע במקרה דנן בין 7 חודשי מאסר בפועל, לבין 30 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.
סוף דבר: לאחר שנתתי דעתי לעובדות כתב האישום המתוקן, נסיבות העבירות, בחנתי את תסקירי שירות המבחן, עיינתי בפסיקה שהוגשה ופסיקה נוספת, ושמעתי את טענות הצדדים, ומבלי להתעלם מהנסיבות המקלות ואלה המחמירות וחלקו של כל אחד מהנאשמים, אני מטיל על כל אחד מהם את העונשים הבאים: נאשם 1: 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, היה וימצא אותו הממונה על עבודות שירות מתאים.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2016 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

כפי שציינתי, עברו הפלילי של הנאשם כולל הרשעה משנת 2004 בגין עבירות של החזקת נשק שלא כדין והחזקת סמים לצריכה עצמית, וכן הרשעה נוספת בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית משנת 2011, בגינן הוטלו עליו עונשי מאסר על תנאי, ובחלוף הזמן הוא שב והסתבך עם החוק - הפעם בעבירות אלימות, והדבר מלמד על חוסר כבוד לזולת, זילזול והיעדר מורא מפני החוק.
לצד חומרת המעשים והענישה, אין להיתעלם מהשיקולים העומדים לזכותו של הנאשם; אשתו של הנאשם העידה וביקשה לגזור את עונשו במידה של חמלה.
...
אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 19(א) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים קובע מיהם הגופים שאינם זכאים לקבל מידע על הרשעות שהתיישנו, ומהי הסנקציה במקרה שמידע כזה התגלה: "מידע על הרשעה שהתיישנה לא יובא בחשבון בין שיקוליו של מי שהיה זכאי לקבלו אילולא ההתיישנות", כשבין הגופים הללו נמנות רשויות העוסקות בעניינים שונים, ואילו בית משפט אינו נזכר בסעיפים הרלוונטיים, אלא בסעיף 5(א) לחוק (המפנה לסעיף (י) לתוספת הראשונה לחוק), באופן שאין עליו מגבלה לקבל מידע מן המרשם, לרבות מידע אודות הרשעות שהתיישנו.
הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום ובחר לנהל הליך הוכחות, והגם שאין לזקוף זאת לחובתו, ברור גם כי הדבר אינו יכול לשמש כשיקול להקלה בעונש, ואין לשכוח שהנאשם עמד על שמיעת מרבית העדים, והחקירות כולן – לרבות של המתלונן וקרוביו – היו ארוכות ואינטנסיביות ולא תמיד מתחשבות, וכל אלה הובילו בסופו של דבר לחלוף זמן מאז החל ההליך בעניינו, ואין מדובר בשיקול שיש לזקוף לזכות הנאשם.
לאור כל האמור לעיל, ולאחר שהבאתי בחשבון את כלל הנסיבות, אלה שפועלות לחובתו של הנאשם לצד אלה שנזקפות לזכותו, כמו גם את חלקו בביצוע המעשים והאופן בו בוצעו, אני מוצאת כי יש לגזור על הנאשם עונש בתוך המתחם שנקבע, כשאין כל סיבה לחרוג ממתחם זה, והעונש יגזר במאוחד בהתאם לסעיף 40 יג' (ב), בגין 2 האירועים כדלקמן: 18 חודשי מאסר בפועל.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

רקע: ביום 24.10.22 הורשע הנאשם, על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144 (א) רישא לחוק העונשין התשל''ז-1977 (להלן: ''החוק'').
בשים לב לפסקי הדין הללו יש לקבוע, כי מיתחם העונש ההולם במקרה של החזקת רובה סער בודד, בנסיבות דומות, קרי ללא עבירות נילוות נוספות, ללא החזקת תחמושת נלווית ובנסיבות החזקה שלא ניתן ללמוד מהן על כוונת שימוש מיידית או נסיבות מחמירות נוספות, הנו 18-36 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.
בהמשך לכך, דן בית המשפט העליון בפתרונות שונים שמצאו הערכאות הדיוניות במקרים שונים על מנת להביא להפחתה בפועל של הענישה שלא משקולי שקום ומבקר את אותם פיתרונות (פסקה 212): כך, למשל, הרחבת המונח "שקום" גם למצבים של חמלה ורחמים; הגדרת מיתחם ענישה נפרד ל"בריא" ול"חולה" ועוד.
...
אין בידי לקבל טענה זו. כפי שציינתי לאחרונה, ההכרעה בעניין לופוליאנסקי נעשתה על רקע נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה, בהן בית המשפט התרשם, בין היתר, כי עונש מאסר עשוי להביא לקיצור ממשי של תוחלת חייו בשל מחלתו (ראו: דנ"פ 623/16 פינטו נ' מדינת ישראל, פסקה 7..
לאור כל האמור לעיל אין בסיס בדין או בהלכה לסטייה בעניינו של הנאשם שבפניי ממתחם העונש ההולם.
סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה. מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

הנאשם היתנהל בבריונות ובאכזריות כלפי המתלונן וירה לעברו ללא כל חמלה בעודו עומד בפתח ביתו של דודו.
] בהתאם לכך ולנוכח ריבוי מקרי הירי, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה כלפי ביצוע עבירות החזקת נשק שלא כדין, ועל אחת כמה וכמה שימוש בנשק חם ופציעתם של קורבנות שונים עקב כך. הצורך במדיניות ענישה מחמירה נחוץ במיוחד כאשר השמוש בנשק גורר פגיעה בגוף ובנפש, וכאשר מבצעי העבירות אינם מוסרים את כלי הנשק לידי רשויות החוק – ובכך מוסיפים לפגוע בבטחון הציבור וקיים חשש תמידי לשימוש עברייני חוזר בנשק זה, כמו גם להגעתו של נשק זה לגורמים עוינים ובכללם גורמי טירור.
...
סיכומו של דבר, ועל יסוד מקבץ השיקולים שמניתי לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 5.5 שנות מאסר לריצוי בפועל.
בנוסף, אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן חמשה חודשים שהוטל על הנאשם על ידי בית משפט לתעבורה בנצרת בתת"ע 2611-04-20 באופן מצטבר.
בנוסף, אני מורה על הפעלת הפסילה המותנית בת 4 חודשים שהוטלה על הנאשם בתת"ע 2611-04-20 באופן מצטבר.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו