חלוקת רכוש בין בני זוג לאחר גירושין לפי פסקי דין רבניים

לאחר שהליך גישור בין הצדדים לא צלח, הגיש העותר ביום 13.5.2020 תביעת גירושין לבית הדין הרבני האיזורי בפתח תקווה (להלן: בית הדין האיזורי) וכרך בה את עינייני הרכוש.

בנמקו את החלטתו, עמד המשנה לנשיאה פוגלמן על פסיקתו העקבית של בית משפט זה לאורך השנים, לפיה "קיימת מגמה ברורה לניתוק הקשר שבין שקולי אשם בפירוד לבין חלוקת הרכוש לאחר הגירושין", וציין כי "בית משפט זה עמד בעבר על ההשלכות השליליות של החדרת שקולי אשם למשטר הרכושי שבין בני הזוג" (שם, בפיסקה 19).

הינה כי כן, קריאת פסק הדין בבג"ץ 8463/19 מבהירה כי קביעותיהם של בית הדין האיזורי ובית הדין הגדול במקרה דנן נטועות היטב בפסיקתו העדכנית של בית משפט זה. הן מתיישבות עם התפיסה הרווחת לפיה למעט במקרים חריגים וקיצוניים, אין באי-נאמנות מינית כדי להשפיע על חלוקת הרכוש בין הצדדים, לרבות בדרך של הקדמת מועד הקרע בין בני הזוג מכוח סעיף 8 לחוק.

...

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף.

במקרה דנן, בית הדין האזורי בחן את טענותיו של העותר והגיע למסקנה כי מאחר שממילא אין במועד תחילת בגידתה של המשיבה בעותר כדי להשליך על קביעת מועד הקרע ביניהם, אין כל טעם בקיום דיון הוכחות בעניין זה. מדובר במסקנה נכונה וסבירה, ולא מצאנו כל הצדקה להתערב בה (ראו והשוו: בג"ץ 6034/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (20.11.2019)).

סוף דבר: העתירה נדחית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏1198254/5 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב צבי בן יעקב – אב"ד, הרב יצחק הדאיה, הרב משה בצרי התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד צירה חורש ועו"ד ציפי פיק וטו"ר נפתלי לוי) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד יהונתן קניר) הנידון: רשם דירה ע"ש אישתו להבריח מנושים, עדיפות מומחה בית הדין, דחיית בקשה לקבלת מניות בעין פסק דין

עניינו של פסק דין זה - חלוקת רכוש בין בני זוג.

בתאריך ז' בתמוז תשע"ט (10.7.19) הגישה האשה תביעה לשלום בית ולחלופין גירושין, וכעבור כשבועיים, בתאריך כ"ב בתמוז תשע"ט (25.7.19) הגיש הבעל תביעת גירושין.

הוסיף בית המשפט לעינייני מישפחה, כי ככל שהבעל ימציא אישור על תשלום מס בפועל בגין מכירת מניות האשה לצד ג', או אישור מאת רשויות המס לפיו הקביעה בדבר זכאות האשה למחצית המניות יוצרת חבות במס, תקבל האשה את השווי בנכוי המס לפי תחשיב "נטו". סמוך לאחר מתן פסק הדין, הגיש הבעל בית המשפט לעינייני מישפחה בקשה לתיקון השמטה מקרית, בה ביקש כי בית המשפט יבהיר כי ההוראה בדבר עריכת תחשיב נטו בגין מרכיב המס, תחול גם במקרה שישלם את חלקה של האשה בדרך של משיכת דיבידנד מן החברות.

...

סוגיה מרכזית בעניין מצאנו בבבא בתרא קמו,ב: משנה.

וכדעת התוס' רי"ד מצאנו בשלטי גבורים (כתובות נו,א בעמוה"ר, אות ח), וז"ל: "ולא אמרו דברים שבלב אינם דברים אלא במכר, הואיל ומכר לו לזה במעותיו, אין לנו לילך אחר דברים שבלב. אבל במתנה אנו הולכים אחר דברים שבלב, שאם אנו מכירין דעתו שאינו גומר ומקנה בליבו, אין מתנתו מתנה, שהרי שכיב מרע אע"פ שנתן נכסיו במתנה סתם, הואיל ואנו מכירין שאינו נותן אלא על דעת שימות, אם עמד מחוליו חוזר ממתנתו". וכדברי השלטי גבורים פסק הרמ"א בחו"מ רז,ד. הסבר דברי השלטי גבורים מצאנו בסמ"ע רז,י, וז"ל: "הטעם, דדוקא במכר דקיבל מעות, מסתמא גמר ומקני אם לא דפירש, משא"כ במתנה דהוא בחינם, דאומדן דעת כל דהו מבטל המעשה, ואמרינן ביה דלא גמר בדעתו ליתנו לו בחינם". מבואר דמתנה שהיא בחינם, אומדן דעת כל דהו מבטל את המעשה, משא"כ מכר.

בקשת בא כוח הבעל לחקור את המומחה מטעם בית הדין, נדחית בשתי ידיים.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 928690/20 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אברהם שינדלר, הרב מימון נהרי, הרב ציון לוז־אילוז המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אברהם שטרן) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אלי מלול) הנידון: אי־האפשרות לכפות קבלת זכויות פנסיוניות מהוונות במקום רשומן על שם הזכאי בהתאם לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני פסק דין

] השיקול של סיום לאלתר של הסיכסוך הכספי בין בני זוג שמתגרשים, שאותו הפעיל בית הדין האיזורי, הוא בעל משקל כבד בהלכה, הן בצורך להנמיך את להבות הסיכסוך, והן בצורך לנתק לחלוטין את הקשר הזוגי בין הצדדים – כך עולה מהסוגיא בכתובות (כח, א) שבה מבואר שיש להמנע מהתדיינות בין הצדדים לאחר גירושיהם, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קיט סעיף ט ויורה דיעה סימן שלד סעיף מג), ואכן, כשבית הדין בא להסדיר את חלוקת הרכוש והמשאבים בין בני זוג מתגרשים עליו להישתדל בכל יכולתו להוביל לחלוקה סופית שאינה משאירה ספיחים לעתיד לבוא, אם אין הכרח.

...

נוסיף ונבהיר: מצאנו בהלכה שמי שחייב כסף לחברו שמועד פירעונו מאוחר רשאי להקדים את פירעון החוב בעל־כורחו של הזוכה עוד טרם שהגיע זמן הפירעון, ולכן אם הזוכה מסרב לקבל את התשלום כדי שהכספים לא יהיו באחריותו, אין שומעין לו והוא חייב לקבל – יעוין שולחן ערוך חושן משפט (סימן עד סעיף ב), ויעוין ספר התרומות (שער ל חלק ב) בטעמו של הדין, ובגידולי תרומה (שם) – אם בכל חוב הדין הוא כן. וזאת, אף שהזכאי עצמו לא רשאי לתבוע את החוב לפני זמן פירעונו, גם אם יבקש להפחית את הסכום לשוויו המהוון בזמן בקשתו.

לא מצאנו הצדקה להתערב בהכרעתו של בית הדין האזורי בעניין זה, שלפיה די בהקניית הזכויות הפנסיוניות כדי להסדיר את איזון המשאבים הכולל.

בית הדין הנוכחי נותן תוקף של פסק דין לאפשרות השנייה שבחוות הדעת של האקטואר, שלפיה ישלם המשיב לאלתר לאיזון הזכויות הכספיות הזמינות, והמערערת רשאית לרשום על שמה סך של 38.97% מהגמלה החודשית המשולמת לאיש.

מחד גיסא, מפנה המבקשת לפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בבע"מ 7628/17, בו נקבע [דעת הרוב] כדלקמן: "הילכת שרגאי קובעת כי לא ניתן לכרוך תביעה למזונות ילדים בתביעת גירושין לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין, אלא רק "תביעה להשבת יציאות"..

עוד מפנה המבקשת לפסקי דין נוספים, שניתנו בעת האחרונה באותו עניין, על ידי כבוד השופט שאול שוחט בעיניין רמ"ש 10968-07-22, ובעניין רמ"ש 23962-11-22 [פורסמו במאגרים המקוונים], וכן לצוו על תנאי, שניתן בבג"צ 7880/21 [מאוחד עם 5988/21, 8228/21, 5652/22], המורה למשיבים [בתי הדין הרבניים], ליתן טעם מדוע לא יבוטלו החלטותיהם, לנוכח טענת העידר סמכות לידון בתביעה למזונות ילדים.

כבוד השופטת בייניש מתייחסת בעיניין פלמן, לכלל כיבוד הערכאות, ולדבריה: "בפתח הדברים נציין כי ראוי שלא להגיע למצב בו ניתנות שתי הכרעות סותרות בשאלת הסמכות. יש בכך משום ביזבוז זמן שפוטי יקר על כפל היתדיינות, העלולה להוביל להכרעות סותרות. הדבר עלול לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט, נוכח קיומן של הכרעות שיפוטיות נוגדות באותו עניין. מעל הכל, מאבדים בני-הזוג המתדיינים זמן וממון רב, ועומדים הם במצב בלתי נסבל המובילם למבוי סתום, והכל בשל כפל-דיונים בשאלה מקדמית הנוגעת לסמכות-השיפוט" עמ' 11 לפסק הדין.

מה יהווה "טעם מיוחד", ובאילו נסיבות ניתן לקבוע "טעם מיוחד" כאמור? טול לדוגמה מקרה שענייני הרכוש נכרכו בו בתביעת גירושין בפני בית-הדין הרבני, ולאחר מכן נתבעו בפני בית-המשפט לעינייני מישפחה, ואחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לידון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג בלא לנמק החלטתה, ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה.

...

כבוד השופט שוחט, מפנה לדברי השופטת בייניש בפרשת פלמן כדלקמן: "...בשל עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.

לפיכך, לנוכח האמור בפסקי הדין כמפורט לעיל, אני קובע כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעת מזונות הקטינים המונחת לפניו.

כדי שלא תתקיימנה הכרעות סותרות של בית-המשפט ושל בית-הדין הרבני בתביעות שהוגשו בפני שתי הערכאות באותו עניין, נקבע כי הכרעתה של הערכאה שהקדימה להחליט בעיניין נשוא התביעה, היא המחייבת - כל עוד לא בוטלה או נהפכה בעירעור כדין" [ר' עמ' 12 לפסק הדין] עם זאת, כפי שיפורט להלן, בהמשך פסק הדין מתייחסת כב' נשיאה בדימוס לאותם מקרים חריגים בהם חרף כלל כיבוד הערכאות יש מקום לקבוע כי החלטת הערכאה הראשונה ניתנה שלא כדין והיא בטלה.

המחלוקת שבפניי נסבה על שאלת הסמכות לידון בתביעת מזונות הקטינה כאשר ניתנה כבר החלטת בית הדין הרבני ביום 24.7.23, הקובעת סמכות לכאורה, זאת בנגוד לקביעת בית המשפט העליון שניתנה בבע"מ 7628/17, בו נקבע [דעת הרוב] כדלקמן: "הילכת שרגאי קובעת כי לא ניתן לכרוך תביעה למזונות ילדים בתביעת גירושין לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין, אלא רק "תביעה להשבת יציאות"..

מה יהווה "טעם מיוחד", ובאילו נסיבות ניתן לקבוע "טעם מיוחד" כאמור? טול לדוגמה מקרה שענייני הרכוש נכרכו בו בתביעת גירושין בפני בית-הדין הרבני, ולאחר מכן נתבעו בפני בית-המשפט לעינייני מישפחה, ואחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לידון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג בלא לנמק החלטתה, ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה.

...

כבוד השופט שוחט, הפנה בפסיקתו לדברי הנשיאה בדימוס כב' השופטת בייניש בפרשת פלמן כדלקמן: "...בשל עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.

" [עניין פלמן, שם.] לנוכח האמור לעיל, ובהתאם לפסיקת כב' הש' שאול שוחט ברמ"ש 23962-11-22 אני קובעת כי החלטת כב' בית הדין הרבני מיום 24.7.23 בה נקבע כי הסמכות לדון בתביעת המזונות של הקטינה, ניתנה בניגוד להלכותיו של כב' בית המשפט העליון ומשכך היא בטלה והסמכות לדון בתביעת מזונותיה של הקטינה נתונה לבית משפט זה. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

החלטתי ניתנת לפרסום בהעדר פרטים מזהים.