עם זאת, לא בנקל יוטל אשם תורם על עובד, אלא רק כשאשמו לקרות התאונה הוא בולט וברור (ראו, מבין פסקי דין רבים: ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592, 604א'-ב' (1982); ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תיכנון ובצוע נ' יאסין, פסקה 26 (31.8.2011); ע"א 313/56 חברת החשמל לא"י בע"מ נ' בלומברג, פ"ד יא 1087, 1093ג'-ה' (1957); ע"א 1062/15 והבי נ' נזאל, פסקה 14 (10.5.2016)).
עמדתי היא כי יש לחשב את ההפסדים לעבר על בסיס שכר של 8,000 ₪ (נכון להיום), שהנו סכום המשקף בערך את החישוב לפי המל"ל משוערך להיום, ולגבי העתיד – על בסיס 8,200 ₪, על יסוד השכר שקבל התובע מהמעבידה עובר לתאונה (ללא הפחתה בשל כך שלא בכל שנה הוא עבד בכל חודשי השנה), ותוך לקיחה בחשבון של עליה מתונה מסוימת לעתיד.
החישוב יהא הבא:
לעבר – למשך שנתיים ממועד התאונה – הפסד של 100% = 24 חודשים X 8,000 = 192,000 ₪;
לעבר – מתום השנתיים ועד היום - הפסד של 75% = 49 חודשים X 8,000 X 75% = 294,000 ₪;
לעתיד – 8,200 X 205 מקדם ההוון X 75% גריעה = 1,260,750 ₪, ובמעוגל – 1,261,000 ₪.
ניכוי תגמולי המל"ל ותביעת המל"ל -
התובע מסכים כי עקרונית יש לנכות את תקבולי המל"ל מהנזק לתובע, אלא שלגבי התשלומים לעתיד, טוען התובע כי לפי חוות הדעת האקטוארית מטעם המל"ל, סך כל הקיצבאות בענף נפגעי עבודה לעתיד מבוסס על קצבת זקנה עתידית בסיסית (בסך 1,558 ₪), וחישוב זה שגוי, שכן יש לבצע את החישוב על בסיס קצבת זקנה בסך 2,300 ₪, בהתאם לתקופת הכשרתו עובר לתאונה ועל בסיס ההנחה שהיה מקבל "תוספת וותק".
המל"ל בסיכומיו טוען כי על פי חוות הדעת האקטואריות מטעמו – סך התשלומים לתובע לעבר הנו בסך 17,720 ₪ בגין דמי פגיעה, 314,154 ₪ בגין קצבת נכות מעבודה לעבר ו-227,241 ₪ בגין קצבה מיוחד לעבר – משמע, 559,115 ₪ לעבר.
"
בהנתן ההלכה הנ"ל – על הצדדים לבצע את החישובים בהתאם, כלומר – לחשב מחדש את ניכוי תקבולי המל"ל לגבי העתיד מהפצוי לתובע, ובכל מקרה – גם ללא "החישוב מחדש" הנזק גבוה מאשר תקבולי המל"ל והתביעה לא "נבלעת".
סיכום –
נוכח כל האמור מעלה במקובץ, התביעה של התובע נגד כל הנתבעות מתקבלת, ועל כולן, ביחד ולחוד, לפצותו בסכומים המפורטים בפסק הדין, בתוספת שכר טירחת עו"ד בשיעור 20% ובתוספת מע"מ, החזר אגרת בית המשפט והחזר עלויות שכרם של כל המומחים אשר הגישו את חוות הדעת מטעם התובע (בהתאם לקבלות שישלח התובע לנתבעות).
...
לאחר שקילת טיעוני הצדדים ובחינת חוות הדעת השונות, ההתייחסות של המומחים האחד לממצאים של חברו, בחינת קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל ובחינת התיעוד הרפואי שהוצג לתיק – מסקנתי היא כי יש לקבוע שהנכות של התובע הינה הבאה: בתחום הנוירולוגי – 40%, שכן לא שוכנעתי כי המדובר בסממנים של דימנציה בינונית ומסתברת יותר ההערכה כי המדובר בתסמינים של דימנציה קלה; בתחום העיניים – 24.5% - ודומה שאין מחלוקת של ממש לגבי תחום זה; בתחום הנפשי – 20% - שכן שוכנעתי לאמץ את חוות הדעת מטעם ההגנה במיוחד שעה שאין כל תיעוד לגבי טיפול בתחום זה משנת 2019 ועד עתה; בשל המצב אחרי הניתוח בגולגולת – 15% - וכאן, לא אוכל לקבל את עמדת מומחי ההגנה לפיה הנכות "נבלעת" בנכות שכבר קיימת בהיבט הניורולוגי; בשל הצלקת – 10% - אין מחלוקת; בשל סחרחורות או הפרעה בשיווי המשקל – 10% בהתאם לקביעות של מומחי התובע, אשר לא נסתרו בחוות הדעת מטעם ההגנה, אם כי יש כאן חפיפה בין הסחרחורת לבין חוסר שיווי המשקל.
עוד נטען כי התובע צירף קבלות שאינן רלוונטיות לגבי פריט זה, כגון הוצאות בגין קצף גילוח, שתייה ומוצרי מזון, ולפיכך, אין לפסוק פיצוי לתובע בראש נזק זה.
סבורני כי למרות שהתובע יכול היה לצמצם את נזקיו בראש נזק זה, ולו לגבי חלק מההוצאות, אין ספק כי לתובע היו הוצאות הן בגין הטיפולים הרפואיים והן בגין נסיעות עודפות בסמוך לאחר התאונה – אותם אני מעריכה בסכום כולל של 50,000 ₪ (וראו כי למעשה בסיכומי התובע אין טיעון לגבי הוצאות רפואיות אלא בעיקר לגבי הוצאות נסיעה).
"
בהינתן ההלכה הנ"ל – על הצדדים לבצע את החישובים בהתאם, כלומר – לחשב מחדש את ניכוי תקבולי המל"ל לגבי העתיד מהפיצוי לתובע, ובכל מקרה – גם ללא "החישוב מחדש" הנזק גבוה מאשר תקבולי המל"ל והתביעה לא "נבלעת".
סיכום –
נוכח כל האמור מעלה במקובץ, התביעה של התובע נגד כל הנתבעות מתקבלת, ועל כולן, ביחד ולחוד, לפצותו בסכומים המפורטים בפסק הדין, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ובתוספת מע"מ, החזר אגרת בית המשפט והחזר עלויות שכרם של כל המומחים אשר הגישו את חוות הדעת מטעם התובע (בהתאם לקבלות שישלח התובע לנתבעות).
