חלוקת נכסי פרישה ופנסיה בין בני זוג: הסכמים ופסיקה

המומחה לאקטואריה אשר מונה תחילה, רואה החשבון מר נתן שטרנפלד, חיווה דעתו בעיקר ביחס לאופן חלוקת הנכסים הפינאנסיים אשר נצברו בנישואין בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 וכן לפי חוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד - 2014, וכן בסוגיית הזהות האמיתית של בעלי החברה.

ראה לעניין זה האמור בתמ"ש (י-ם) 30831-03-12 א' ה' נ' י' ה': "הדרך לטעון לזכויות ברכוש שכבר נמצא בידי צד שלישי אינה חסומה לתובעת, וזאת גם בדרך של החלת עיקרון תום הלב שהוכר כדוקטרינת על. מקורו הפורמאלי מצוי בסעיף 39 לחוק החוזים הדן בקיום חוזה בתום לב, אולם הוא נתפרש בפסיקה כמשתרע מעבר לחוק החוזים ו"מצודתו פרושה על כלל המערכת המשפטית בישראל" מכוח הוראת סעיף 61(ב) (ע"א 700/81 פז נ' פז, פ"ד לה(2) 736, 742.

סעיף 7 לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה – 1995 קובע כי במסגרת סמכותו הרחבה של בית המשפט לעינייני מישפחה מוסמך בית המשפט להורות על ביצוע ההליכים בדרך הנראית לו כיעילה וצודקת ביותר בנסיבות העניין: "הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שתוף בנכס של בני זוג או בתובענה בענינו של קטין, למעט בעניני רכושו, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לעניני מישפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לישכת ההוצאה לפועל; כן רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין". ובכן, לאור הפערים בהשתכרות הצדדים והיות ומרבית זכויות הנתבע 1 עתידות להיתקבל רק בעת פרישתו מעבודה, יש לאמץ את החלופה הראשונה, איזון זכויות על פי ערכן הנוכחי.

...

לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה ברלינר ושקלתי את השיקולים הנדרשים לעניין, אין מקום לסטות מחוות דעת המומחה על ידי הפחתת רכיבי הפיתוח.

לא קיימת כל חובה בדין לפיה על הנתבע 1 לשלם לתובעת את מחצית שווי התכולה, חלף עריכת שתי רשימות, ועל כן בקשתה של התובעת נדחית.

משלא נערכה בחינה ממשית בנושא בסמוך לפירוד, קיים קושי לדון בחלוקת המיטלטלין בחלוף זמן כה רב, בייחוד כאשר התובעת לא עתרה למינוי מומחה בנושא זה. על כן, החלטתי לפסוק לתובעת, על דרך האומדנא, פיצוי גלובאלי בסך של 50,000 ₪ בגין חלקה בתכולת בית המגורים.

אם כן, טענת התובעת ביחס לפסיקת מחצית משווי התכשיטים נדחית.

סיכום: סופו של דבר, על הנתבעים לפעול כאמור: להעביר לתובעת מחצית מהון מניות החברה ו' מ' נ' בע"מ. ב.על הנתבע 1 לשלם לתובעת 291,946 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיו.

הוצאות: בשל ההתנהלות ארוכת השנים בתיק זה וגרירתו של הנתבע 1 וכן הנתבע 2 את התובעת להליך משפטי ארוך וממושך, למעלה מעשור, הנני מחייבת את הנתבעים 1-3, יחד ולחוד, בהוצאות לטובת התובעת בסך של 200,000 ₪.

סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע, כי עם התרת הנישואין או עם פקיעתם עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוים של כלל נכסי בני הזוג, למעט – )1( נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין או שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; )2( גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל ניזקי גוף או מוות; )3( נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

על סמך האמור לעיל ועל בסיס הסכם הפרישה שחתמה התובעת עם חברת ____, אני קובעת כי כספי המענק שקבלה התובעת נושא המחלוקת הם בגדר "פנסיה מוקדמת". האם יש לאזן את כספי הפנסיה המוקדמת שקבלה התובעת בין הצדדים? בתמ"ש (מישפחה ת"א) ח' ג' נ' א' ג' ר' ]פורסם בנבו[ ( 15.3.19 ), סקרה כבוד השופטת שביט - פינקלשטיין את שתי הגישות שנהגו בפסיקה בנוגע לסיווג פנסיה מוקדמת.

(( 12 ח' נ' נ' ד' נ' ]פורסם בנבו[ ( 3.3.13 בפסק הדין של בית המשפט העליון שאוזכר לעיל (בע"מ 3514/13 ) עמד כבוד השופט הנדל על כך שחרף ההבדלים שניתן למצוא בין פנסיה בגיל פרישה לבין פנסיה בטרם גיל פרישה, דוקא בהקשר של חלוקת נכסי בני זוג שנפרדו, ככלל לא יהיה זה נכון להבחין בין פנסיה רגילה לבין פנסיה מוקדמת מאחר שבשני המקרים נועדה הפנסיה להבטיח את יכולתו של העובד להיתפרנס לאחר שפרש מעבודתו, בשני המקרים נסתיימו למעשה יחסי העבודה וקיים קשר סיבתי בין העבודה שבוצעה לבין ההטבה הכספית וכן בשני המקרים הזכויות לא ניתנו לעובד בעבור עבודה שהוא יבצע לאחר פרישתו.

...

בהינתן שלנתבע הכנסה בגובה כ - 11,800 ₪ נטו בחודש ואילו לתובעת הכנסה בגובה כ - 13,000 ₪22 נטו בחודש, הרי שאם התובעת תשלם לנתבע 45.8% מקבצה זו (השיעור להעברה על פי חוות דעת המומחה), תישאר התובעת עם הכנסה של כ - 7,046 ₪ לחודש בעוד שהנתבע יישאר עם הכנסה של 17,754 ₪ לחודש.

2) לחוק יחסי ממון 7 ) על כן במצב דברים זה, אני סבורה כי מן הראוי לעשות שימוש בסעיף ולהשוות את מעמד הכנסותיהם של התובעת והנתבע כך שעד שתגיע התובעת לגיל פרישה ותחל לקבל את הפנסיה החודשית שלה מחברת ____, לא יבוצע איזון בין הצדדים במקורות הכנסותיהם השוטפות, הן בהכנסותיו של הנתבע והן בפנסיה המוקדמת של הנתבעת וכל אחד מהם יוותר עם הכנסותיו שלו.

הוראות אופרטיביות לאור כל האמור לעיל אני מורה למומחה לעדכן את חוות דעתו כדלקמן: לתקן את הטעויות האריתמטיות שנפלו בחוות הדעת, כפי שעלו בחקירתו בבית המשפט; לערוך חישוב שיקבע את חלקה של התובעת בגמולים לפנסיה שצבר הנתבע והופרשו לטובתו על ידי חברות הביטוח מכוח פוליסת אובדן כושר השתכרות שברשותו; לערוך חישוב שיקבע את חלקו של הנתבע בפנסיה של התובעת אך ורק החל ממועד פרישתה לפנסיה; לאחר קבלת חוות הדעת המשלימה, יהיו רשאים ב"כ הצדדים – ככל שיבקשו זאת, לשלוח שאלות הבהרה למומחה בהתאם לתקנות, ובהתאם לעמדתם ייקבעו המשך ההליכים.

נוגעים לענייננו ההסכמות בנושאים הבאים: זכאות האשה בפנסיה של האיש תהיה בשיעור של 36.4%; לסילוק מלא וסופי של כל ההתחשבנויות ביניהם לגבי כלל הנושאים שהובאו לפני האקטואר ישלם האיש לאשה סכום מסוים שהוסכם; המכתב שהכין האקטואר לשלטונות הצבא, לפיו בהתאם לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע"ד-2014 (להלן: החוק לחלוקת חסכון פנסיוני), החל מחודש אוגוסט 2017 יש להעביר לאשה את השעור הנ"ל מהפנסיה של האיש, ישלח לשלטונות הצבא בהוראת ביה"ד; משרד החינוך ישלם לאיש את חלקו בפנסיה של האשה מעת פרישתה ובהתאם לשעור שיקבע על ידי האקטואר בחוות דעתו; סוגית מסוי הפנסיה של האיש כהכנסה שניה וההשלכות הכלכליות שיש לכך על האשה לא הוכרעה, והאשה רשאית לפנות לביה"ד בעיניין.

בבג"צ 1000/92, בבלי נ' ביה"ד הרבני מח(2) 221 בעמ' 255 קובע הנשיא שמגר (כתוארו אז): "לשון אחרת, משנתמלאו התנאים העובדתיים להתגבשותה של זכות הקנין על יסוד החזקה האמורה, נובעת ההכרה בה מעצם קיומה, ואין ממילא צורך להוסיף ולהצהיר על הווצרותה". ההכרה של הפנסיה כנכס עתודה כלכלי המשותף לשני בני הזוג באה לידי ביטוי אף בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

להיפך, דוקא משהוכרה בפסיקה זכותו של בן הזוג בפנסיה של בן זוגו מכוח הלכת השתוף הבין המחוקק, כי אין מקום להפלות בין בני זוג שהלכת השתוף חלה עליהם לבין אלה החוסים תחת צילו של עיקרון איזון המשאבים ותיקן את הוראת ס' 5 לחוק יחסי ממון תוך שהוא מכיר בפנסיה כרכוש משותף בר איזון על אף ההוראות המגבילות את עבירותה.

עמדה זו של ביהמ"ש מבוססת על לשון סעיף 1 לחוק שבו נכתב: מטרתו של חוק זה לקבוע הסדרים בעיניין חלוקה של חסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר כפי שנקבעה בפסק-דין לחלוקת חסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם לרבות גוף משלם תשלומים לפי הסדר פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגימלאות, ובכלל זה גם חוק שירות הקבע גימלאות.

...

כב' השופטת י' שטופמן דחתה את הערעור מאותם נימוקים שבעטים נדחה הערעור על פסק דינו של כב' השופט שוחט.

חברי הועדה קבעו כמה עקרונות שהנחו אותם בכתיבת המלצותיהם: השותפות (המיידית לפי הלכת השיתוף והנדחית לפי חוק יחסי ממון) בין בני הזוג תתפרס על הזכויות שנצברו בכל תקופת החיים המשותפים, הן בהון וברווחיו, והן ביכולת השליטה על ההון בכל צומת החלטה.

בפרט כאשר היה ברור וידוע לאיש שיש מרכיב 'בלתי צפוי' בהסכם שיוכרע על ידי ביה"ד. הכרעה שקלנו במאזני הצדק את טענותיהם וטיעוניהם של הצדדים, ומסקנתנו היא שיש לדחות את תביעת האישה, והאיש רשאי לדווח על הפנסיה המשולמת לו מהצבא כחפצו.

לטענתו התובעת לא פירטה ולא התייחסה בסיכומיה 2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג ולכן יש לדחות את 16 ) מדוע על ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף דרישתה.

בתמ"ש 69984-11-16 שניתן לאחרונה ביום 11.2.18 וגם מאמרו של כב' הש' יהושוע גייפמן: "זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים – הם נכסים בני

החלטת כב' הנשיא גביזון פירטה את אותם מקרים (שאינם רשימה סגורה), בהם יש עדיפות לבחור באופציית ההוון: שעה שפער הזכויות בין הצדדים אינו גדול וחיוב הצד בעל הזכויות העודפות בתשלום חד פעמי לא יטיל עליו נטל כלכלי, כאשר הוון הוא הדרך המעשית היחידה של בן הזוג להנות מהזכויות המאוזנות במועד גמילתן (הכוונה למקרה בו קיים פער גילאים משמעותי בין בני הזוג), כאשר בן הזוג מיתנגד להיוון כאמצעי לחץ לקראת הסכם כולל במהלכו יכפה ויתורים לטובת הסכם כולל, כאשר בן הזוג הבוחר במסלול איזון לפי מועד פידיון הזכויות מתקשה להשלים עם הפרידה ורואה במסלול דרך להמשיך ולהיות נוכח בחייו של בן הזוג שמבקש להפרד.

כן לא מצאתי כי עתירת התובעת מלמדת על רצון להמשיך ולהיות נוכחת בחייו של הנתבע, כאשר החוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו תשע"ד 2014- מאיין היתנהלות כאמור: בהתאם לחוות הדעת תופנה פסיקתא לקרנות הפנסיה אשר יבצעו את התשלומים באופן ישיר לתובעת, ללא צורך בהתקשרות כלכלית מתמשכת בין בני הזוג.

...

עוד טען הנתבע בסיכומיו כי יש לדחות את עתירת התובעת בתביעתה ולפיה היא תזכה ב- 75% מהרכוש והוא ב 25%- הנותרים.

באותה נשימה אני דוחה את עתירת הנתבע לתקן את חוות דעת המומחה.

אף אם יתעלם ביהמ"ש מהתמהמהות זו של הנתבע כמו גם מהעובדה שהוא מושתק לטעון את הטענה נוכח הגדרת הפלוגתאות, הרי שגם לגופה של טענה היא ראויה להידחות.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותקבע את התיק למעקב ליום 14.6.20 ניתנה היום, י"ח אייר תש"פ, 12 מאי 2020 , בהעדר הצדדים.

האישה הפניתה לעדות והסברי המומחה בחקירתו, לפיהם עמדת האיש אינה מייצגת את הגישה הרווחת בפסיקה, אשר נוטה באופן ברור לחישוב מסוי כספי הגימלה החודשית של בן הזוג כהכנסה "ראשונה" ולמיטב ידיעת המומחה - גם לרשות המיסים יש העדפה שהפנסיה תמוסה כהכנסה "ראשונה" ואף הפניתה לפסיקה התומכת בעמדתה.

האיש הוסיף וטען כי בעת חקיקת החוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד – 2014 (להלן: "החוק לחלוקת חסכון פנסיוני"), מצא המחוקק להתייחס להיבטי מסוי, בקבעו שדיני המיסים החלים על הכספים שנצברו, הן בשלב ההפקדה והן בשלב הפדיון, הם לפי שעורי המס ותקרת הפטור ממס של העמית מקבל הגימלה.

בהעדר הסכם ממון, כפי המקרה שלפני, חל הסדר אובליגאטורי דחוי, לפיו במהלך חיי הנישואין אין לבן זוג אחד זכות קניינית ברכושו של בן הזוג השני כתוצאה מעצם קיומם של חיי הנישואין, אלא זכות אובליגאטורית נדחית לבצוע איזון משאבים עם פקיעת הנישואין או אף בטרם פקיעת הנישואין בהתאם לתנאים הקבועים בחוק יחסי ממון.

בין אם פנסיית הגישור היתה נכללת בגדריו של החוק לחלוקת חסכון פנסיוני ובין אם לאו, אין בכך כדי לגרוע מזכותה המהותית של האישה שנקבעה בהתאם לדין הקיים בהוראות חוק יחסי ממון לאיזון זכות זו. אפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון בבע"מ 4860/16 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו ביום 5.9.17), שאומנם נאמרו בהקשר של זכאותו של בן זוג לאיזון כספי פנסיה מוקדמת ששולמה בשל מצב בריאותי לקוי של בן הזוג הפורש, אולם הראציונאל זהה למקרה שלפני: "אכן ביסוד סעיף 14(ב)(2) לחוק מונחת התפיסה, כי קצבת הפנסיה המשתלמת בפרישה מוקדמת בשל מצב בריאותי לקוי, כמוה כתחליף שכר עבודה לחוסך עד לגיל פרישה, אשר הוא, כשלעצמו, אינו נכס בר חלוקה (ראו הצעת החוק, בעמ' 191-190; דו"ח ועדת שוחט, בעמ' 40; עוד ראו פרוטוקול מס' 192 של ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת התשע-עשרה מיום 17.2.14, בעמ' 2). ואולם, אין בתפיסה זו כדי לשנות מן הדין המהותי, שכפי שיפורט מכיר עקרונית, בשים לב לנסיבות, בקיצבת הפנסיה המוקדמת כנכס בר איזון. לדידי, כל שבקש המחוקק לקבוע בסעיף 14(ב)(2), הוא שככל שנירשם פסק הדין אצל הגוף המשלם, אין האחרון רשאי להעביר לבן הזוג לשעבר של החוסך בהסדר הפנסיה התקציבית, את חלקו בכספי הפנסיה במקרה של פרישה מוקדמת בשל מצב בריאותי לקוי, אף אם נקבעה זכאותו לכך בפסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני." (הדגשה שלי – ו.ר.ר.).

...

וכך נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בע"מ (ת"א) 1128-02 צה"ל מחלקת תשלומים נ' ס' ת' מיום 11.11.03 פורסם בנבו, מפי כבוד השופטת יהודית שטופמן: "אין בידי לקבל את קביעתו של בית המשפט קמא, כי יש לחייב את המערער

על יסוד האמור קבע בית המשפט שם כי: "35. מכל האמור לעיל עולה כי עת חתמו הצדדים על ההסכם גמלת האיש מוסתה כמשכורת ראשונה, אלו היו הנתונים שעמדו בפניהם עת נחתם ההסכם. האיש ערך שינוי במיסוי רק לאחר שהוגשה חוות דעת האקטואר. מיסוי הגמלה כמשכורת שנייה תוביל לפגיעה מהותית בזכויות האשה". משכך נקבע שהאשה שם תהא זכאית לחלקה בהתאם למיסוי גמלתו של האיש כמשכורת "ראשונה" ובמידה והוא יבחר להותיר המיסוי על הגמלה כמשכורת "שניה", יהיה עליו להשלים את ההפרש לאשה.

     נוכח כל האמור, בחירת בן זוג לסווג הכנסתו מגמלה, שהיא ההכנסה ביחס אליה חל השיתוף של בן הזוג האחר, כהכנסה "שניה" אשר תספוג את שיעור המס הגבוה יותר ותביא לפגיעה בחלקו "נטו" של בן הזוג האחר, הינה פעולה חסרת תום ונעדרת מרכיב ההוגנות המתחייב בקיום ומימוש איזון המשאבים.

בעיתוי זה בוחר האיש למסות את הכנסתו מגמלה כהכנסה "שניה", ביודעו שהאשה טוענת לשיתוף בגמלה, טענות שמצאו ביטוין כבר בהליך י"ס. מכתב ראש מדור פנסיה קצבאות ושארים בצה"ל, מיום 22.12.20, המופנה לאיש רק מחזק מסקנה זו, שעה שנרשם בו באופן מפורש כי זה נערך עקב פניית האיש, לקראת פירוד צפוי בזו הלשון "בהמשך לבקשתך לקבלת דוח פירוט זכויות לצורך תהליך גירושין, להלן התייחסותנו...". (ר' נספח 5 לתצהירו).

לאור אופייה וטיבה של פנסיית הגישור, מקובלת עלי עמדת האיש כי במידה ובעתיד גמלתו תופחת על ידי הצבא באופן רטרואקטיבי, יהיה מקום לעריכת התחשבנות מול האשה, שכן האשה זכאית לקבל גמלה מתוך התשלום המתקבל בפועל בידי האיש.

לסיכום בהתחשב בכל האמור, אני מקבלת עמדת האשה וקובעת שהיא זכאית לקבל את חלקה בגמלה "נטו" המשולמת לאיש בשיעור ההעברה שנקבע בחוו"ד המומחה, כאשר חלקה מחושב על פי מיסוי הגמלה כהכנסה "ראשונה", וזאת כבר למן התשלום הראשון לו היא היתה זכאית על פי חוו"ד. באין תחולה לחוק חלוקת חיסכון פנסיוני, התשלום יבוצע ישירות לידי האשה מהאיש - וככל שהאיש לא ישנה סיווג הכנסתו מגמלה, תחול עליו החובה להעביר התשלום לאשה לפי תחשיב רעיוני שיבוצע.