חישוב פיצויים בשיטת הידות

כך, באותו המקרה, כאשר נפטרה אם חד הורית לילדים קטינים, נקבע כי חישוב הפיצויים יתבסס על שיטת הידות גם לאחר סיום גיל התלות של ילדי המנוחה וכי שיטת החישוב לא תשתנה עם חלוף השנים.

...

בנסיבות אלו, לא נותר אלא להכריע במחלוקת המשפטית ובכך יעסוק הדיון להלן; הפסדי פנסיה לעזבון בשנים האבודות לעזבון המנוחה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי למסקנה כי הדין עם הנתבעת בכל הנוגע לאופן בו יש להחיל את דרך החישוב בנסיבות דנן, ביחס לראש הנזק של הפסד לעזבון בשנים האבודות לתקופת הפנסיה עד סוף תוחלת חיי המנוחה, ואנמק את טעמיי כדלקמן; עוד בהלכה שנקבעה בעניין ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה ירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (להלן: "הלכת אטינגר") נקבע כי שיטת הידות "הקלאסית", זו המבוססת על מספר הנפשות במשפחה גרעינית קיימת, הסמוכים על שולחנו של המנוח, ואשר יוצאים ממעגל התלות בהתאם לעיקרון המשפחה הדינאמית, מתאימה בעיקר לאותם המקרים שבהם ניתן לדעת או לשער מה היה מצבו המשפחתי של הניזוק מבחינת מספר הנפשות במשפחה, במועד התאונה ואלמלא התאונה.

תימוכין למסקנתי לפיה יש לבחון את מצבו של המנוח כמות שהוא במועד התאונה בה מצא את מותו, מצאתי גם בדבריו של המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין כתוארו דאז בעניין ע"א 4513/09 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' קרואני מיום 25/8/2011 (להלן: " הלכת קרואני") בסעיף 6 לפסק הדין: "... לצורך תביעת העזבון מבססים את החישוב על מצבו המשפחתי הידוע והקיים של המנוח ביום מותו. מי שנפטר בהיותו חסר תלויים, למשל, בשל היותו קטין, יש להוסיף ולהתייחס אליו ככזה גם בתקופת "השנים האבודות". לצורך הפיצוי, כבר נפסק, יש לנכות מהכנסתו הוצאות קיום בשיעור של 70% (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח, פ"ד סא(1) 325 (2006)).

טענה זו נדחתה בסעיף 29 לפסק הדין בזו הלשון: "... דין טענות התובעים להידחות. הפיצוי לעיזבון בענייננו יהיה בהתאם להלכת פינץ. למנוח לא היו תלויים במותו. ... לא הובאה כל ראיה בדבר תלות כלשהי במנוח וכל טענות הנתבעים בנושא זה מקובלות עלי. בעניין זה קובעת הלכת פינץ: "על בית המשפט לבחון את מצבו הקיים של הניזוק. אם אין לו תלויים, יש לפסוק לו פיצוי כניזוק חסר תלויים, לאמור: על פי שיעור גלובאלי של 30%" (פס' 12 לפסק הדין).

סיכום תביעת עזבון המנוחה לאור כל המקובץ דלעיל, ובהתחשב בראשי הנזק המוסכמים בין הצדדים כפי שסקרתי בסעיף 3 לעיל, להלן ייערך סיכום נזקי העזבון, כאשר חישוב הפסד השתכרות לשנים אבודות יחושב, אפוא, לפי הלכת פינץ (30% מהכנסת המנוחה), לפי תוחלת חיים של 5.8 שנים הנספרים ממועד התאונה ולא ממועד החישוב.

הדרך הנכונה והצודקת לחישוב הפיצויים הנה על פי שיטת הידות ואין הצדקה לסטות ממנה במקרה שבפנינו, וזאת חרף העובדה שהמנוח היה גרוש במותו וחי בדירת נפרדת, כאשר בנו נמצא בחזקת אמו.

...

בשקלול נתונים אלה, נחה דעתי לקבוע רמת השתכרות, נכון להיום, בסך 6,000 ₪ לגבי חישובי העבר, וסך 7,000 ₪ לגבי חישובי העתיד.

סוף דבר: סה"כ הפיצויים שנפסקו הינם: 1,134,224 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם את הסך 481,198 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. הנתבעת תוסיף ותשלם לתובע הוצאות ניהול משפט בסך 3,000 ₪ כולל, וכן תשא ביתרת אגרה בתיק.

מחלוקת זו נחלקת לשניים: במישור העובדתי, הנתבעת חולקת על חלק מרכיבי ההכנסה הנטענים של המנוחה, וכן על טענת התובעים כי יש לפצותם גם על אבדן שירותי אם. במישור המשפטי חלוקים בעלי הדין בעיקר בנוגע לשאלה אלו מבין ההלכות הנוגעות לחישוב הכנסת המנוח בשנים האבודות חלה על ענייננו: האם הילכת פינץ, הקובעת פיצוי גלובלי בשיעור של 30% מגובה ההכנסה לניזוק חסר תלויים שטרם הקים מישפחה (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא(1) 325 (2006), או שמא הילכת סושרד, הקובעת כי אין להרחיב את גבולות הילכת פינץ ולהחילה במקרה של מנוח שהייתה לו מישפחה במועד התאונה, אלא יש לבצע את חישוב אבדן ההכנסה לפי שיטת הידות (ע"א 8488/08 עיזבון סושרד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.6.2012)).

...

אני סבורה אפוא כי לגבי שני הניזוקים בדוגמא שהבאתי נקבעה בהלכת סושרד שיטת פיצוי אחת, היא שיטת הידות "הרגילה", ולא החריג לה שנקבע בהלכת פינץ.

לסיכום, בעניין המנוחה דנן חלה הלכת סושרד.

הנתבעת תשלם אפוא לתובעים סך של 1,151,500 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% מהסכום שנפסק.

על פי גרסת הנתבעת, יש לערוך חישוב הפיצויים לפי שיטת הידות לתקופות השונות כמקובל במקרים אלה.

...

לחלופין, טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות שכן הנזקים הנטענים "נבלעים" בתגמולים שהתובעים מקבלים ויקבלו הן מהמל"ל והן מקרן מבטחים.

בטרם אפרט את נימוקי הכרעתי לפיה דין התביעה להידחות, אקדים הערה ואציין כי לאחר שמיעה חלקית של הראיות, ולבקשת הצדדים, הוצעה פשרה על ידי בית המשפט לפיה יקבלו התובעים פיצויים בסך 275,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד, לסילוק מלא וסופי של תביעתם כאשר סכום זה הינו מעבר לתשלומי המל"ל. ב"כ התובעים הודיע הסכמתו לסכום הפשרה שהוצע ואילו הנתבעת ביקשה שהות לבדוק את ההצעה.

בין לבין, התברר לנתבעת כי התובעים מקבלים תגמולים ממבטחים שמצטברים לסכום הנ"ל. עקב כך, טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות.

הפיצוי בגין אובדן שירותי הורה נתון במחלוקת בין הצדדים, אך נראה לי בנסיבות העניין לפסוק סכום גלובאלי בסך: 70,000 ₪.

סוף דבר: התאונה מהווה אירוע מכוון ועל כן מוחרג מתחולתו של חוק הפלת"ד, ומסיבה זו דין התביעה להידחות.

אני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייב את התובעים, הדדית, לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 4,000 ₪, תוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה. כמו כן יישאו התובעים ביתרת אגרה בתיק.

אשר לחישוב הפצוי בשיטת הידות, התובעים ביקשו לבסס את ההכנסה על זו שהתקבלה בשנים בהם המנוח עבד, הכנסה שאותה העריכו ב-30,000 ₪, הסכימו להניח כי התובעת עבדה ומשתכרת כ- 3,500 ₪ לחודש.

...

איני מקבל את טענת התובעים לכך שככל שהיה נעשה שימוש בדפיברילטור, סיכויי ההחלמה היו מלאים או עולים על 50%.

אני מחייב את מד"א לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בסכום של 66,000 ₪ (כולל מע"מ).

ההודעה לצד שלישי שהגישה מד"א נגד ביקור חולים נדחית.