חישוב קיצבת נכות מעבודה על בסיס שומה סופית

לפני תביעה התובע לחישוב מחדש של הבסיס לגימלת נכות לה הוא זכאי, על בסיס שומת שנת 2012 הסופית.

תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת כדלקמן: (א) ארעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו; לענין זה, "פגיעה בעבודה" – פגיעה המזכה בדמי פגיעה לפי פרק ג' או ט'2 לחוק לתקופה של 90 ימים לפחות, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, או פגיעה המזכה בקצבת נכות, בקצבת תלויים או במענק לנכה או לאלמנה לפי הפרקים האמורים.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובע להידחות ודין התביעה סילוק על הסף.

סיכומו של דבר – התביעה נדחית.

טענות הצדדים בתמצית תמצית טענות התובע התובע טוען כי יש לחשב את קצבת הנכות על בסיס שומת הכנסותיו לשנת 2011, או לחלופין על בסיס שומת שנת 2015.

תוצאת הוראת תקנה 11 לתקנות המקדמות יוצרת את שמכונה "גמלה חוסמת", שכן במקרה של עובד עצמאי שניפגע בתאונת עבודה יחושבו דמי הפגיעה וקיצבת הנכות מהעבודה על יסוד השומה שלפיה שולמו מקדמות דמי הביטוח בשנה השוטפת, גם אם הכנסתו של העצמאי על פי השומה הסופית הייתה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות.

...

במחשב של מל"ל, אני הייתי אפוטרופוס של אמי ואבי, רשום שם שאני מקבל גמלת נכות ויכול להיות שהיא לא שמה לב."

לאחר בחנו את כלל נסיבות הענין, את העדות שנשמעה בפנינו ואת מלוא המסמכים שהוצגו שוכנענו כי נסיבות עניינו אינן מאפשרות סטייה מתקנה 11 לתקנות המקדמות.

מטעמים אלה אין מנוס מדחיית התביעה.

בין לבין, במכתב מיום 15.8.13 הודיע המוסד למערער כי על פי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות ו- תקנה 11, לפי העניין), "ההכנסה שלפיה חושבה הגימלה וכן ההכנסה שלפיה חושבו דמי הביטוח באותה שנה, ייחשבו כהכנסה לפי שומה סופית. על כן, לשנת 2012, גם אם תיתקבל שומה, לא ייערך חישוב הפרשים, הן לעניין הגימלה, הן לעניין דמי הביטוח". במכתב נושא תאריך 18.12.13 פנה רו"ח מנורי ובקש לתקן את ההכנסה לפיה חושבו גמלאות הפגיעה בעבודה להכנסה הסופית לפי שומת שנת 2012 (הכנסה שנתית חייבת במס – 395,368 ₪).

דהיינו, אין הכרח שמדובר יהיה בסכומים זהים, וככל שנפלה טעות בנתונים לתשלום דמי הפגיעה וחלף המועד להגיש תביעה לתיקון הטעות אין כל סיבה להנציח את הטעות גם לצורך חישוב קצבת הנכות שהזכאות לה נקבעה במועד מאוחר יותר; רק לאחר שקמה למערער זכאות לקיצבת נכות ולאחר שפקיד התביעות דחה את דרישת המערער לתיקון ההכנסה היתקיימו כל יסודות העילה הקונקרטית להגשת תביעה לבית הדין; עמדת המוסד מהוה פגיעה באוטונומיה האישית של המבוטח ומחייבת את המבוטח לנהל הליך משפטי בנגוד לרצונו על בסיס חשש תאורטי שמצבו הרפואי יחמיר בעתיד; פרשנות ראויה והוגנת מחייבת כי ככל שנפלה טעות בחישוב גמלה מסוימת הזכאות לתיקון החישוב קמה רק במועד בו הוכרה הזכאות לאותה גמלה ובמגבלות ההתיישנות שבסעיף 296 לחוק.

...

סיכומו של דבר – בכפוף להערותיי כמפורט לעיל, אני מצטרפת לתוצאה שלפיה במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון אני מצטרפת לאמור בחוות דעתה של השופטת לאה גליקסמן, וכן לתוצאה הסופית לפיה, במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור נדחה.

להלן עיקר נימוקיו: התובע טוען כי הבסיס לחישוב דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה מיום 11.11.2020 צריכה להיות מחושבת בהתאם לשומת מס הכנסה סופית לשנת 2019 ו"בטח ובטח לא הצהרותיו אשר הוגשו עקב משבר קורונה ואילצו אותו לסגור את עסקו.

בתביעה שהגיש לבית הדין האיזורי טען המבוטח כי בחישוב קצבת הנכות היה על המוסד להביא בחשבון את הכנסתו בהתאם לשומת מס הכנסה לשנת 2002, שנערכה בחודש יולי 2003, וזאת מפאת היותה "שומה מיטיבה". בית הדין האיזורי קיבל את התביעה, אולם בית הדין הארצי קיבל את ערעור המוסד וקבע כי נוכח הצהרת המבוטח לגבי גובה ההכנסות הצפוי לשנת 2003, הרי שמכוח תקנה 11 אין לחשב את הגימלה על יסוד שומת המס לשנת 2002: "אכן ידו של המשיב לא הייתה בקביעת השומה הסופית האחרונה לשנת 2002, אלא שהמקדמות ששילם לא נקבעו על בסיס שומה זו, כי אם על יסוד הצהרתו הוא... איש לא מנע מן המשיב להצהיר בטופס דין וחשבון שהגיש, על הכנסתו הצפויה בשנת 2003 לפי ההכנסה כפי שהייתה בשנת 2002. ואם נטען כי הכנסה זו לא הייתה ידועה לו, הרי את השומה הסופית קיבל, ושיעור ההכנסה, ככל שלא היה ידוע למשיב, התברר לו בחודש יולי 2003, עוד טרם קרות התאונה. בכל זאת לא ביקש המשיב לשנות את שיעור המקדמות ששילם, כך שיעלה בקנה אחד עם השומה הסופית לשנת 2002... המשיב שילם מקדמות מחושבות על פי הכנסה צפויה, כפי שהצהיר עליה הוא עצמו. המשיב יכול היה מלכתחילה לבקש לשלם מקדמות לפי שיעור הכנסתו בשנת 2002. המשיב לא עשה כן, בין לפני שהתקבלה השומה הסופית לשנת 2002 ובין לאחר קבלתה. אשר על כן, בנסיבות המקרה אין אנו רואים הצדקה לסטות מהוראת תקנה 11 לעניין חישוב הגימלה, על פי המקדמות כפי ששולמו על ידי המשיב עובר לפגיעה".(הדגשה לא במקור).

...

בהתבסס על מכלול הנימוקים המפורטים לעיל, אנו קובעים כי בנסיבות העניין שלפנינו אין הצדקה לסטות מהוראות תקנה 11 לתקנות המקדמות לצורך חישוב הכנסתו של התובע.

סוף דבר   התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין ובכך כי עסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, ישלם התובע לנתבע הוצאות מופחתות בשיעור של 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. לכל אחד מן הצדדים נתונה זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

בסעיף 98(ב) לחוק נקבע כי הכנסתו של עובד עצמאי שניפגע בעבודה, לצורך קבלת גמלה, היא: "ההכנסה אשר שימשה בסיס לתשלום דמי הביטוח (מקדמות) בעד רבע השנה שקדמה למועד הפגיעה". בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984 נקבע כי חישוב של הכנסה שנתית לצורך תשלום מקדמה, יהיה על בסיס שומה או שומה עצמית המתייחסת לשנת המס הסמוכה ביותר לשנה השוטפת, ובילבד שנתקבלה לפני ה- 1 בינואר של אותה שנה.

תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) התשמ"ד 1984 קובעת: (א) ארעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו- 10 לא יחולו לגבי שנה זו; לעניין זה, "פגיעה בעבודה" – פגיעה המזכה בדמי פגיעה לפי פרק ג' או ט' 2 לחוק לתקופה של 90 ימים לפחות, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, או פגיעה המזכה בקצבת נכות, בקצבת תלויים או במענק לנכה או לאלמנה לפי הפרקים האמורים .

...

עוד עולה מן המקובץ, לאור הנפסק בעניין בשירי ובעניין סאמר, כי סטייה נוספת מתקנה 11 אפשרית במקרים חריגים שבהם מועד הפגיעה בעבודה אינו ברור, כגון מקרה שבו הפגיעה היא תוצאה של מיקרוטראומה, והוא נקבע בדיעבד, לפי שיקול דעת רפואי, לתקופה רטרואקטיבית שקודמת למועד הגשת התביעה למוסד, ומסתבר כי הדו"ח העדכני נמסר לאחר מועד הפגיעה הרטרואקטיבי, והכל בתנאי שבמועד הגשת הדו"ח העדכני לא ידע המבוטח כי תהיה לדו"ח זה השפעה על שיעור גמלאותיו בגין הפגיעה בעבודה" בעניין זה עבל (ארצי) 51290-05-16 שלמה שוטון נ' המוסד לבטוח לאומי (מיום 21/11/17) דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלת החריגים לתקנה 11.

סוף דבר סיכומו של דבר, הוכח כי הנתבע פעל כדין בעניינו של התובע וכי חישב את הגמלאות על פי בסיס שכר כפי שנקבע בחוק ובתקנות.

התביעה נדחית.