חלופות מעצר לפי חוק המעצרים החדש

מסקנה זו אינה נגזרת רק מעקרונותיו הכלליים של חוק יסוד: כבוד וחרותו, אלא גם מן העקרון שהובהר זה מכבר בפסיקה, לפיו חוק המעצרים חל על הליכים לפי חוק ההסגרה מכוח עקרון "התחולה הכללית", הפורש אותו על כלל דברי החקיקה האחרים שעוסקים במטריה של סמכויות מעצר ועיכוב, אם לא נקבעו בעיניין הוראות אחרות (ראו: סעיפים 1(א) ו-1(ג) לחוק המעצרים; עניין בראשי, בפיסקה 9; בש"פ 8643/12 ‏ ‏ברמי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 13 (1.1.2013).

ככל שהמדינה מסכימה כי יהיו מקרים בהם ניתן יהיה לאיין את החשש מהימלטותו של המבוקש במסגרת חלופת מעצר, וכי יש אפשרות לבחון את הנתונים הרלוואנטיים לכך במסגרת זו – מדוע שתהא מניעה עקרונית לבחון את ההתכנות למעצר בפקוח אלקטרוני ולהורות עליו בשלב זה, בהיתחשב בכך שמדובר בהסדר שמסייע אף יותר להפיג את החששות מפני המלטות? מובן כי כל מקרה יישקל לגופו על פי נסיבותיו, תוך שקילת כלל השיקולים הרלוואנטיים המשליכים על מידת המסוכנות ועוצמת החשש להמלטות.

אין בכך כדי למנוע מן המשיבים לפנות אל בית משפט השלום ולבקש לבחון מחדש את האפשרות להורות על מעצר בפקוח אלקטרוני, לאחר שיוגש בעיניין זה תסקיר של שירות המבחן.

...

אנו סבורים שעל הדברים להיבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו.

במכלול הנסיבות, אנו סבורים שבעת הזו קיימת הצדקה להורות על המשך מעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח עד לתום תקופת הזמן הראשונית, היינו עד יום 16.11.2019 (מועד שבא-כוח המדינה ציין כאמור כמועד הנכון, חלף המועד שצוין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי).

סוף דבר: הערר מתקבל בהתאם לאמור לעיל בפסקאות 19 ו-34.

סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו- 1996, קובע כדלקמן: "עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". לטעמי, במקרה שבפנינו, לא היתקיימו התנאים שמצדיקים עיון חוזר בהחלטת המעצר.

בבש"פ 966/16 זידאן נ' מדינת ישראל( 28.2.16) להלן: ("עניין זידאן") נקבע : "בהקשר זה ולענייננו ייאמר, כי אף שהעורר אינו עצור מאחורי סורג ובריח, מעמדו הוא של עצור עד תום ההליכים, והוא אינו בגדר מי ששוחרר לחלופת מעצר. כידוע, מאז שבא לעולם התיקון בחוק המעצרים בעיניין הפיקוח אלקטרוני על עצורים לאחר הגשת כתב אישום, האיזוק האלקטרוני אינו עוד בגדר חלופת מעצר לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, כי אם מעצר לכל דבר ועניין, על כל המשתמע מכך..." אשר להחלטה בעיניין קומבוז, הרי שמלבד שלא מדובר בהחלטה המשנה את הילכת בית המשפט העליון, הרי שלטעמי לא ניתן ליישם אותה החלטה במקרה שבפנינו, זאת נוכח השוני המהותי בנסיבות המקרה .

...

לאור האמור לעיל, משלא חלף זמן ניכר ובהעדר קיומם של נסיבות ו/או עובדות חדשות, ובשים לב לעובדה כי מדובר בעצור ולא משוחרר בתנאים, ולנוכח המסוכנות הנשקפת ממנו המחייבת תנאי פיקוח אפקטיביים, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

ביום 4.1.21 הורה בית המשפט בין היתר, על שיחרור המבקש לחלופת מעצר לפיה ישהה בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו ויהא נתון כל העת תחת פיקוחם, ולא ייצא מפתח הבית במהלך כל שעות היממה.

דיון והכרעה: סעיף 52(א) לחוק המעצרים מונה שלוש עילות שבהתקיים אחת מהן ניתן יהיה לעיין מחדש בהחלטות הנוגעות למעצרו או שיחרורו של נאשם: א. גילוין של עובדות חדשות; ב. שינוי נסיבות; ג. חלוף זמן ניכר ממתן ההחלטה מושא העיון החוזר (ראה: בש"פ 6845/07 קוסטריקין נ' מדינת ישראל (19.8.07); בש"פ 6678/08 רבינוביץ' נ' מדינת ישראל (10.8.08); בש"פ 3937/13 בן שמעון נ' מדינת ישראל (10.6.13)).

...

אשר על כן, שוכנעתי שיש בהקלה הנדרשת בתנאי השחרור לפיה ישהה המבקש אך ורק במעצר בית לילי מדי יום בין השעות 06:00 – 22:00 בפיקוח אחד ההורים – כדי להשיג את האיזון הראוי וההולם בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיו של המבקש.

יתרה מכך, לא שוכנעתי כי מבחינה מעשית ניתן יהא לבצע פיקוח אפקטיבי של ההורים על השימוש שייעשה המבקש באותם אמצעים, גם אם הם נמצאים איתו בתוך הבית.

לפיכך אין מקום לשינוי בתנאי השיחרור כמבוקש בעניין זה. לסיכום, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי כאמור בסעיף 21 לעיל, ודוחה את הבקשה כאמור בסעיף 22 לעיל.

בהתאם לבקשת ב"כ המשיבה במהלך הדיון, אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה למשך 48 שעות לצורך הגשת ערר, אך במידה ויוחלט לא להגיש ערר, על ב"כ המשיבה לעדכן מייד את בית המשפט וב"כ המבקש.

בבית המשפט העליון בש"פ 2872/20 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: שלמה אסולין בקשה לחידוש מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: י"ג באייר התש"פ (7.5.2020) בשם המבקשת: בשם המשיב: עו"ד מריה ציבלין עו"ד ששון בר עוז ][]החלטה

] בקשה למעצר מחדש לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) ל-90 ימים או עד מתן פסק דין בת"פ 44991-02-18 בבית משפט השלום בחיפה, לפי המוקדם.

בהחלטתו לעיל השופט עמית עמד על כך ש"מידת האמון שבית המשפט יכול לרחוש למשיב היא מוגבלת למדי, בלשון המעטה" זאת לאור הפרות תנאי הפיקוח כאמור עת שהה המשיב בחלופת מעצר, ובהן, חבלתו בציוד הפיקוח האלקטרוני ובצוע עבירות בגינן ריצה עונש מאסר בפועל של שמונה עשר חודשים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון, הגעתי לכל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו, אני נעתר לבקשה לחידוש מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 8.5.2020 או עד מתן פסק דין בת"פ 44991-02-18, לפי המוקדם.

בית המשפט המחוזי אישר, במסגרת עיון תקופתי מחדש לפי סעיף 5 לחוק המעצרים המנהליים את צוי המעצר המנהליים בעיניינם של המערערים – עד ליום 22.11.2023 בעיניינו של המערער 1, עד ליום 9.11.2023 בעיניינו של המערער 2 ועד ליום 22.12.2023 בעיניינו של המערער 3.

לצד זאת, צוינה בפסק הדין הודעתם של המשיבים שלפיה מעצרו של המעורב הרביעי לא יוארך (בהעדר שינוי נסיבות), וכן שאם תוצג על-ידו חלופה קונקרטית להמשך המעצר המנהלי בתנאים מתאימים הם יהיו נכונים לשקול חלופה זו. בסופו של דבר, אפשרות זו לא היתממשה מאחר שגורמי הבטחון דרשו, לצורך בחינת התכנות החלופה, שהמעורב הרביעי ייפגש עם רכז מטעם שירות הבטחון הכללי (להלן: שב"כ).

...

אולם, עיון נוסף בדברים הוביל אותי למסקנה כי השאלה כלל אינה מתעוררת בפן היישומי של המקרה דנן.

נוכח כל האמור, הדיון בהיקף תחולתו של סעיף 8(א)(3) לחוק השב"כ כלל אינו מתעורר.

סוף דבר: הערעור נדחה.