חלוקת גובה הנזק של חברת חשמל מחלוקת

מחלוקת זו מוכרעת ב"מבחן התוצאה" – המצילים כשלו בשמירה על קשר עין רצוף עם המתרחצים בחוף ולא הבחינו כלל בפעוט שניכנס לבדו לתוך המים וטבע – מהלך, שלפי ההיגיון הבריא ארך פרק זמן מספיק לצורך הבחנה בו (וראו הדיון בעיניין פרץ הנ"ל בפרק הזמן הכרוך בטביעה, האורך בין מספר שניות לכשמונה דקות, כשבעניינינו נוסף גם מהלך הכניסה של הפעוט למים).

הנזק משנקבעה חלוקת האחריות, אעבור לבחון את הנזק שניגרם לעיזבון המנוח, בו מיתמקדת התביעה לפצוי.

נזק לא ממוני: בפסיקה נטיה לכלול במסגרת זו את ראשי הנזק של כאב וסבל, וקיצור תוחלת החיים (למשל, ע"א 8488/08 עיזבון סושרד ואח' נ' מדינת ישראל (5.6.12)).

מבט אל הפסיקה מציג פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, במקרים דומים, בגובה של מאות אלפי שקלים: כך עניין חברת החשמל הנזכר לעיל, שעסק בטביעת פעוטה בת שלוש ובו נפסק סכום של 700,000 ₪; סכום זהה שנפסק במקרה שעסק בטביעת בן 17 באגם - ת"א (נצ') 36748-05-10 עיזבון המנוח ב.ש. נ' חברת חלקות 4, 7 בגוש 15392 בע"מ (28.9.16); ת"א (מח' ת"א) 2387/04 אגבבה נ' ד.י.ש חב' בע"מ (10.4.08) בו נפסק סכום כולל של 800,000 ₪ לעזבונו של בן 11 שטבע בבריכה; סכום של 750,000 ₪ שנפסק לעיזבון בן 17.5 אשר טבע בים, בת"א (י-ם) 8682/05 עיזבון המנוח אלפורד נ' עריית תל אביב יפו (2.12.07); מיליון ₪ שנפסקו במקרה של טביעת בת 17 בכינרת בת"א (נצ') 2542/04 עיזבון המנוחה יוליה נ' חוף התכלת-טבריה (30.3.10); ו-150,000 ₪ שנפסקו במקרה של טביעת בגיר בן 23 בחוף מוסדר בע"א 6181-99 עריית נתניה נ' גרשון חיטיבשוילי (3.8.00).

...

מהנימוקים שהוצגו לעיל, אני סבור כי תרומת רשלנותה לקרות האסון גבוהה באופן משמעותי מזו של המצילים.

לכן, טענת הנתבע לניתוק הקשר הסיבתי ולאיון אחריותו נדחית.

לכן, טענה זו נדחית.

מאחר ונזק מעין זה של ריקבון בתחתית הארון עלול היה להתרחש אף במקרה שבו ארון החשמל היה מותקן מעל גובה פני הקרקע הרי שבנסיבותיו של מקרה זה עסקינן בנזק של "מה בכך" שאינו מצדיק את בחינת שלב תחילת ההתיישנות החל ממועד גילוי הארון בידי מר רובנוביץ בשלהי שנת 2016.

באשר לתחולת הרכיב השני הנוגע לרשלנותה של התובעת באיתור הנזק סבורני כי במקרה זה לא ניתן לומר שהתובעת לא עשתה די בשלב ביצוע העבודות או בתקופה הסמוכה שלאחר סיומן, בעיקר לאור לשון תקנות התיכנון והבנייה (הסדרת הולכה, חלוקה והספקה של חשמל), תשנ"ח – 1998 המחייבות את מהנדס הרשות המקומית להמצא בקשר שוטף עם חברת החשמל בשלב ביצוע העבודות (ראה : ע"א 1649/12‏ ריאד סעדי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ מיום 28.9.2014).

התקנות אף מוסיפות וקובעות תנאים מסוימים למקרי מחלוקת ובכלל זאת פנייה של חברת החשמל לועדת ערר בנוגע למיקום המתקן הרלוואנטי.

ואבהיר: מתקן של חברת החשמל מותקן במקום, על פי התקנות והחקיקה הרלוואנטית; הנתבעת וצד ג' מבצעות עבודה בסמוך למקום, אינן מזמינות פקוח ואינן מתאמות דבר מול חברת החשמל, חרף החובה שבדין, ובפועל הופכות את מתקן החשמל ללא נגיש לחלוטין ובהתאם גם לא שמיש לחלוטין, ובהתאם מן הראוי לחייב הנתבעת בנזקי חברת החשמל, ובנוסף, מן הראוי לקבל את ההודעה לצד שלישי, בהתאם למסגרת החוזית, ובנוסף, על פי היתר החפירה, המופנה כלפי הצד השלישי – (ס' 4 להיתר החפירה).

...

מן המקובץ לעיל עולה כי לא התקיימה הסיבה בעטיה ניתן לראות את מועד תחילת מירוץ ההתיישנות כמועד סיום העבודות, ובהתאם ראוי לקבוע את מועד התגלות הנזק כמועד הנכון והמתאים לבחינת שאלות של שיהוי והתיישנות.

בהתאם אני קובע, כי ראוי לדחות את טענת ההתיישנות; וזאת אף אם נגרם לצד השלישי נזק ראייתי משמעותי לאחר שעד מהותי ביותר מטעמה הלך לעולמו בשנת 2016 ולאחר שמסמכים משמעותיים בוערו על ידו בשל חלוף הזמן מסיום ביצוע העבודות (כשמונה שנים).

ההודעה לצד שלישי : אני סבור כי התמונות אשר צורפו, מדברות כאלף מילים; אין ספק שבצמוד לארון חשמל אשר אמור להיות נגיש, הורמו פני הקרקע, נסלל שביל והותקנה גדר; כל אדם אשר איניו בראשו, גם אם אינו מהנדס, אמור להבחין כי מדובר בדבר שאינו תקין.

רקע כללי והצגת ירעת המחלוקת לפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובע יליד 24/8/1966 אשר נפגע, כך על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 3/11/2008 בהיותו נהג רכב אשר היה מבוטח במועדים הרלוונטים לתאונה ידי הנתבעת (להלן: "התאונה").

משכך, הדיון להלן יעסוק אך ורק בשאלת גובה הנזק.

הדבר יקבל ביטוי והתייחסות בהמשך; הפסדי שכר לעבר- תמונה עובדתית התובע בן 53 כיום, (בן 42 במעוד התאונה), הנו חשמלאי במקצועו ועובד בחברת חשמל משנת 1987 ועד היום.

מסקנה מתבקשת זו אשר עלתה כבר מעדותה של גב' סגל, קיבלה תימוכין בעדותו של התובע עצמו אשר הצביע בפני בית המשפט וסימן על גבי תלושי שכר 11/08-12/08 את רכיבי השכר החסרים בתלוש 12/2008, המשקף כזכור את העבודה בחודש 11/2008, אשר נמצאים בתלושים הקודמים לתאונה וכן הפרישי שכר משמעותיים ביחס לחלק מרכיבי השכר בהשוואה בין חודשים אלו.

...

ראה עדות התובע בעמ' 10 לפרוטוקול: ".... הייתי משגיח שזה עובד משמרת בחברת חשמל ועובד משמרת שעובד 3 משמרות 24/7. זה הרעיון. כלומר יש לי תופסות מיוחדות שלא קיימות אצל עובדים אחרים בחברת חשמל. ואני מבקש להסביר את זה. אני אראה את הפער בין חודש נובמבר לחודש דצמבר 08'. יש סעיפים שסימנתי אותם שהם תוספות שאני מקבל בעת שאני עובד. כאשר אני לא עובד אני פשוט לא מקבל אותם. הסימונים הם על גבי תלוש נובמבר 08'. כוונתי ל-4 רכיבי שכר. וגם לגבי ימי עבודה ומחלה הכל מצויין. לגבי חודש נובמבר 08' תורנות בית, שעות נוספות, תוספת משמרת ופידיון חופש שבועי. אלה 4 רכיבים שאני הפסדתי אותם. בחודש דצמבר הם לא מופיעים בתלוש. יש תוספות קבועות ויש שכר יסוד ויש שכר של עובדי מדינה שבנוי מתוספות. רואים שכר משמרת במחלה 347 ₪. בחודש שעברתי רואים שהתוספת במשמרת 6,538 ₪. הנה ההפרש בין רכיבי השכר בין נובמבר 08 לדצמבר 08'. אנו מקבלים שכר על חודש קודם, חודש מלא. אם אני לא עובד יש מרכיבי שכר היסוד אותם אני מקבל ובגלל שאני עובד שמקבל תוספות שלא מקבל כל עובד אחר, רואים את ההפסדים..." בהמשך עדותו הסביר התובע את המובן מאליו כי אין כל אפשרות לקבל בחזרה לרשותו מחח"י את הפרשי השכר בגין תקופה בה לא עבד שהרי בתקופה זו שולם לו שכר יסוד בלבד ללא כל התוספות המיוחדות הנלוות לתפקידו (עמ' 11 לפרוטוקול).

לאור כל המקובץ לעיל באתי למסקנה כי לתובע נגרמו הפרשי שכר בגין תקופת אי הכושר הראשונה בת השבועיים ימים עליה לא קיבל כל החזר כספי.

דרישה זו דינה להידחות: מלבד העובדה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, שהרי אין חולק כי טענה זו לא בא זכרה בכתבי הטענות ולמעשה הועלה לראשונה במועד ההוכחות, גם לא ברור כלל ועיקר על איזה עילה משפטית מבסס התובע, או ליתר דיוק בא כוחו, עילת תביעה אישית של בא כוח התובע, במסגרת תביעתו של התובע ועוד בזיקה לנתבעת.

אולם, לאחר ששקלתי בדבר, ולא בלי ספקות, החלטתי ולו הפעם להימנע מפסיקת הוצאות כאמור.

הסדר הפצוי הסטאטוטורי שבסעיף 5א לחוק המכר דירות, מורה כך: "(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:

שוב, מה המשמעות של טענה זו? מתי אמור היה להערך הסיור עם חברת החשמל לפי לוח הזמנים המתוכנן? מדוע הפניה נעשתה רק ביום 21.9.15? האם קביעת חברת החשמל לקיים סיור שבועיים וחצי לאחר מועד הפניה אליה, הנה פעולה בלתי סבירה מצידה של חברת החשמל? האם עריכת הסיור במועד שנקבע גרמה כשלעצמה איחור כלשהוא במסירת הדירות? בהעדר מסמכים כגון לוח הזמנים המתוכנן ובהעדר חוות דעת מומחה, לא ניתן להשיב על שאלות אלה.

לשון הסעיף, ותכליתו להשיג תוצאה צודקת ויעילה במערך היחסים שבין הקבלן למזמין בהתקיים נסיבה מעכבת שאינה בשליטת הקבלן, מאפשרים לחלק את הסיכון להתרחשות הנסיבה בין הצדדים, ומכאן לחלק ביניהם את הנזק שניגרם עקב הנסיבה המעכבת.

התפיסה המשתקפת מכך הנה, כי גם בנסיבות שהן במובהק אינן באשמת הקבלן ואינן בשליטתו, ושקיים אינטרס צבורי להעניק הגנה ביחס להתרחשותן לנוכח החשיבות שבשרות חרום, עדיין אינטרס רוכש הדירה לקבל את הדירה במועד אינו מופקע ולבית המשפט ניתן שיקול דעת להורות על פיצויו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב כך. במקרה דנא, הקבלן ביקש להטיל את האשם לאיחור על ארבעה גורמים: הערייה שעיכבה לטענתו את מתן היתר הבניה לתכנית המפוצלת של הבניינים ואת מתן טופס 4; חברת החשמל שעיכבה את חיבור הדירות לחשמל וכתוצאה מכך עיכבה את השגת האישור של כיבוי האש לצורך טופס 4; האדריכל של הקבלן אשר לא דאג ששינויי התכניות שערך הקבלן יקבלו את אישור הערייה מבעוד מועד; ומבצעי הצבא "שובו בנים" ו"צוק איתן".

הפצוי בהתאם לסעיף 5א(א)(1) לחוק המכר, הפצוי שעל הקבלן לשלם לרוכש הדירה הנו בסך "השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב- 1.5 – בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד". המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ביחס לגובה הפצוי, נסבה על גובה דמי השכירות החודשיים של דירה דומה בגודלה ובמיקומה.

...

אולם, מאחר שבפועל לא הוגבלה כל זכות דיונית או זכות אחרת של הקבלן פרט לכותרת התיק "סדר דין מהיר" - כפי שאישרה לשאלת בית המשפט גם באת-כוח הקבלן בעצמה בפרוטוקול (עמ' 17, ש' 3-7) - לא מצאתי להיעתר לבקשה זו. לאחר שמיעת ראיות הצדדים וסיכומיהם, הגיעה עת ההכרעה.

מהמקובץ עולה כי הקבלן לא הוכיח כי הסיכון להתרחשות הנסיבות שציין ולתוצאותיהן אינו מוטל על כתפיו, וגם מטעם זה דין תביעתו להידחות.

סוף דבר הקבלן לא הוכיח זכאותו לפטור מהפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 5א(ג) לחוק המכר, ומכאן עליו לשלם לתובעים את הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיפים 5א(א) ו- (ב) לחוק.

זאת, בשים לב להיקף העבודה שנדרשה בתיק זה. הנתבעת תשלם את הסכומים הללו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התובעת, חברת החשמל, הינה בעלת רישיון שניתן בהתאם להוראות סעיף 4(א) לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק משק החשמל") לאספקת, חלוקת ומכירת חשמל.

ד – החבות כעולה מהאמור עד כה, חלוקים הצדדים ביחס לעובדות הבאות: האם הכבל הוטמן בהתאם להוראות הדין; האם הנתבע ביצע עבודות עבור הנתבעת; האם מנהל עבודה מטעם הנתבעת חתם על טופס ההודאה.

מהתבוננות בתמונות 1 ו-2 שבנספח ג' של ת/1 (שצולמו בשעה 15:28), בתמונות 9, 10 (שצולמו בשעה 15:27), בתמונות 11-13 (שצולמו בשעה 15:28) וכן בתמונות שצורפו כנספח 2 לתצהירו של הנתבע (נ/1), ניתן להבחין בסימנים על תחתית הצנורות שב"גמל המים" (שכונה בדיון "חנוכייה"), המצביעים על כך שהחלק התחתון של הצנורות היה מתחת למפלס האדמה, אולם קשה להעריך בדיוק מהו הגובה שנחפר במקום.

כשנשאל מר ג'באלי האם מצויים בידיו יומני העבודה המתעדים את העבודה באיזור, בשים לב לכך שהיתר החפירה של חברת החשמל אותו קיבלה הנתבעת הוא בתוקף עד 31.1.2018, כאשר הארוע ארע בתאריך 26.11.2017, בזמן שהנתבעת ביצעה עבודות באיזור, הוא השיב: "אני לא מכיר את הארוע, אני לא צריך להוכיח את התביעה שלך. אתה רוצה שאני אבזבז את הזמן שלי? אני לא מכיר את האנשים האלה. אני לא מתכוון לחפש מי פגע" (עמ' 10 לפרוט', ש' 5-6).

ד.5 – קיומו של כסוי בטוחי לנתבע (אחריות מנורה) מנורה, אשר ביטחה את המחפרון אותו הפעיל הנתבע, טענה, כי אין היא חבה בנזקי חברת החשמל, מאחר שהפוליסה אינה מכסה ניזקי צד שלישי שנגרמו בלא שנערכה בדיקה מקדימה של כבלים תת קרקעיים אצל הרשויות המוסמכות, וכי הנתבע לא העביר לה מפות וסימונים של כבלים תת קרקעיים.

...

ו – סוף דבר אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע וכנגד הנתבעת, ומחייבת אותם לשלם לחברת החשמל, ביחד ולחוד, סכום של 8,919 ₪.

נוכח היות הנתבעת בגדר "מבצע עבודה" לפי תקנות הבטיחות בעבודה, אני קובעת שביחסים הפנימיים בין הנתבע לבין הנתבעת, יישא הנתבע ב-40% מן החבוּת, ואילו הנתבעת תישא ב- 60% מן החבוּת.

אני דוחה את טענת מנורה להיעדר כיסוי ביטוחי, ומחייבת אותה לשלם את הסכום בו חויב הנתבע (בניכוי דמי השתתפות עצמית בהתאם לרשימת הפוליסה: 2,500 ₪ (עיינו בעמ' 10 של רשימת הפוליסה)).