חישוב תגמול לעובדי מדינה הפורשים מטעמים בריאותיים

ביום 14.12.06 קבעה ועדה רפואית מחוזית, באישור "ראש המחלקה הרפואית לעובדי המדינה", לגבי המשיב, כי "יש סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודתו התקנית וכל משרה אחרת בשרות המדינה וקובעת נכות לצרכי גמלאות בשיעור של 41% לצמיתות". בהתאם, פרש המשיב לגימלאות ביום 29.2.07 וביום 19.3.07 קיבל ממנהלת הגימלאות במשרד האוצר אישור לגימלה בשיעור 32.3% משכרו הקובע (שיעור שחושב לפי תקופת שירות של 18 שנים ו-3 חודשים).

המדינה מדגישה כי לקרנות פנסיה אין מקור כספי חצוני שיכול לאפשר להן לעמוד בהתחייבויותיהן, אלא תשלומי הגימלאות מבוססים על דמי הגמולים שהופקדו בקרן בידי העמיתים, בתוספת התשואה שהושגה בגינם, ובנכוי הוצאות התפעול של הקרן.

כפי שהודגש בבג"צ קוריצקי, "התיקון בחוק הפיקוח על הביטוח, משנת 2003 והתקנון האחיד שהותקן מכוחו - לא חידשו דבר בנוגע לכלל שחל על קרנות הפנסיה הותיקות עוד קודם לכן, אשר אסר עליהן להפלות בין עמיתים בקרן, לעניין חישוב זכויותיהם לפנסיה". בהתאם, כבר בשנת 1987 הובהר בסעיף 7(א)(2) לתקנות קופות הגמל כי נציב מס הכנסה לא יאשר קופת גמל אלא אם כן תקנונה אוסר "אפליה בין הזכויות המוקנות לעמיתים", ובשנת 1988 נכנסה לתוקף תקנה 41 כ"ו לתקנות אלה, אשר קבעה כי "זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה... קופת גמל לקיצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם". אף על פי כן, המשיכה מבטחים לשלם בגין עמיתים אשר עברו לעבוד בשירות המדינה ופרשו מחמת מצבם הרפואי פנסיה לפי סעיף 22 להסכם הרציפות, מבלי שראתה בכך הפרה של עיקרון השויון.

...

נניח לשם הדוגמא כי מבטחים הייתה בודקת את המשיב ומגיעה למסקנה כי הוא נכה בשיעור 50%.

אלא שלטעמנו עולה מבג"צ קוריצקי מסקנה הפוכה - ככל שאין אפשרות ליישב את הוראות ההסכם עם הוראות התקנון, ונוכח קביעת בית המשפט העליון לפיה אין מדובר בהסכם לבר-תקנוני אלא ב"דין מיוחד" ותקף, יש להמשיך וליישם את הסכם הרציפות כפי שיושם מאז כריתתו בשנת 1973.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הן ערעורה של המדינה והן ערעורה של מבטחים נדחים.

תביעה לניזקי גוף, בגין תאונת עבודה, שבמרכזה, ובנוסף על שאלת האחריות וגובה הנזק, השאלה האם התובעת צריכה לבחור בין שני מסלולי תביעה: מסלול תביעה לפי פקודת הנזיקין או מסלול תביעה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל – 1970 (להלן: חוק הגימלאות ).

היום נשמעו העדים והוגשו תיקי מוצגים ובתום השמיעה השמיעו הצדדים את סיכומיהם בעל פה. השאלות הדרושות הכרעה הם אלה: האם הנתבעת אחראית לניזקי התובעת? במידה והתשובה לשאלה הנ"ל היא חיובית מה גובה ניזקי התובעת? לאור העובדה כי התובעת פרשה פרישה מוקדמת, האם על התובעת לבחור בין מסלולי התביעה או כגישת התובעת לפיה יש לפסוק את נזקיה ומהם לנכות את תגמולי הפנסיה היחסיים הקשורים בתאונה ושקיבלה התובעת החל מיום פרישתה ועד הגיעה לגיל 67, מועד הפרישה החוקי? הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענת התובעת לפיה הנתבעת אחראית בנזיקין כלפי התובעת באופן מלא.

יציאת התובעת לפנסיה מוקדמת כאמור לעיל התובעת פרשה לפנסיה מוקדמת, כאשר בהתאם לעדותה לפני היא פרשה בשל מצבה הרפואי הנובע מהתאונה וחוסר מסוגלותה לבצע את עבודתה כמקודם.

לאור האמור לעיל, יעשה חישוב הנזק לפי פקודת הנזיקין ללא קשר לקיצבה שקבלה התובעת ממועד הפרישה המוקדמת ועד מועד הפרישה של התובעת על פי חוק.

...

היום נשמעו העדים והוגשו תיקי מוצגים ובתום השמיעה השמיעו הצדדים את סיכומיהם בעל פה. השאלות הדרושות הכרעה הם אלה: האם הנתבעת אחראית לנזקי התובעת? במידה והתשובה לשאלה הנ"ל היא חיובית מה גובה נזקי התובעת? לאור העובדה כי התובעת פרשה פרישה מוקדמת, האם על התובעת לבחור בין מסלולי התביעה או כגישת התובעת לפיה יש לפסוק את נזקיה ומהם לנכות את תגמולי הפנסיה היחסיים הקשורים בתאונה ושקיבלה התובעת החל מיום פרישתה ועד הגיעה לגיל 67, מועד הפרישה החוקי? הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענת התובעת לפיה הנתבעת אחראית בנזיקין כלפי התובעת באופן מלא.

מאידך אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה, על התובעת לבחור בסופו של יום באיזה מסלול תביעה היא מבקשת לבחור ולא ניתן לקבל את טענת התובעת לניכוי יחסי של תגמולי הפנסיה.

אני סבור כי נכותה של התובעת מקשה עליה לבצע את עבודתה כאחות.

הפסדי שכר לעבר אני סבור כי יש להעמיד את האי כושר המלא של התובעת לתקופה של שישה חודשים בתקופה בה ניתנה לה נכות זמנית, ואני מקבל את הטענה שבתקופה זו לא הייתה מסוגלת לעבוד בכלל.

מאידך אינני מקבל את הטענה שיש לקצוב תקופה זו כקביעת הרופא התעסוקתי שכן בעניין זה אני מעדיף את קביעת המומחה מטעם בית המשפט ד"ר חדאד, אשר התובעת לא חלקה על חוות דעתו ולא ביקשה לחקור על קביעותיו.

לגירסת התובע בכתב תביעתו, יש לחשב את גמול החינוך בהתאם לגמול האחרון שקבל בשנה האחרונה בה שימש כמחנך ולא בשנה האחרונה ערב הפרישה, או לחילופין יש לחשב את גמול החינוך באופן יחסי למספר השנים בהם שימש כמחנך.

נכונים לעניינינו גם דבריו של בית דין זה בדב"ע מב 7-1/ מרדכי גזית נ' נציב שירות המדינה, פד"ע יג 397, 406: " בפנסיה תקציבית מכוח חוק, האיסור להיטיב עם אדם זה או אחר נובע ממהותו של החוק, הקובע נורמה דו-קוטבית: אין הפרט רשאי לוותר על הזכות, ואין הרשות ממונה על ביצוע החוק – בעניינינו: "הממונה על הגימלאות" או נציב השרות – רשאית ליתן יותר מהקבוע בחוק עצמו או במסגרתו או מכוחו" גם בעניינינו, התובע אשר פרש לפנסיה מטעמי גיל (ולא מטעמי בריאות) לא קיבל גמול חינוך ערב פרישתו מהשרות, ועל כן , לא זכאי שגמול זה ייכלל במשכורתו הקובעת לפנסיה.

...

] עיון במקורות המשפטיים (סעיף 8 לחוק הגמלאות והוראת הנוהל), מביא למסקנה, שלא התקיימו במערערת התנאים המזכים את הכללת גמלת החינוך בקצבתה, מן הטעם שבמועד פרישתה לא כללה משכורתה הקובעת את גמול החינוך, ומשום שלא התקיימו לגביה הוראות הנוהל.

מכל המפורט לעיל – דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת החלה לעבוד במועצה החל מיום 1.3.1992 ועד ליום 19.3.2018, עם פרישתה לגימלאות מטעמים רפואיים.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 29 לחוק יסודות התקציב קובע: "(א) גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר...

לעניין שעות נוספות גלובליות, טוען הנתבע 3 כי התובעת לא פירטה או הסבירה כיצד חישבה סכום זה ואף לא פירטה את התקופה הנטענת להפרשי שכר והתעלמה מגמול שעות נוספות שקבלה בפועל כנגד דיווח.

האם התובעת זכאית לפצוי בגין פגיעה בפרטיות? לטענת התובעת, הנתבעת 1 הפרה את החובה החקוקה הקבועה בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, לאור זאת שבמסגרת זימונה לשימוע, מידע בדבר מצבה הרפואי, היה גלוי לעיניי כל. כך לטענתה, במכתב הזימון לשימוע, ששודך באופן גלוי למעטפה, נכתב "הנסיבות בעטיין הנך מזומנת לשימוע: ע"פ החלטת לישכת הבריאות המחוזית...נקבע כי ישנן סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודתך...ובנוסף נקבעו לך 51% נכות לצמיתות". כמו כן, בתוך המעטפה הפתוחה הייתה החלטת המחלקה הרפואית לעובדי מדינה, על גביה צוין שלתובעת נקבעו 51% נכות.

...

אינני סבורה, בנסיבות אלה, כי יש להיעתר לבקשה לפיצול סעדים, ואין המדובר בעילות שהתגבשו לאחר כתב התביעה המתוקן, גם אם תשלום הגמלה בפועל, החל לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן.

לאור האמור, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.

נוכח כל האמור - הבקשה נדחית.

לולא התאונה ולולא פרישתו בשל החלטת ועדה רפואית היה התובע מקבל בגיל הפרישה פנסיה מהראל חברה לביטוח בע"מ, שהרי הוא לא היה במסלול פנסיה תקציבית, כמו כל עובדי המדינה מאז שנת 2003.

יוער כי יש לחשב ההוון עד תום תוחלת חיי התובע, כפי שבוצע בפועל במסגרת חוות הדעת, כיון, שכאמור, לולא התאונה לא היה התובע זכאי לגימלה מאוצר המדינה.

מהיתרה שתיוותר לאחר ניכוי סכומי הגימלאות מאוצר המדינה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי – נכות כללית - שקבל ויקבל התובע עקב התאונה.

...

נקבע כי "מסקנה זו מעוררת קושי, הנובע מכך שסעיף 64(א) לחוק הגמלאות מקנה לאוצר המדינה, כמי שמשלם את הגמלה, זכות חזרה כלפי המזיק. החלת סעיף 64(א) לחוק הגמלאות וסעיף 64(ד) לחוק בו זמנית, דהיינו – מתן זכות חזרה למדינה כלפי המזיק (64(א)) לצד אי – ניכוי ההטבה מסכום הפיצוי שמחויב המזיק לשלם לניזוק (64(ד)) תביא לתוצאה שקשה להלום, ולפיה המזיק יחויב בתשלום פיצוי העולה על הנזק שגרם" (פסקה 10).

עיינתי בטענות הצדדים ומסקנתי היא כי דין טענות התובע להידחות.

סיכום התובע אינו זכאי לתשלום פיצויים מהנתבעת והתביעה נדחית.