חישוב ריבית בהלוואה חוץ בנקאית

על פי חישובי מומחה המבקשים שיעור הריבית המאקסימאלית בהלוואות חוץ בנקאיות הנה פי 2.25 מהעלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד שנותנים הבנקים לציבור.

...

אמור אם כן מעתה כי אין להעדיף את חוו"ד מומחה המבקשים על פני חוו"ד מומחה המשיבה ולכן אין מנוס מלדחות טענת המבקשים לעניין שיעור החוב גם לגופה.

לאור כל האמור לעיל דין התובענה דחייה.

אין מנוס גם מלקבוע, כפי שעלה מהאמור לעיל, כי אין למבקשים כל הגנה שבדין לעניין דיירות מוגנת כמו גם לעניין דיור חלוף לאחר שהסכימו לוותר על הגנות אלה במפורש.

הנתבעים הגישו ביום 24.8.20 בקשת רשות להגן, במסגרתה טענו כי הכספים שהעביר התובע היו השקעה במיזם נדל"ני שיזם הנתבע בארה"ב וכי תנאי להשבת הכספים היה הצלחת המיזם, כי עקב משבר הנדל"ן החמור בארה"ב בשנת 2009, עסקי הנדל"ן של הנתבע ספגו מכה אנושה וקריסה כלכלית ממנה לא יכול היה להיתאושש הנתבע, דבר שהוביל להתדרדרות וקריסת הפרויקטים הנדל"ניים שלו, לרבות זה שבו השקיע המנוח, כי התובעים לא ביקשו ולא קיבלו היתר להמצאת התביעה מחוץ לתחום, כפי שהיה נידרש, כי ממילא אין מקום למתן היתר כזה, כי הפורום הנאות בכל מקרה אינו ישראל, אלא ארה"ב, כי חישובי הריבית בתביעה מופרזים ונוגדים את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 וכי התביעה לא לקחה בחשבון החזר של $43,500 שהושב למנוח, אותם יש לקזז מסכום התביעה.

...

בקיצור, טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים, לפיה מדובר היה בהסכם השקעה, נדחית, בהיותה הגנת בדים מוחלטת.

עם זאת, בעניין גובה הריבית לרבות ריבית פיגורים ולרבות כמובן שיעור הפיצוי המוסכם, ורק בעניינים אלה, אני סבור שיש לתת לנתבעים רשות להגן.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, בשלב זה יינתן פסק דין חלקי, על סכום הקרן בלבד, בסך של 819,810 ₪ ($225,000 כפול שער יציג 3.628 ₪, הוא השער היציג שהתובעים טענו בכתב התביעה שמהווה את השער היציג נכון ליום הגשת התביעה, כמפורט בסעיף 18ז' לתביעה).

הסכם זה הנו מעין הסכם מסגרת בין התובע לבין איסק במסגרתו הוצהר כי איסק יקבל הלוואות עתידיות וכל סכום שיקבל יחושב ביום הפירעון בתוספת ריבית מאקסימאלית לפי חוק הלוואות חוץ בנקאיות.

...

מקבל אני את גרסתה באשר לשיעור ההלוואות שקיבלה, אולם לא ניתן לקבוע פלוגתא מדויקת בדבר שיעור הכספים ששילמה לאיסק והיקף התכשיטים אשר לטענתה מסרה לתובע כבטחונות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 22-00550-12-5.

ההשוואה בין השניים נעשית על בסיס פרשנות החוק אותה קבענו לעיל, לעומת ריבית בנקאית בשיעור הנמוך פי ¼ 2 מההלוואה החוץ הבנקאית, כשתנאי ההלוואה הבנקאית מאפשרים, כמקובל בהלוואות בנקאיות, לחשב ריבית דריבית.

...

החלטנו לדון בבקשה כאילו נתנה בה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

על סמך כל האמור לעיל נדחה ערעור המבקשת לענין חישוב הריבית על הלוואתה למשיב, והוא מתקבל כאמור בפסקה הקודמת.

המבקשים מצדם הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 9147-04-10) בה עתרו בין היתר לעדכן את גובה החוב כך שיביא בחשבון גם את העובדה שמספר ימים לאחר נטילת ההלוואה ניכנס לתוקפו חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (ובשמו הקודם: חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993).

בית המשפט אף טרם הכריע באופן סופי בשאלה באיזה אופן תחושב הריבית בה יחויבו המבקשים.

מהחלטתו אף עולה כאמור כי בקביעת גובה החוב, הוא יביא בחשבון מספר שיקולים ובכלל זה, בין היתר, את גובה ריבית הפיגורים הנקוטה בבנקים אחרים, ואת מועד הסיום הנהוג בהלוואות מסוג ההלוואה שבנידון.

...

אני סבורה כי יישום כלל זה מוביל למסקנה כי אין להיעתר לבקשת רשות הערעור שלפניי.

כך, ומבלי לנקוט עמדה בשאלה האם יש להחיל על ההלוואה את הוראות חוק אשראי הוגן ומה ההשלכה של פסק הדין בהליך הקודם על גובה החוב והריביות – אין זה מן הנמנע כי גובה החוב שייפסק בסופו של דבר יעלה בקנה אחד עם עמדתם של המבקשים.

מכל מקום, טענות המבקשים שמורות להם, וככל שבסופו של דבר הם יהיו סבורים כי נפלו טעויות באופן קביעת גובה החוב, הם יוכלו – במסגרת ערעור על ההחלטה הסופית ככל שיוגש – להעלות את טענותיהם, ובכלל זה את הטענות הנטענות במסגרת בקשת רשות הערעור דנן.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.