חישוב שווי נכסים והכנסה רעיונית בתביעת הבטחת הכנסה

כפועל יוצא נבחן, האם יש להיתחשב בשווי זכויות הבניה של דירות הבנים והאם יש לראות בשווי זכויות אלה כהכנסה לצורך חישוב גמלת הבטחת הכנסה לה זכאי התובע.

המסגרת הנורמאטיבית בסעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה נקבע, כי לצורך החוק, "הכנסה" משמעה הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ולרבות, לפי המפורט בסעיף קטן (4): "סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, ... ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה". משמע, לעניין חוק הבטחת הכנסה, גם הכנסה רעיונית מנכס תיחשב "הכנסה". בסעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה נקבע כי "נכס" לעניין סעיף זה, כולל "...כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין ... ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם הישתכרות או רווח (בסעיף זה דירת מגורים)". בתקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה נקבע האופן בו תחושב ההכנסה הרעיונית מנכס מקרקעין.

בתצהירו של התובע מיום 4.12.15 צוין כי "בניי פריד ופרג' הנ"ל התחתנו בתאריך 24.9.2009 ומאז הם גרים בקומות השייכות להם והנמצאות במיגרש הנ"ל". בתצהירו מיום 25.5.10 (שניתן גם הוא בתמיכה לתביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה) ציין התובע כך: "הריני להצהיר כי הדירות של פריד ופרג' לא היו מאוכלסות ועל כן לא שולמו מיסים למועצה". לאחר שעיינו בשני התצהירים, לא מצאנו כי תוכנו של האחד סותר את השני.

...

בעניין זה, אין לנו אלא לחזור על האמור בפסה"ד בעניין עטא נאסר שם נאמר כי "מקובלת עלינו טענת המוסד כי בקבלת תשלומי המסים אין הרשויות מקפידות בבדיקת הבעלות בהן, ובצדק". זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מהאישור הקודם של הרשות המקומית מיום 3.6.10 ממנו עולה כי הבנים טרם החלו לשלם ארנונה בגין דירותיהם, על אף שאלה רשומים על שמם.

סיכום לאור כל האמור לעיל ובשים לב למכלול הראיות, אנו קובעים כי העברת הזכויות מהתובע לבניו נעשתה ביום 24.9.09 (היום בו נישאו הבנים והמעבר לדירות ואכלוסן).

לפיכך, אנו דוחים את טענות התובע בעניין זה. מאחר שהנתבע זנח בסיכומיו את טענת ההתיישנות שהעלה בכתב ההגנה ובשים לב לתוצאה אליה הגענו, אין אנו נדרשים לה עוד.

מתעודת עובדת ציבור שהגיש הנתבע עולה כי בחישוב הסכום שיוחס לתובע הסתמך פקיד התביעות על הנחיות פנימיות שקובצו ב"תדריך הבטחת הכנסה", הקובעות: "טוען התובע שהתקיים מכספים שקבל, כולם או חלקם, בתקופה שבה לא קיבל גימלת הבטחת הכנסה או גימלה אחרת – ניתן להיתחשב בכך, אם לא היו לו הכנסות לקיום או שהיו לו הכנסות שלא הספיקו למחייתו.

לפיכך, בחודש 1/10 נותר בידי התובע מכספי תמורת מכירת הנכס סך 208,587 ₪, ובנכוי הסכום שאינו מובא בחשבון לפי סעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה בסך 47,850 ₪, הסכום שניתן לייחס לו הנו בסך 160,737 ₪ בלבד, ממנו ניתן לגזור הכנסה רעיונית בסך 1,072 ₪ בלבד.

תקנה 10(ב) לתקנות מסדירה את אופן הערכת "נכס", וכך היא קובעת: "שווי הנכס לעניין תקנת-משנה (א) ייקבע בהתאם לשומה או לקביעה האחרונה שנעשתה לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך, ובמטלטין – גם לפי הצהרת התובע בכתב, הנתמכת בתעודות עם פירוט הנתונים הדרושים לקביעת השווי – הכל לפי בחירת המוסד לביטוח לאומי". כספי תמורת מכירת הנכס של התובע הם "מטלטלין", ובהתאם לתקנה 10(ב) לתקנות הבטחת הכנסה, הערכת שווי הכספים תקבע על פי הצהרת התובע הנתמכת בתעודות עם פירוט הנתונים הדרושים לקביעת השווי.

אין כל חוסר סבירות בחישוב הפחת של הסכום החד פעמי, הנובע מהוצאות הקיום, בהתאם ל"סכום הקובע" לפי סעיף 7 לחוק הבטחת הכנסה, שכן מי שאין לו הכנסה ממקור זולת נכס ואינו מוכיח את טענותיו בדבר הוצאותיו, אינו יכול לצפות באופן סביר שהקופה הציבורית תישא בכלכלתו כאשר הוא מקיים אורח חיים שאינו מצטמצם למינימום הנידרש לקיום בכבוד על פי חוק הבטחת הכנסה (ובהיתחשב ביתר המנגנונים שתכליתם הבטחת קיום בכבוד כאמור בבג"צ 366/03).

...

דיון והכרעה אנו סבורים כי כדין נדחתה תביעת התובע לגמלת הבטחת הכנסה וכי דין תובענה זו להידחות.

לאור כלל האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

בהתאם לתקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982- מכיוון שחלפו 5 שנים מאז שהתובע העביר לבניו, כאמל וחוסיין, את כל זכויותיו בחלקה 18 מיום מתן ההיתר לבנייה, היינו מיום 20.10.98, וזאת ללא כל תמורה, הרי שאין לקחת את שווי וערך הנכס בחשבון לצורך חישוב הכנסתו הרעיונית.

תקנה 10 קובעת את אופן חישוב שיעור ההכנסה הרעיונית שיש לקחת בחשבון מנכס המבוטח, עת קובעים את גובה הגימלה לה הוא זכאי, ותקנה 11 מתייחסת להכנסה רעיונית מנכס שהועבר לאחר, וקובעת כדלקמן: נכס שהועבר לאחר הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גמלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס – (1)אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגימלה.

...

הנה כי כן, משהתובע לא השכיל להוכיח כי העביר את הזכויות בבניין החדש לבניו, אנו קובעים כי בשים לב לחוק הבטחת הכנסה ונוכח תכליתו, בדין לקח הנתבע בחשבון, כחלק מהכנסתו הרעיונית של התובע בעת חישוב זכאותו לגמלה את שווי זכויות הבנייה של המקרקעין בבניין החדש, היינו סך של 206,000 ₪.

לאחר ששמענו את העדים, אנו סבורים כי יש לקחת בחישוב הכנסתו הרעיונית של התובע את שווי עלות הבנייה היחסי.

אנו מקבלים את הערכת השמאי, ומכאן- יש לקחת בחשבון רק 20% מ"שווי עלות הבנייה" בעת חישוב הכנסתו הרעיונית של התובע, ולכך להוסיף את שווי זכויות הבנייה, אשר התובע אינו חולק עליו.

תקנה 10 לתקנות קובעת את דרך חישוב ההכנסה כדלקמן: "כהכנסה חודשית מנכס יראו את השיעורים הנקובים בפסקות (2) ו-(3) להלן לפי העניין, מחולקים ב-12, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל – לפי הסכום הגבוה יותר." בעיניין עמר קבע בית הדין הארצי לעניין ייחוס הכנסה מנכס את הדברים הבאים: "חוק הבטחת הכנסה הנו חוק סוצאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינם גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק נועד בעקרו של דבר, להבטיח לכל אדם שאינו מסוגל לפרנס עצמו, ושהכנסתו פחותה מ'ריצפה' הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, רמה מינימאלית של הכנסה לצורך קיום בסיסי. אין החוק מיועד לאלה היכולים להישתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהוא. משכך, נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה ממבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא שניתן להפיק הימנו הכנסה מינימלית. ההשקפה הגלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפיק, למצער, הכנסה מינימלית. כך, לשם המחשה, אם מבוטח הוא בעל דירה נוספת על זו שבה הוא מתגורר, עליו להשכירה ולהשתמש בדמי השכירות לשם סיפוק צרכיו הבסיסיים ולא לתבוע קצבת הבטחת הכנסה." (עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי – זהבה עמר (15.3.05), ההדגשה הוספה).

עם זאת נקבע בפסיקה, כי יש לבחון האם קיימת למבוטח יכולת קונקרטית - שאינה ספקולאטיבית או תיאורטית - להפיק הכנסה מהנכס וכי לא קיימת מניעה להפקת ההכנסה מטעמים שאינם תלויים בו. בעב"ל (ארצי ) 33638-01-13 אחמד מוקטרן – המוסד לביטוח לאומי קבע ביה"ד הארצי: "דרך חישובה של ההכנסה הרעיונית קבוע בתקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב – 1982 (להלן: התקנות), לפיה שווי הנכס ייקבע "בהתאם לשומה או לקביעה האחרונה שנעשתה לפי חוק מס רכוש... או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך". בתקופה הרלוואנטית קבעה התקנה כי "כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה ל – 8% משוויו מחולק ב – 12 אם אף אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל – לפי הסכום הגבוה יותר" (בתקנות חל שינוי בקשר לכך החל מיום 24.9.12 – ק"ת תשע"ג 7165).

...

בסיכומיו שב התובע על טענותיו כי אין לייחס הכנסה רעיונית משווי הנכס אלא לפי גובה דמי השכירות שנתקבלו בעבר בפועל - 1800 ₪ בלבד, וכי לנוכח מצב הדירה ומצבו הכלכלי הקשה יש לראות בו כסטטוס של מי שמשכיר דירתו ולנכות את דמי השכירות ששילם התובע לדירה בה התגורר מגובה ההכנסה הרעיונית, כך שהתוצאה היא כי התובע זכאי לשיטתו לקצבה בסך 1566 ₪ לחודש.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

בחודש 8/2002, על רקע בדיקת נתונים ממס רכוש, התברר כי שווי הנכסים אשר בבעלות בן זוגה של התובעת הינו 188,164$ וכי סכום זה מפיק הכנסה רעיונית חודשית בסך 6,119 ₪ לחודש, השוללת את זכאות התובעת להבטחת הכנסה יחסית במחלקת זקנה.

הואיל ובבסיס חישובי הנתבע, המפורטים בסיכומים מטעמו (בסעיף 6), באשר להכנסתה הרעיונית החודשית של התובעת משווי נכסיו של בעלה, במועדים הרלבאנטיים לתביעתה לגמלה (6/2002), עומד שווי כל החלקות בבעלות בעלה של התובעת על סך 586,100 ₪, בהתאם לחוות דעת השמאי מתאריך 2/2/2003 ובכלל זה שוויה של חלקה 11 בגוש 19118 לפי שטח של 2,878 מ"ר, ובשים לב לקביעת השמאי בחוות דעתו מתאריך 22/6/2008 (בסעיף 2), אשר גם מתיישבת עם עדותו בהקשר זה (ר' פ' הנ"ל, עמ' 9 ש' 28), לפיה שווי זכויות בעלה של התובעת בחלקה 11 בגוש 19118 מוערך בסך 30,000 ₪, להבדיל מסך 68,000 ₪ כפי שהוערך בחוות דעתו מתאריך 2/2/2003-פוסקים אנו כי עניינה של התובעת יושב לנתבע, על מנת שיבחן את זכאות התובעת להשלמת הכנסה, לאור מה שנפסק לעיל, ובכפוף ליתר תנאי הזכאות.

...

זה המקום לציין, כי אפילו היינו מקבלים את גרסת התובעת בהקשר זה, לפיה בעלה העביר לילדיהם, ללא תמורה, את כל הנכסים הרשומים על שמו, בהתאם להסכם מכר מתאריך 12/3/2000 (כאמור, אין אנו מקבלים גרסה זו), הרי שלאור לשון תקנה 11 לתקנות-יש לראות בנכסים אלה כשייכים למעביר הנכס, קרי לבעלה של התובעת, ויש לראותם כשייכים לו, לעניין חוק הבטחת הכנסה, במשך חמש שנים לאחר מועד 12/3/2000, היינו עד לתאריך 12/3/2005, שהוא מאוחר למועד הגשת תביעת התובעת לגימלה הינו ביום 27/6/2002.

עוד יצויין כי חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבע ועדותו מהימנים עלינו, משכך אנו דוחים את טענות התובעת בכל הקשור למהימנותה של חוות דעת זו. משאין אנו מקבלים את גרסת התובעת דין תביעתה להידחות, עם זאת, סוברים אנו כי יש להשיב עניינה של התובעת לנתבע, על מנת שיבחן שוב את זכאות התובעת להשלמת הכנסה, מהטעמים שנפרט להלן:-בעדותו בפנינו אישר השמאי כי ערך את השמאות בהסתמך על הנתונים בתדפיס מס רכוש משנת 2002 (מוצג נ/2) אותם קיבל מהנתבע, ובכלל זה בכל הקשור לחלקה 11 בגוש 19118, אשר הוערכה על ידו לפי שטח של 2,878 מ"ר (פ' מיום 16/9/07, עמ' 9 ש' 7 – 16).

ברי כי רישום זה בפנקס הזכויות גובר על הרישום במס רכוש, ומשכך, אנו קובעים כי יש לראות בבעלה של התובעת כבעלים של מחצית חלקה 11 בגוש 19118, לעניין חוק הבטחת הכנסה.