חלוקת נכסים לא שוויונית בסתירה להסכם

אנו סבורים שהיסוד לחלוקה לא שויונית של הנכסים בנידון דידן הוא שהבעל לא רק שלא נשא בעול הפרנסה אלא אף שלא נטל חלק משמעותי במרכיבים האחרים של עול המשפחה והאחריות ההורית.

לכאורה עומדות בפנינו שתי טענות אשר אינן סותרות מבחינה עובדתית, אך כאלו אשר מובילות לתוצאות הפוכות: האשה טוענת שהיא ראויה לחלק רב יותר, כיוון שהנכסים הם תוצר עבודתה ולא עבודת האיש אשר לא תרם למשפחה ואף ביזבז כספי המשפחה.

בית הדין פונה אל הצדדים לנהל משא ומתן על אופן החלוקה המדויק, ולעדכן את בית הדין תוך ארבעים וחמישה יום אם ישיגו הסכם.

...

במקרה דנן סבורים אנו שאפשר להגדיר שלבעל יש אחריות משמעותית למצב שאין הוא מפרנס את אשתו.

אנו סבורים שהיסוד לחלוקה לא שוויונית של הנכסים בנדון דידן הוא שהבעל לא רק שלא נשא בעול הפרנסה אלא אף שלא נטל חלק משמעותי במרכיבים האחרים של עול המשפחה והאחריות ההורית.

לסיכום, האיש לא תרם למאמץ המשפחתי הן בתחום הכלכלי וגם לא תרם כמצופה בשאר התחומים.

גרסת הנתבעת ומהימנותה ראשית דבר אציין כי מצאתי את גרסת הנתבעת מליאת סתירות, לא קוהרנטית, לא עקיבה ולא מדוייקת.

התובעת והנתבעת חולקות למעשה באשר לפרשנות הסכם הפשרה, במובן זה: האם נכסים שהיו בבעלותה של האישה או בבעלות משותפת יחושבו במצאי הנכסים שבגינם על הנתבעת לשלם שכר טירחה.

בהקשר זה יודגש כי אין עינייני בהליך זה בהכרעה בדבר איזון המשאבים בין בני הזוג, במיוחד כאשר בית המשפט לעינייני מישפחה רשאי להכריע בדבר חלוקה לא שויונית של הנכסים בנסיבות מיוחדות, אלא במצאי של הנכסים שנפסקו לטובת הנתבעת בהליך בינה לבין בעלה לשעבר.

...

משכך, אני מקבל בעניין זה את עמדת התובעת.

סוף דבר ענייננו, כאמור לעיל, בעתירת התובעת, עורכת דין, להשלמת מלוא שכר הטרחה המגיע לה לשיטתה מהנתבעת בגין ניהול תיק אישות של הנתבעת כנגד בעלה לשעבר.

תוצאה בנסיבות העניין אני מורה על העמדת שכר טרחתה של התובעת על סך של 220,000 ₪, כאשר סכום זה כולל מע"מ (כל זה, לבד מהרכיב הראשון של שכר הטרחה ששולם ע"י הנתבעת, בסך של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ).

לטענתו, לא די בהוכחת קיומו של הסכם ממון שאינו פקטבי או מלאכותי, ויש להוכיח בנוסף לכך יישום בפועל של ההפרדה הרכושית ביחס לנכסי המקרקעין.

ההפרדה יכולה להיות ביחס לכל או לחלק מנכסי המקרקעין שבבעולתם, ובילבד שמדובר בהפרדה המתקיימת הלכה למעשה (עניין שלמי).

עוד נקבע כי יש לפרש את המבחן המשפטי להחלת חריג ההפרדה הרכושית באופן שוויוני, ואין נפקות לשאלה אם מדובר בנישואים ראשונים או שניים, לגילים של בני הזוג או לפערים כלכליים ביניהם (פסקות 24-26 לפסק דינו של השופט גרוסקופף בעיניין בלנק).

זאת, בנגוד להסכם הממון הקובע הפרדה ביחס לכל זכות או חובה "מכל מין וסוג שהוא", "בכל זמן ובכל תנאי" וכן קובע כי כל שינוי בהוראות ההסכם "ייעשה אך ורק בכתב ויהיה לו תוקף אך ורק לאחר אישור הערכאה המוסמכת על פי דין". נראה לכאורה, כי הסכם הממון נזנח ואינו מיתקיים הלכה למעשה, בין היתר, מפני שהבעלות המשותפת בדירה סותרת את ההסכם.

...

בנסיבות אלה, כיצד פרח לו הסכם הממון מזכרונם של בני הזוג? לא שוכנעתי מהסבר העורר בהקשר זה ואי הבאת רעייתו למתן עדות (וחשיפתה לחקירה נגדית) פועלת לחובת העורר.

לאור האמור לעיל, מסקנתי הינה כי לא עלה בידי העורר לסתור את החזקה כי מדובר ברוכש אחד במובן החוק ולהוכיח את החריג בדבר ההפרדה הרכושית וכי הפרדה זו נשמרה הלכה למעשה ולא נזנחה במהלך החיים המשותפים.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים לעיל, אמליץ לחברות הוועדה לדחות את הערר.

ביחס לאמור, טענה הנתבעת כי עתירתה לבצוע חלוקה לא שויונית בנכסי הצדדים מוצדקת על רקע פיטוריה מהעסק המשפחתי בסמוך למועד הקרע בנשואי הצדדים והותרתה עם אמצעים דלים וכפועל יוצא הפערים שנוצרו עקב כך בהכנסות הצדדים; על רקע סילוקה מהבית המשותף והשמוש הבלעדי שעשה התובע בו ובמיטלטלין המשותפים, בעוד היא נאלצת לחפש לעצמה מדור חלופי מזדמן ולרהטו מבראשית, טענות בהן כפר התובע.

ביחס לטענה כי מצבו הרפואי של התובע הוא ששיבש את יכולתו לקבלת החלטה מודעת ומושכלת, לא זו בלבד שהיא סותרת את טענותיו האחרות לביטול פסק הדין מחמת העילות הקיימות בחוק החוזים ומחמת לחץ ואיום שהפעיל עליו בית המשפט, הרי שטענה זו לא הועלתה במסגרת התביעה הרכושית, לא הוכחה בפני, והגם שהפגיעה עליה תולה התובע יהבו התרחשה אי שם בשנת 2009.

...

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי התובע היה מודע היטב למשמעות הסכמתו ותוצאותיהן וכי אלה התקבלו בדעה צלולה ובנפש חפצה, ולא מתוך כורח, אילוץ, חרדה, פחד וכל יתר טענותיו על פגמים שנפלו בעת כריתת ההסכמות ואישורן בתוקף פסק דין.

לפיכך, ומשעה שטענות התובע אינן מתבססות על ראיות או עובדות חדשות שנתגלו לאחר מתן פסק הדין ובהינתן כי לא מצאתי כי המקרה שבפני חוסה תחת אותם מקרים בעלי חשיבות ציבורית או כי נעשה עוול לתובע, המצדיקים סטייה מעקרון סופיות הדיון, דין התביעה להידחות.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית התובענה.

בהתאם הוא נידרש לטפל בכל היבטי הניהול השוטף של הנכס, לרבות ההליכים המשפטיים, ההשבחה או המכירה שלו בבוא העת, הכנת תקציב, משלוח דוחות כספיים ריבעוניים, וכן הלאה; (ח) חלוקת הכסף שבפרויקט תיעשה לפי הסדר הבא: (1) הוצאות תפעול והלוואות לצדדים שלישיים; (2) החזר הלוואות הצדדים, בנכוי הפסדים, אם יהיו; (3) החזר השקעות הצדדים, בנכוי הפסדים, אם יהיו; (4) חלוקת הרווחים הנותרים – בחלקים שוים, אלא אם כן תתבצענה השקעות נוספות באופן לא שוויוני – שאז תתבצע התאמה של אחוזי החלוקה בהתאם; (ט) ההחלטות לגבי ניהול הנכס תעשינה במשותף ובהסכמה.

ההסכמים מתיישבים איפוא זה עם זה. אין כל סתירה בין חלוקת הזכויות בנכס כעולה מהסכם המכר (וכפי שצוין בהסכם המיזם המשותף עצמו) לבין האופן שבו יש לחלק את כספים שייוותרו במיזם המשותף לאחר מכירת הנכס.

לגירסתו, "הצורה הרישומית של יתרות ההשקעה בתוספת להסכם מציגות מצג-שוא של הפרש, שאינו משקף את האמת העובדתית (אלא מצג ששירת את בריאן מול רשויות המס בארה"ב). אותו 'הפרש' (אי השויון) לא נבע מהשקעות בפרויקט, אלא נבע מריבית בגין הלוואה שהתובעת לקחה למימון רכישת הנכס. ההלוואה של התובעת הייתה ע"ס 500,000 $ ואילו הריבית בגינה עמדה על סך של כ-155,322 $" (סעיף 29 לתצהיר).

...

כתב ההגנה בכתב ההגנה טענו הנתבעות שיש לדחות את התביעה.

המיזם אכן נוהל משך שנים רבות, אבי השקיע משאבים בניהולו, אך בסופו של דבר לא הרוויח ממנו.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התוצאה היא כדלקמן: התביעה העיקרית של קינג ג'ורג' מתקבלת במלואה במובן זה שאליטם וחנה, ביחד ולחוד, ישלמו לקינג ג'ורג' סך של 312,000 דולר נכון ליום 9.2.2015 כשלסכום זה תיתוסף הריבית ההסכמית ממועד זה ועד יום התשלום בפועל או יום חתימת הפסיקתה (שתיחשב לפסק דין בתביעת קינג ג'ורג'), לפי המוקדם, וכפוף לתשלום יתרת האגרה.

התביעה שכנגד של אליטם ואבי נגד קינג ג'ורג' והתביעה "הרגילה" נגד בריאן נדחית.