מר דוד זלצר, מנהל הנתבעת 2, העיד וטען, בין היתר, כי הוא ידוע כמתווך ו- Agent בשוק ועובד עם לפחות עשרה ספקים בתחום הפלדה, הוא מוכר כסוכן פלדה המקשר בין ספקים לקונים ושמו הולך לפניו כאדם ישר; שידע מה נמכר במסגרת ההסכם מבחינת התנאים הטכניים והמסחריים והוא זה שהעביר את ההסכם למצהיר מטעם התובעת, אבל לא היה שותף בקביעת התנאים הללו; טען שהוא לא מצהיר בשם הנתבעת 1 ושאינו יודע למה לא שלחה מישהו מטעמה, ובחקירה חוזרת חזר על שנטען בפיסקה השניה לתצהירו לעניין זה (שם נרשם כי הוא נידרש ליתן תצהיר בשאלת ההכרה בהמצאה, וכי העובדות ידועות לו באופן אישי והן משותפות לבסיס הטענות בתגובת הנתבעת 2 לבקשה להכרה בהמצאה – א.ה); אישר שהסוג השלישי לא נשלח להעמסה וטען שהנתבעת 1 לא מכחישה את חובתה להחזיר את המקדמה ששולמה בגין סוג זה; ציין כי יבואנים של עשרות ומאות טונות לא יודעים את החוק ולא מבינים שקנו בתנאי CIF שבהם המצב החוקי הוא שהסחורה מתקבלת בהטענתה לאוניה; טען ששטר מטען לא הונפק שכן פרצה מילחמה ובעל האוניה לא הנפיק שטר מטען; אישר שעל אף שהנתבעת 1 יכלה לספק "פלוס מינוס 15%", בסופו של דבר משלמים לפי הכמות שיוצרה בפועל ולפיה עורכים את ההיתחשבנות הסופית; הסביר את ההבדל בין Proforma Invoice לבין Commercial Invoice וטען שהיות שלא היה שטר מטען, לא היה Commercial Invoice; וכן השיב לשאלות בעיניין מגעים שהיו בין הצדדים כדי שהתובעת תקבל בכל זאת את המטען.
ב"כ הנתבעת 1 סיכם וטען, בין היתר, כי המצהיר מטעם התובעת התגלה כמי שאינו האדם המתאים למתן תצהיר מטעמה, שכן מחקירתו עלה חוסר בקיאות בעובדות, במסמכים ובתוכנם; כי מר זלצר הצהיר בתצהירו כי העובדות ידועות לו מתוקף תפקידו והן אף משותפות למיטב הבנתו עם העובדות שבבסיס תגובת הנתבעת 2 להכרה בהמצאה, ופירט עוד מדוע מר זלצר הוא האדם המתאים למתן התצהיר; כי ההליכים ניפתחו בנגוד לתניית הבוררות מבלי שניתן הסבר מדוע התנייה לא צוינה בכתב התביעה או בבקשה; כי בקשה לצוו עיקול היא סעד מדיני היושר; כי הונחה בפני בית המשפט חוות דעת של מומחה לדין האנגלי מבלי שהוגשה חוות דעת נגדית והתובעת אף לא ביקשה להגיש חוות דעת כאמור; כי היתיישנות שומטת את הבסיס לתביעה ולא ניתן להיתעלם ממנה, והתייחס גם לגופה של הטענה; כי בהתאם להסכם, בשונה מעיסקאות מכר אחרות, הסיכון והבעלות עברו עם הטעינה על האוניה וכל התשלום בוצע עוד טרם הטעינה, ולו היה מר רום נחקר, הוא היה מאשר זאת; שאין מחלוקת שלא נימסר שטר מטען, אולם הפנה לסעיף 3.1 ובפרט לסעיף 3.1.2 לתנאים הכלליים לעניין חלוקת הסיכון בין הצדדים; כי בנגוד לטענת ב"כ התובעת, אין דבר כזה תניית בוררות שאינה בלעדית; כי נסיון להגיע להסכמות בדבר החזר המקדמות בגין הסוג השלישי שלא יוצר אינו בגדר חוסר תום לב ומכל מקום התובעת היא זו שעליה לעמוד בדרישת תום הלב; כי אין מקום להתיר מתן סעד זמני לפי סעיף 16 לחוק הבוררות בהסתמך על הילכת מעדני אווז הכסף וכי מדובר בחוסר תום לב לטעון בקשות חלופיות מסוג זה בשלב זה; אין כל ראיה להכבדה צפויה על ביצוע פסק בוררות עתידי; כי יש ראיות לכאורה שהמטען הוטען על האוניה ויש מסמכים בעיניין זה ומידע חצוני בדמות דו"ח השמאי, וכי התובעת הגישה תביעה למבטחים בעיניינו.
...
מכל השיקולים האמורים, אני סבורה שהתובעת לא הוכיחה את יסוד ההכבדה כנדרש.
הרי התובעת יכלה לציין דברים אלה ולכפור בהם במסגרת כתב התביעה והבקשה, ואני סבורה שאי הצגתם בפני בית המשפט מלכתחילה מעיבה על תום ליבה של התובעת ומשפיעה על שיקולי היושר.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי על אף שמדובר בתביעה שאינה טורדנית ושיש שאלות הדורשות בירור מחד, אך היות שהתובעת לא הראתה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה ולא ביססה כלל את יסוד ההכבדה וכן בשל שיקולי חוסר תום לב ויושר, מאידך, ובראי "מקבילית הכוחות", אני סבורה שיש מקום להורות על ביטול העיקול שהוטל על זכויות הנתבעת 1 אצל המחזיקה, וכך אני מורה.
