חלף קנס מנהלי בעבירת עובדים זרים

הנאשמים 2-4 ביקשו להסתמך בעיניין זה גם על הנחיות רשות האוכלוסין וההגירה מיום 18.1.12 (להלן – הנחיות רשות האוכלוסין), העוסקות בשיקולי התביעה לגבי נסיבות שיצדיקו הגשת כתבי אישום חלף הטלת קנס מנהלי בעבירות מינהליות לפי חוק עובדים זרים.

...

אשר להגשת כתב האישום נגד הנאשמים 3-4, מקובלת עלי טענת המאשימה כי בעניינם לא ניתן היה לנקוט בהליך מינהלי.

בפסק-הדין בעניין לוריה קבע בית הדין הארצי כך במפורש: "...עיננו הרואות, לפי לשונה המפורשת של תקנה 1 לתקנות, עבירה לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים – הוא הסעיף בו הואשם המערער- אינה עבירה מינהלית. משכך, טענתו של המערער לפיה היה על מדינה לאפשר לו לבחור בנתיב המינהלי דינה להידחות על הסף. לא ניתן לאפשר לאדם לבחור בנתיב המנהלי, כאשר העבירה המיוחסת לו איננה עבירה מנהלית. בנסיבות אלה, גם לא חל סעיף 15 לחוק העבירות המינהליות שעניינו "סמכות תובע" עליו נסמך המערער בטיעוניו.

לאור האמור והמפורט לעיל, יש לדחות את הבקשה לביטול כתב האישום כנגד הנאשמים 3 ו- 4.

" בצד הטעם שעניינו ריבוי עבירות, נקבעו טעמים נוספים שעשויים להצדיק הגשת כתב אישום יזום חלף קנס מינהלי.

נכויים משכרו של עו"ז בנגוד לסעיף 2 (ב) (3) (ביטוח רפואי) או בנגוד לסעיף 2 (ב) (4) (מגורים) או בנגוד סעיף 2(ב) (9) (בנגוד לחוק הגנת השכר) לחוק עובדים זרים, ובילבד באם יתקיימות תנאים מצטברים הבאים: שיעור הנכויים שווה או גבוה משעור הקנס המינהלי שניתן להטיל בגין אותה עבירה.

...

לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת הנאשמים, לפיה מדובר בשיהוי בהגשת כתב האישום, המצדיק את ביטולו.

נזכיר מושכלות ראשונים בהקשר זה, כי טענה זו ממילא מקומה, בהתאם להלכת דואב, בשלב ההוכחות, ולא בשלב מקדמי זה. לאור כל האמור לעיל, ומשלא מצאתי בסיס להיעתר לבקשה לביטול כתב האישום, אני דוחה את הבקשה.

לאור העובדה שכתב האישום הוגש לפני למעלה משנתיים, אני מורה לסניגורים להגיש את תשובתם המפורטת של הנאשמים לעובדות כתב האישום עד ליום 25.10.20.

טענתם האחרונה של הנאשמים ענינה הנחיות היועץ המשפטי לממשלה והטעמים להגשת כתב אישום חלף קנס מנהלי (ר' סעיפים 138-132 לסיכומי הנאשמים).

ביום 18.1.2012 פירסם היועץ המשפטי לממשלה הנחיות ביחס לשיקולי התביעה לגבי נסיבות שישקלו עובר להגשת כתבי אישום במקום הטלת קנס מינהלי בעבירות מנהליות לפי חוק עובדי זרים, תשנ"א-1991.

סעיף 5ג להנחיות נקבע, כי משקל לחומרה לענין נסיבות העבירה ינתן לכל אלה: "(1) מספר העבירות שעבר המעסיק. לעניין זה תיראה חומרה יתרה בבצוע שלוש עבירות מנהליות לפי חוק עובדים זרים או יותר, בתוך פרק זמן של שלוש שנים.

...

בהקשר זה אפנה לדבריו של בית הדין הארצי לעבודה בעפ (ארצי) 55968-03-17 מדינת ישראל - אדן רחמינוב (2018): "גם אם המערערת הוטעתה על ידי העובדת בטענתה כי יש לה אשרת עבודה, הרי שהימנעות המערערת מלערוך בדיקה מספקת של אשרת העבודה, לרבות של מועד פקיעת תוקפה, מהווה עצימת עיניים". לאור כל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של העסקה שלא כדין של פישאי ונאסר על פי סעיף 2(א)(1) לחוק.

וכך נקבע: "בענייננו, נראה כי מחד המפקחים לא פעלו בזדון במטרה לפגוע בזכויותיהם של המשיבים, ולשיטתם אף ניסו לצמצם ככל האפשר את הפגיעה במשיבים, ומאידך כאמור, המפקחים חרגו באופן ניכר מהוראות הנוהל בו הם מחוייבים, ופרצו לבית המשיבים ללא מתן אזהרה. בשלב זה, ולאור הודעות המשיבים בחקירה, החלטנו להשאיר בצריך עיון את שאלת קבילות הראיות שהושגו באמצעות הכניסה לבית המשיבים. עם זאת, ובלי קשר לשאלת קבילות הראיות, אנו סבורים שיש להתחשב בפגמים שנפלו בעבודת המפקחים, בשלב גזירת עונשם של המשיבים". בעניננו, ככל שהיתה פגיעה בהליך איסוף הראיות הרי שמדובר בפגיעה קלת ערך שאין בה כדי לפגום בראיות שהושגו ו/או בכללי מינהל תקין.

ואולם, כפי שציינתי קודם לכן, מאחר ולא צוין בדו"ח הפעולה ובאינדקס שבוצע תעוד חזותי, ומאחר ולא קיים נוהל המחייב ביצוע תעוד חזותי ואף הטכנולוגיה אינה מאפשרת זאת, שוכנעתי כי נפלה טעות מלפני הגב' לדאני אשר סברה כי הביקורת בעינננו לוותה בתעוד חזותי.

סוף דבר מצאתי כי יש להרשיע את הנאשמים בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, לפי סעיפים 2(א)(1), 2(ב)(3) ו-5 לחוק, למעט העבירות מהן מצאתי לזכותם.

בתיק נוסף בו הואשמה המדינה בהעסקת שלושה עובדים זרים לתקופה של למעלה משנה וחצי, התביעה נעתרה לבקשת הנאשמים למחוק את כתב האישום והעבירה את המסעדה למסלול של קנס מינהלי בסך של 10,000 ₪.

נטען כי במקרה זה ראוי היה שלא להגיש כתב אישום מלכתחילה והמאשימה לא סיפקה הסבר לכך שהוחלט להגיש כתב אישום תחת חלף קנס מינהלי.

...

לאור כל האמור לעיל, בנסיבות ענייננו, מתחם הענישה הסביר הוא כדלקמן: ביחס לעבירת ההעסקה: בין 40,000 ₪ ל – 116,800 ₪ ( 50% מהקנס המקסימלי בגין העסקת עובד זר שהוא מסתנן).

ביחס לנאשמים 2 ו - 3 שקלתי לחיוב את דבריהם כי הם נוטלים אחריות על ביצוע העבירה ומביעים חרטה על עצם ביצועה ושוכנעתי כי לא ישובו על טעותם.

בהתאם לאמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמים כדלקמן: לגבי הנאשמת 1 - קנס בסך 30,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וקנס בסך 10,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח רפואי (עונש כולל לכל העבירות בסך 40,000 ₪).

בתיק זה מתברר כתב אישום שהוגש נגד הנאשמים שעניינו העסקת עובדת זרה שלא כדין, עבירה על הוראות סעיפים 2 (א) (2) ו- 1 יג לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 וכן עבירה על הוראות סעיף 2 (א) (1) לחוק.

על רקע כל האמור לעיל, ובשים לתופעה ההולכת וגוברת של קליטת עובדים זרים בעבודה במשקי-בית, התגבשה המדיניות המחמירה של המאשימה אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בהגשת כתבי אישום יזומים נגד מעסיקים של עובדים זרים במשק בית, חלף הטלת קנסות מינהליים.

...

כב' השופט שגב הסתמך בהחלטתו, על מסמכים שהמאשימה הביאה לעיונו בלבד, ואשר על פי קביעתו הביאו למסקנה כי החקירה לא הסתיימה ביום 3/8/16 כפי שטענו הנאשמים, אלא שבוצעו פעולות חקירה גם לאחר מועד זה, אשר – על פי קביעת כב' השופטת שגב – חלקן היו משמעותיות להגשת כתב האישום.

משהודו כי לנה בביתם פעמים בודדות, ומשלא הוגשה ראיה או עדות שתתמוך בשינוי הגירסה במהלך עדותם בהליך שבפניי, אני קובעת כי יש לקבל את הגירסה הראשונית שמסרו לחוקר מטעם רשות ההגירה, לפיה התובעת לנה בביתם מספר פעמים.

סיכום סיכומו של דבר, המאשימה עמדה בנטלי ההוכחה המוטלים עליה בהליך פלילי.

סוף דבר - אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.