חלוקת רכוש סעיף 8(2) השופט ג'יוסי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' וילנר, ס' ג'יוסי, א' אלון) בעמ"ש 33249-05-15 מיום 21.12.2015, בגדריו דחה בית המשפט את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ה' גולדקורן) בתמ"ש 25687-05-11 מיום 24.3.2015, והותיר את הנחייתו לפיה יאוזנו המשאבים בין הצדדים בחלקים שוים על כנה.

תחילה קבע, כי העובדה שהמבקש לא הגיש תביעה רכושית מטעמו לא יצרה מניעה דיונית לידון בבקשתו לקבוע כי היחס לפיו תערך החלוקה בין בני הזוג יהא לטובתו.

משביקשה המשיבה להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 8(2) לחוק אין היא יכולה להגביל את שיקול דעת בית המשפט לתוצאת חלוקה לטובתה דוקא.

...

לאחר בחינת הבקשה ופסקי הדין של הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

בטענות אלה אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגדרי המבחן שנקבע בפסיקה כאמור לעיל, ואף לא להצביע על עיוות דין המחייב התערבותו של בית משפט זה. הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון בע"ם 5210/18 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.6.2018 בעמ"ש 50188-02-17 שניתן על-ידי כבוד השופטים ס' ג'יוסי, ח' שרעבי ו-ע' אטיאס בשם המבקש: עו"ד עמוס צדיקה החלטה

הבקשה דנן מיתמקדת בסוגיה של איזון הזכויות הפנסיוניות של הצדדים במסגרת חלוקת הרכוש ביניהם, ועל כן יפורטו להלן עקרי ההכרעות של הערכאות הקודמות בעיניין זה בלבד.

בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה גם את טענת המבקש לפיה היה על בית המשפט לעינייני מישפחה לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון) ולסטות מן החלוקה השווה של זכויותיהם של בני הזוג.

...

בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי הגם שדרך המלך באיזון משאבים בין בני זוג היא איזון הזכויות שנצברו עד למועד הפירוד, במקרה הנוכחי אין הצדקה להתערב בהחלטה לסטות מכך, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

הקונסטרוקציה המשפטית, העומדת ביסוד חקיקה שיפוטית זו, היא הסכם משתמע בין הצדדים, לפיו הם שותפים שוים בזכויות ברכוש מסוים (ע"א 253/65 [2]; ע"א 2/77[3]).

" הנתבע גם הפנה בסיכומיו לפסק דינו של כב' השופט ג'יוסי היתייחס לאמור בעמ"ש (חי') 61008-06-13‏ ‏נ' מ' א' נ' י' א'‏ (פורסם בנבו, ניתן ביום 11.6.2014), בו נאמר כי: "במסגרת דיני המשפחה חלים על דירה משותפת דיני הקניין-דיני השתוף. שכן הרישום הקנייני מהוה ראיה ורישום בכתב להסדר שבין הצדדים בדבר החרגת הנכס מאיזון משאבים לפי סעיף 5(א(3). מכאן אל התוצאה כי לא ניתן לחלק דירה משותפת הרשומה על שם שני הצדדים, באופן הנוגד את הרישום, ככל שזה משקף נאמנה את ההסכמות שנתגבשו ביניהם, על ידי שימוש בסעיף 8(2)לחוק". אלא שאין בפסיקה אליה הפנה הנתבע כדי להביא למסקנה שדין טענות התובעת להדחות.

...

לסיכום התביעה מתקבלת כך שאני מורה לנתבע לשלם לתובעת את הסך של 174,258 ₪ בו נקבה (175,000 ₪ בקירוב), אשר יביא לאכיפת הסכמות הצדדים בנוגע ליחס ההשקעה בבית המגורים באופן שוויוני.

אני דוחה את דרישת התובעת לחיוב הנתבע בתשלום ריביות בהתאם לתחשיב שנערך על ידה ממועדי השקעתה בבית המגורים.

לאור התוצאה אליה הגעתי, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, אשר אף הם ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

מה יהיה הקף החיוב במזונות הקטינות? רקע רלבאנטי: התובעת (להלן "האישה" או "האם") הגישה כנגד בן זוגה (להלן "האיש" או "האב") סדרה של 3 תביעות : תביעה רכושית לאיזון משאבים ולפרוק שתוף בדירת הצדדים בקבוץ במסגרת תלה"מ 33870- 03- 21 (להלן "התביעה הרכושית") תביעה למזונות 2 הקטינות במסגרת תלה"מ - 03- 21 (להלן "התביעה למזונות") תביעה למשמורת הקטינות וקביעת הסדרי שהות בתלה"מ - 03- 21 (להלן "התביעה

אך מה הדין כאשר דברי חיקוק אחרים הנוגעים לדיני המשפחה עצמם ולחלוקת הרכוש בין ההורים עושים שימוש במושג "החזקת קטין"? האם גם אז נמנע מהגדרת משמורת או החזקה? האם גם אז נגדיר "הורה מחזיק" לצרכי אותו חוק? וכיצד נעשה כן? כך במקרה שלפניי שהאם עותרת במסגרת התביעה הרכושית לעיכוב פירוק שתוף בדירת מגורים.

בנוסף, לא ניתן להחיל לגביו סמכויות מיוחדות של איזון לא שוויוני מכוח סעיף 8 בחוק ועל כן ברור לטעמי גם שמכוח אותו הגיון לא ניתן להחיל עליו את הוראת סעיף 6(ד)( 4) לחוק המתייחסת לאיזון משאבים ונכסי איזון המשאבים (ראו עמ"ש (מחוזי - חיפה) - 06- 13 נ.מ.א. נ' י.א. ( 11/6/2014 , נבו) בקשת רשות 9 ערעור נדחתה ללא הבעת עמדה ביחס לקביעת כב' השופט ג'יוסי וראו בע"מ 4480/14 פלונית נ' פלוני ( 30/7/2014 , נבו)).

...

(₪ טיולים מטעם בית הספר, עד שני חוגים (בהגבלה עד לעלות חוג בסך הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪.

במצב דברים זה ולאור התוצאות אליהן הגעתי במכלול ההליכים ולפנים משורת הדין, אני סבור שנכון וצודק יהיה שלא להטיל הוצאות משפט על מי מהצדדים.

בית משפט לעינייני מישפחה בירושלים 24 נובמבר 2019 ע"ר 18291-06-19 פאר נ' פאר בפני כב' השופט פליקס גורודצקי מערערת י. פ. משיב ע. פ. פסק דין

כידוע, בעת פסיקת דמי המזונות, בית המשפט לא מסתפק ב"הכנסות הצדדים וצרכי הילדים" והוא מייחס חשיבות רבה לרכוש המצוי בבעלות ההורים, להיקפו ראו: בע"מ 3432/09 מיום 23.6.2009 (פורסם בנבו); עמ"ש 41465-10-17 מיום 25.10.18 (פורסם בנבו) להכנסות המופקות מהרכוש ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721, 727; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ (1) 147,153), לפוטנציאל ההישתכרות ומיציו ראו: תלה"מ 53712-11-16 מיום 23.10.17 (פורסם בנבו) ולחלוקת זמני השהות ראו: בע"מ 919/15 מיום 19.07.17 (פורסם בנבו).

...

הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות במסגרת פגישת מהו"ת. ביום 22.10.18 הגישה המערערת בקשה למתן סעד זמני לצורך פסיקת מזונות זמניים (להלן- "הבקשה") וביום 22.11.18 ניתנה על ידי בית המשפט החלטה (להלן – "ההחלטה") בה נקבע, בין היתר, כדלהלן: המשיב ישלם בשלב זה, לידי המבקשת, עבור הקטינה מזונות בסך של 1,450 ₪ לחודש.

למרות כל זאת, קיבל כבוד הרשם את טענות המשיב וקבע כי המשיב ישלם את דמי המזונות מיום פתיחת ההליך ליישוב סכסוך ועד ליום סגירתו.

כבוד הרשם בחן את מטרת החוק ופירט באילו מקרים, לשיטתו, ניתן לעתור לסעדים דחופים במסגרת הבקשה ליישוב סכסוך, והוא הגיע למסקנה כי על המשיב לשאת במזונות הקטינה בהתאם להחלטה למזונות לתקופה של 24 יום, כאשר תקופה זו כוללת את פרק הזמן בו ההליך של יישוב סכסוך היה "פעיל" ול- 15 ימים נוספים בהתאם לסעיף 4 לחוק.

קביעתו של כב' הרשם מקובלת עלי.

התוצאה היא כי הערעור נדחה.