על פי כללי העזיבה משנת 1985, הן הגימלה והן קצבת הפנסיה מחושבות על בסיס "ההכנסה הבסיסית" (סעיפים 16 ו- 18 לכללים), שעל פי סעיף 1 לכללים הנה "השכר החודשי הממוצע למשרת שכיר, כפי שפירסם המוסד לביטוח לאומי עובר לעזיבת החבר" (ההדגשה שלי, א"ס).
פרשנות ההסכם בין הצדדים ואיתור אומד דעתם המשותף מביאה למסקנה כי הם לא התכוונו לסטות מהקבוע בכללי העזיבה משנת 1985 בעיניין אופן חישוב סכום קצבת הפנסיה, אולם בהתנהגותם המאוחרת שנמשכה שנים רבות הם סטו מהסכמה זו ובפועל נכרת ביניהם הסכם חדש בהתנהגות אשר מיטיב עם התובעת, מעין יצור כלאיים המאחד הסדר הלקוח מכללי העזיבה משנת 1985 בכל הקשור למועד תחילת תשלום קצבת הפנסיה וההסדר הקבוע בכללי העזיבה משנת 1993 בכל הקשור לחישוב סכום קצבת הפנסיה.
...
עוד נקבע, כי אין להסתפק בהתנהגויות אקראיות המהוות סטייה מהחוזה המקורי הכתוב, אלא נדרש דפוס מתמשך ורצף התנהגותי של שני הצדדים המלמד על הסכמה ברורה לסטות מהחוזה, וכך נקבע בהקשר זה בעניין פזגז:
"תרגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור, יהיה – בחוזים מסוג זה – קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה, כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם" (שם, בעמ' 41)
כאמור לעיל, למן חודש אוקטובר 2002 ובמשך שנים רבות, שילם הקיבוץ לתובעת, ומשלם לה גם כיום, קצבת פנסיה חודשית על פי כללי העזיבה משנת 1993 כאמור במכתב בן צדק שנשלח אליה.
פרשנות ההסכם בין הצדדים ואיתור אומד דעתם המשותף מביאה למסקנה כי הם לא התכוונו לסטות מהקבוע בכללי העזיבה משנת 1985 בעניין אופן חישוב סכום קצבת הפנסיה, אולם בהתנהגותם המאוחרת שנמשכה שנים רבות הם סטו מהסכמה זו ובפועל נכרת ביניהם הסכם חדש בהתנהגות אשר מיטיב עם התובעת, מעין יצור כלאיים המאחד הסדר הלקוח מכללי העזיבה משנת 1985 בכל הקשור למועד תחילת תשלום קצבת הפנסיה וההסדר הקבוע בכללי העזיבה משנת 1993 בכל הקשור לחישוב סכום קצבת הפנסיה.
אשר על כן, התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.
