חישוב שכר מינימום על בסיס נטו או ברוטו

כאשר נישאל המפקח יורם עידה מה היה בסיס הנתונים והחומר בו הסתייע לצורך הכנת מ/7 השיב- "שכר שנלקח מתלושי השכר, שעות עבודה שנלקחו מרישום השעות שהוצג על ידי המעסיק וניכויים שנלקחו מתלושי שכר". לשאלה האם יוכל להבהיר מה נעשה על ידו השיב - "בבקורת מהסוג הזה, מחשבים את השכר המגיע לפי מספר שעות העבודה שעבר העובד, משווים אותו לשכר ששולם בפועל בתוספת הנכויים המותרים. במידה והשכר ששולם כולל הנכויים נמוך מהשכר המגיע על פי שכר המינימום, מדובר כאן באי תשלום שכר מינימום". לשאלה מה הסיק מהנתונים ומהמסמך אשר ערך השיב- "באופן עיקרוני, יש כאן גם ניכוי יתר, כיון שעל פי הנתונים שמחושבים, המעסיק ניכה יותר ממה שהיה מגיע על פי חוק עובדים זרים. בנוסף, הוא גם שילם פחות ממה שהוא היה צריך לשלם עבור שכר העובד לפי תעריף שכר מינימום במספר מקרים. כיון שכך נוצר הפרש משכר מינימום. אני רואה כאן כל חודש שנבדק, יש הפרש לתשלום שכר מינימום" (עמ' 11 לפר' שורות 15-28).

ניכוי מהשכר שלא כדין, אינו משפיע על שכר הברוטו, אלא הוא בחלק של ההפרש בין הברוטו לבין הנטו.

בנסיבות אלה שולם לעובד זה שכר הנמוך משכר מינימום בגין חודש זה (187.5*17.93= 3,362 ₪) וזאת מבלי להיתחשב בשעה וחצי נוספת שביצע העובד בחודש זה. בחודש 12/2003 שולם לעובד שכר ברוטו בסכום של 2,988 ש"ח. מדוח הנוכחות עולה כי התובע עבד באותו חודש 24 ימים (7.5 שעות ליום) סה"כ 180 שעות.

...

בנסיבות אלה ועל יסוד כל האמור אני סבורה כי אין לקבל את טענת ההגנה בדבר "טעות במצב המשפטי", אשר נטענה על ידי הנאשם.

על יסוד כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה הוכיחה את היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום.

סוף דבר- אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום בנוגע לאי תשלום שכר מינימום ביחס לשני עובדים, עובד מס' 1 ועובד מס' 3 - כמפורט בגוף הכרעת הדין.

במקרה שלפנינו אישר מר רוטמן כי אין ברשות החברה חוזה עבודה עם התובעים או הודעה לעובד שניתנה להם עם תחילת עבודתם (עמ' 11, ש' 19-20 לפרוטוקול) ואף אישר כי מספר ימי העבודה הנקוב בתלושים אינו תואם בהכרח את ימי עבודתם של התובעים בפועל, בשל הצורך לשמור על דיווח ימים מינימאלי לשם אישור העבודה מטעם מת"ש (עמ' 9, ש' 31 - עמ' 10, ש' 4 לפרוטוקול).

ב) שכר התובעים - נטו או ברוטו? מחלוקתם העיקרית של הצדדים נסובה סביב חישובו של השכר היומי שקבלו התובעים.

טענות התובעים התובעים טוענים כי שכרם היומי היה בערכי נטו וחושב על בסיס 8 שעות עבודה ליום, כאשר כל שעה נוספת נספרה ונצברה לתשלום יום עבודה נוסף.

...

על יסוד האמור, דין תביעת איאד ברכיב זה – להידחות.

נוכח דברים אלה, מצאנו לנכון להעמיד את הפיצוי ברכיב זה על סך 5,000 ₪.

סוף דבר: התביעה כנגד החברה - מתקבלת בחלקה.

בדיון ההוכחות העיד מר שגיא כך (ע' 12 ש' 27 - ע' 13 ש' 2): "... אני רוצה להסביר איך אנחנו בונים את התלושים - העובדים האריתראים לא מעניין אותם חוקי מדינת ישראל אלא כמה כסף הולך בסוף החודש לכיס. אין לי יכולת ואני לא מכיר מסעדה שיש לה יכולת לשלם כפי שטוען ב"כ התובע. אנחנו מתחייבים לשלם שכר מינימום וכמובן את כל ההוצאות הנוספות - פנסיה, שווי ארוחות, הבראה, ש"נ ובסופו של דבר בגלל שאת העובד מעניין כמה הוא מקבל בסוף החודש אני מתחייב בפניו שהוא יקבל לפחות את הסכום של 25 ₪, אבל זה לא אומר שהשכר שלו הוא 25 ₪." ובהמשך (ע' 13 ש' 7 - 13): תסביר מהי פרמיה, על בסיס מה שולמה ומדוע היא משתנית בין תלוש לתלוש.

כאן המקום להידרש ולהכריע בשאלה האם שכר זה הנו בערכי ברוטו או נטו.

סכום זה גם מהוה בסיס לחישוב זכויות שונות המגיעות לעובד, כגון - פצויי פיטורים ותשלומים אחרים המחושבים על בסיס השכר "ברוטו". עם זאת, קיימת אפשרות ליצור הסדר תשלום שכר על בסיס "נטו" על פיו מובטח לעובד שכר בגובה מוסכם כשהמעסיק נושא בנטל המס ותשלומי החובה האחרים (למשל – ביטוח לאומי) על בסיס שכר "ברוטו" המגולם מן השכר המוסכם "נטו". עקרונית, השכר המגולם ("ברוטו") הוא לעולם השכר הפורמאלי וההבדל בינו לבין הסדר שכר "נטו" הוא שבאחרון התשלום "נטו" הוא יציב והשכר "ברוטו" משתנה לפי שעורי המס והנתונים האישיים של העובד, בעוד בהסדר רגיל השכר "ברוטו" הוא היציב והשכר "נטו" משתנה לפי שעורי המס ונתוניו האישיים של העובד.

...

פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת לאור המסקנה כי התובע התפטר, הרי שהוא אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת או לפיצויי פיטורים (מעבר לאלו שצריכים היו להיות מופרשים עבורו על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה, כפי שידון להלן).

משקבענו כי מדובר ברכיב שכר אשר נרשם מדי חודש בתלושי שכרו של התובע באופן פיקטיבי, אין בידנו לקזז כל סכום ששולם במסגרת זו. להשלמת התמונה יצויין כי התובע לא תבע דמי הבראה ומשכך איננו נדרשים לפסוק בעניין זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה בסך 2,000 ₪.

בסיכומיו טוען התובע כי יש לחשב את זכאותו על בסיס 6.5% משכר המינימום החודשי הממוצע בסך 5,000 ₪, כלומר 325 ₪ לחודש, במכפלת 53 חודשים, ובסך הכל 17,225 ₪.

שנית, מעיון בתחשיב לא ניתן לדעת מהו הסכום שהופחת מסך השכר אותו אמור היה התובע לכאורה להישתכר, שכן נרשמו בטבלה סכומים "ששולמו בפועל" (11,114 ₪ בחודש 10/2017 ו- 9,365 ₪ בחודש 6/2018) אך לא הוצגה אסמכתה לסכומים אלו, הם אינם תואמים את תלושי השכר, ולא הוסבר האם מדובר בשכר ברוטו או נטו לאותם חודשים.

...

הנתבעים טוענים כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עבודה מצוינים במשך שנות עבודתו של התובע אצל הנתבעת, ובהתאם לכך זכויותיו שולמו כדין, ולכן יש לדחות את התביעה.

בנסיבות אלו יש לדחות את תביעתו של התובע בגין רכיב זה. [8: נספח 3.1 לכתב התביעה.

עם זאת, בסעיף 6 לחוק נקבע כי במקרים חריגים ניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניות, באמצעות הרמת מסך ההתאגדות: "6(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה." לאחרונה קבע בית הדין הארצי כי "...הרמת מסך תבוצע במקרים שבהם מצא בית המשפט ש"נכון וצודק" לעשות כן, ובכפוף לקיומם של שני תנאים: האחד, עשיית שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו לקפח את נושיה או לקחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה, כדוגמת מצבים של עירוב נכסים, תרמית/הונאה, הברחת נכסים וכיו"ב. התנאי השני עניינו מודעות או למצער חשד של בעל המניות בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה".

סיכום על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת באופן חלקי, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך 22,957.5 ₪ קרן פנסיה בסך 16,306 ₪ דמי חגים בסך 7,717 ₪ מענק שנתי בסך 5,616 ₪ פיצוי בגין אי מתן הסכם עבודה בסך 1,500 ₪ מסכומים אלו יש לקזז סך 17,046 ₪ בגין הרכיב של "צו הרחבה". לסכומים המפורטים בסעיף 72 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2019 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד נתבע מס' 2 נדחית.

ראשית, לתימוכין בטענת הנתבעת בדבר הסיכום עם התובע ביחס לשכרו בתקופת העבודה הראשונה, הצהיר מר בורד, מטעם הנתבעת, כך: "בטרם תחילת תקופת עבודתו הראשונה, היתקיימה פגישה ביני לבין התובע במהלכה הסברתי לתובע את כל תנאי העבודה לרבות שכר העבודה. שכרו של התובע כפי שסוכם איתו באותה פגישה, יעמוד על שכר יסוד מינימום לשעת עבודה (באותה עת היה כ-30 ₪ לשעה) בתוספת תשלום גלובלי בעבור שעות נוספות, שבת וחג (באותה עת עמד על כ-4 ₪ לכל שעת עבודה). כמו כן שולם לעובד 1 ₪ לשעה עבור דמי הבראה.." [ס' 8 לתצהיר].

כך גם בתלושי השכר, השכר השעתי ושאר הרכיבים אותם מצאנו כשכר בסיס נקובים אמנם בערכי ברוטו, ברם לצידם מופיע רכיב "גילום" ובסופו של יום הסכומים דלעיל מופיעים בתלוש השכר בערכי נטו.

משלא פורט תחשיב התובע ולא נטען או הוכח בפנינו כי נערך על בסיס דוחות הנוכחות של הנתבעת – אין בידנו לקבל את תחשיביו.

תשלום בערכי נטו או ברוטו אמנם, נקודת המוצא היא כי פיצוי ממוני ראוי שייפסק בערכי ברוטו [ר' למשל ע"ע (ארצי) 3393-02-17 גב - ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ פס' 20 (נבו 24.6.18)].

בנסיבות הענין, ומשסוכם עם התובע על תשלום בערכי נטו, כפי שעולה גם מההודעה לעובד על תנאי ההעסקה ואין אפשרות ממשית במסגרת פסק הדין לבצע חישובים מהימנים על מנת להיתחקות אחר ערכי הברוטו המדוייקים, סבורות אנו כי מוצדק לפסוק לזכות התובע את הסכומים הנגזרים מן השכר נטו – בערכי נטו.

...

התובע אמנם הצהיר בתצהירו כי סכומי הנטו שסוכמו עמו הינם שווי ערך לסכומי ברוטו בסך של 39 ₪ ו 42 ₪ לשעה בהתאמה, ברם לא ניתן לטעמנו לקבל הצהרה זו כעומדת על כנה, משלא ברור כלל מה מקורה.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 9,180 ₪ נטו בגין גמול עבודה בשעות נוספות; 5,202 ₪ נטו בגין גמול עבודה במנוחה השבועית; 1,712 ₪ נטו בגין דמי חגים; 1,485 ₪ ברוטו חלף הפרשי הפרשות לפיצויי פיטורים; 2,646 ₪ ברוטו בגין דמי הבראה; 5,000 ₪ ברוטו בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר.