יחד עם זאת, לטענת הועדה המקומית, ניתן לומר בבירור כי המצב ב-2020 רק החמיר לעומת 2017 וזאת בשל כמות גדולה של בקשות להיתרים, בעיקר מכוח תמ"א 38, שהוסיפה יחידות דיור רבות לעיר, ללא תוספת שטחים לצרכי ציבור.
זאת ככל שמצאה "משיקולים תיכנוניים או אדריכליים, נופיים, כושר נשיאה של תשתיות במיגרש, כי יש לסרב לבקשה להיתר או אם מצאה כי תוספת הבניה צריכה להבחן במסגרת תכנית תסדיר עניינים נוספים אלו לאור התוספת המבוקשת". אשר להוראת סעיף 22, ציינתי כי במסגרת הפסיקה נקבע כי פועל יוצא מהקבוע בו הוא שהזכויות לפי תמ"א 38 אינן זכויות מוקנות.
לאור זאת קבעתי כי המדיניות, אשר כאמור התקבלה לאחר שהונחו בפני הועדה כל הנתונים הרלוואנטיים והמביאה לידי ביטוי קיבולת מוגבלת של תשתיות הקיימות בשכונה, מבססת חלוקה ראויה ונכונה של תוספת הזכויות האפשרית ומשכך, היא סבירה.
בהקשר זה הנני מוצאת אך לציין כי על פניו יש ממש בקביעת ועדת הערר ולפיה ממילא היתר הבנייה המבוקש אינו תואם את המכפיל הקבוע בתכנית העומד על 1:3 ביחס ליחידות הקיימות, אשר בהתאם לו זכאית העותרת, לכל היותר, ל – 18 יחידות דיור במקום 6 יחידות הדיור הקיימות ולא ל – 21 יחידות כפי שהתבקשו על ידה.
...
זאת בהינתן שמקובלת עלי קביעת ועדת הערר ולפיה משהעותרת מבקשת להוציא עצמה מגדרו של התכנון הכולל, הרי שאין היא זכאית לקבל כל תמורה הנובעת ממנו וקל וחומר שאינה מוותרת או תורמת דבר, כאשר היא מבקשת זכויות בהיקף קטן יותר מזה הניתן במסגרת התכנון הכולל.
יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט העליון (בסעיף 59 לפסק הדין) ודבריו להלן רלוונטיים ונכונים גם לענייננו:
"ברם, לצד ההכרה בחשיבותם של התכנון הכולל ושל עקרון הצדק החלוקתי, הכרחי לתחוֹם גבולות ראויים לכל אחד מהם, שאם לא כן הם עלולים גם לגרום עוול. אבהיר. אשר לתכנון כולל, מדובר בהעדפה מוצדקת, אך רק בהעדפה; לא בחזוּת הכּל. בשלב מסויים בהמשכו של ציר הזמן, דחיית תכניות נקודתיות במושב מזה, לצד אי- השלמת תכנון כולל מזה, תהא להתנהלות מנהלית החורגת ממתחם הסבירות, ותקום עילה משפטית להתערבות בה (לזיקה שבין הימשכות הליכי התכנון או מידת התקדמותם לבין סבירות החלטה שלא לאשר תכנית נקודתית, ראו בג"ץ 6572/13 ברקאי נ' שר הפנים (1.10.2014)[פורסם בנבו] , פסקה 7; עת"ם (מרכז) 26202-04-12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה בטייבה נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה (8.8.2013)[פורסם בנבו] , פסקה 7)). בצדק קבע כך בית המשפט המחוזי בפסק הדין (פסקה 44). אף יו"ר ועדת המשנה להתנגדויות, אשר בסופו של דבר דחתה את התוכנית, התבטא ברוח זו (ישיבה מיום 13.11.2011, עמוד 72 לפרוטוקול, נספח מש/5): "איך אתם מקדמים את זה? או שעושים תכנון כולל למושבים, אי אפשר לבוא ולהגיד עכשיו שכל אחד יבוא ויחכה שיבוא המשיח ולא יכולים לפצל שום דבר". זאת לזכור ולהזכיר, ההתנגדות לקידום תכניות בהעדר תכנון כולל משליכה הן על המערערים, הן על עניינם של בעלי מגרשים אחרים במושב.
סוף דבר;
לאור האמור והמפורט – העתירה נדחית.
