חישוב פיצויי פיטורים לעובד מקומי ישראלי

בית הדין הארצי לעבודה פירש את הוראות סעיף 14 לחוק ואת הצוו משנת 1966 שהוצא מכוחו, בע"ע (ארצי) 458/03 ביליג נ' נשי אמי"ת-רשת מוסדות חינוך בישראל (מיום 16.8.2005) כדלקמן: "מלשון סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים והצו שהוציא שר העבודה מכוחו עולה, כי במקרה של פיטורים יש לבחון האם הסכום שהפריש המעסיק למבטחים עבור עובד ההוראה מגיע כדי סכום פצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי החוק. במידה ואכן הצטבר בקופת מבטחים סכום העולה כדי סכום פצויי הפיטורים, הרי שאותן הפרשות יבואו במקום פצויי פיטורים." באותו עניין נקבע כי הכספים הצבורים בקרן מבטחים הותיקה, ואשר עמדו לזכות העובדת שם (גם היא מורה, בדומה לתובעים), באים במקום פצויי הפיטורים המגיעים לה על פי חוק ולא על חשבונם, מאחר שבקופה עמדו לזכותה סכומים העולים בשיעורם על פצויי הפיטורים להם היתה זכאית על פי החוק.

משקבע השר כי הפקדות המעסיק ייעשו כהפקדות כוללות, והן כולן יבואו במקום פצויי פיטורים, הלכה היא כי בית הדין לעבודה לא יתערב בשקול דעתו של השר מקום שזה אישר תשלום לקרן במקום פצויי פיטורים" (ראו גם סע"ש (נצ') 18744-07-15 עבדללה עזאיזה נ' מועצה מקומית דבוריה (מיום 25.10.2017), סע"ש (נצ') 51575-07-12 חברון טרבלסי נ' המכללה האקמית צפת (מיום 18.6.2017), סע"ש (ת"א) 51187-05-11 בלה פיזנטי נ' עריית תל אביב-יפו (מיום 12.11.2014)).

התובעים לא הצביעו על סיבה ממשית מדוע הנתונים אשר מתקבלים ממערכת עוש"ר אינם מהימנים, וגם לא הצביעו על סתירות כלשהן בין תלושי שכרם לבין נתוני מערכת עוש"ר. אשר על כן, יש לקבל את טענתה של עתיד כי חישוב פצויי הפיטורים של תובע מס' 2 הנו 153,905 ₪.

...

עוד יצוין למעלה מן הנדרש, כי אכן התוצאה הנובעת מחישוב הפרשות המעסיק ככוללות גם את רכיב התגמולים אינה משביעת רצון, ויתכן כי הגיעה העת לתקן את נוסחו של ההסדר החל על מורים ותיקים, אולם נוכח הפסיקה הברורה בעניין זה, אין מנוס אלא לקבל את עמדתה של עתיד בנסיבות המקרה שלפנינו.

לאחר עיון במסמכים שהציגו הצדדים, מצאנו כי יש לקבל את חישוביה של עתיד, ויוסבר: בעוד התובע מס' 2 התבסס בחישוביו על נתונים שנכללו בטופס 161, חישוביה של גב' קדוש התבססו על נתונים אשר התקבלו ממערכת עוש"ר ואשר רוכזו בטופס "ריכוז פרטי שירות" אשר הוגש למשרד החינוך במסגרת הבקשה לאישור פיצויים מוגדלים (נספח ג' לתצהיר גב' קדוש).

סוף דבר - על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית, בכפוף לאמור בסעיף 64 לעיל.

בהיעדר אלה, לא ניתן לקבל גרסה זו של הרב טירר שכאמור אף לא נטענה על ידי התובע עצמו, לא במסגרת תצהירו הראשון ואף לא במסגרת תצהירו המשלים ! עוד העיד הרב טירר, בהתייחס לתום תקופת העסקת התובע בשנת 2009 ופיטוריו מהנתבע שנערך חישוב של פצויי הפיטורים שהגיעו לתובע בהסתמך על ותקו בישיבת יחל ישראל, ותק אותו העריך הרב טירר לאחר בדיקה בכ-20 שנה לאורו שולמו לתובע פצויי פיטורים (עמ' 57 שורות 29-32).

משלא עשה כן התובע, יש לזקוף זאת לחובתו (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, 2011).

...

לסיכום ברור לכל, כי היה על הנתבע לשלם זכויותיו של התובע בגין עבודתו כשוות ערך לעובד הוראה של משרד החינוך – על כך אין מחלוקת.

סוף דבר בהתאם לאמור לעיל, ותקו של התובע כעובד הוראה הינו מיום 1.2.2005 ועל הנתבע לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 945.65 ₪ הנובעים מוותק זה. כמו כן, על הנתבע לשלם לתובע הפרשי הצמדה וריבית כדין בגין פיצויי הפיטורים בסך 26,637.57 ₪ בחישוב החל מיום 31.8.2013 ועד ליום 11.2.2014.

בנסיבות בהן כמעט כל רכיבי תביעתו של התובע נדחו ובהמשך לאמור בסעיפים 68, 69 ו 70 לפסק דין זה, ישלם התובע לנתבע, תוך 30 יום, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, שגם סכום זה ככל שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

האם יש לכלול את תקופות ההעסקה בחו"ל בחישוב פצויי הפיטורים ששולמו לתובעים? להלן תמצית טענותיהם של התובעים בנושא הזכאות לפצויי פיטורים בגין תקופות העבודה בחו"ל: הסכם הפרישה נחתם על ידי התובעים לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב כלפי הנתבעת, שהייתה מצויה אותה העת בקשיים כלכליים.

החברות בחו"ל מתנהלות על ידי אורגאנים שונים ומקום מושבן בחו"ל. בהתאם, התובעים היו כפופים למנהלים המקומיים והחברות הזרות שילמו להם את שכרם.

בשני המסמכים נקבע כי פצויי הפיטורים ישולמו בגין העבודה בישראל ובהסכם הפרישה אף ננקבו הסכומים המדויקים שישולמו בגין כך. לא למותר להזכיר שבהסכמי הפרישה צוין במפורש כי ניתן לתובעים פרק זמן הולם ומפסק לבחון את התנאים שבהסכם (סעיף 10) וכי ההסכם מהוה הסדר ממצה את מלוא ההסכמות בין הצדדים (סעיף 13).

...

נוכח אי התאמות אלה, כאשר לגבי מכתב הדרישה הראשון, כלל לא ברור באיזו שנה הוא נשלח, ובשים לב לעובדה שתצהירי התובעים הוגשו במאי 2015 (כלומר, ניתן היה להציג בשלב זה דוחות שנתיים לשנים הרלוונטיות, המהווים הודאת חברת הביטוח גם כלפי העובד וגם כלפי הרשויות בדבר הסכומים שהופקדו אצלה), לא שוכנענו שקיים חוב דמי גמולים בסכום שנתבע.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע מס' 1, צבי בובליצקי, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 15,000 ₪ אשר אם לא ישולמו תוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

התביעה של התובע מס' 2, זהר ימי, נדחית, וכך גם התביעה שכנגד ברובה המכריע.

  יתר על כן, ככל הידוע, המצב הנתון כיום הוא שחברות הביטוח ככלל אינן מסכימות לבטח את העובדים הפלסטינאים המועסקים ברשויות המקומיות ובגופים אחרים באיזור במוצרים הפנסיוניים השונים, כגון קרנות פנסיה מקיפות (אשר כוללות גם ביטוח שאירים ונכות) או בטוחי מנהלים (שכוללים גם הם על פי רוב ביטוח שארים ונכות).

מכאן, שהתובעים זכאים לדמי הבראה בגין שנת 2014 בלבד במהלכה עבד המנוח 7 חודשים בסך כולל של 2,205 ש"ח בהתאם לחישוב שלהלן: 7 חודשים x 10 ימי הבראה x 378 ש"ח 12 חודשים פצויי פיטורים התובעים טענו בכתב התביעה המתוקן כי שכרו של המנוח עמד על 5,000 ש"ח ולכן זכאים שאיריו לפצויי פיטורים בגין 23.5 שנות עבודתו אצלם (ר' סעיף 11.2 לכתב התביעה המתוקן).

אף שבעלי הנתבעת הודה בחקירתו, כי הנתבעת פועלת ומתנהלת על פי הדין הישראלי, בחרה הנתבעת להלין את פצויי הפיטורים על חובת תשלומם למנוח לא יכולה היתה להיות מחלוקת, משכספים אלה באים, בהתאם לסעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 במקום 72% מפיצויי הפיטורים ושייכים לעובד בכל מקרה של סיום עבודה.

...

בנסיבות אלה מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה בגין דמי החופשה ודמי החגים בסך של 5,000 ש"ח. גב' רונית זמני ערמוני (נציגת ציבור עובדים) קביעות המותב בפסק הדין מקובלות עלי, למעט בשאלת פיצויי ההלנה בגין כספי התגמולים שלא הופרשו על ידי הנתבעת.

משכך, אני סבורה כי התובעים הם הזכאים לפיצויי ההלנה אשר יחושבו בהתאם לסעיף 19א(ב)(2) לחוק הגנת השכר.

לסיכום הנתבעת תשלם לתובעים סך של 124,826 ש"ח כמפורט להלן: 12,247 ש"ח בגין תגמולי המעסיק; 71,280 ש"ח בגין פיצויי פיטורים ;2,205 ש"ח בגין דמי הבראה; 5,994 ש"ח בגין דמי חגים; 8,100 ש"ח בגין דמי חופשה, 5,000 ש"ח בגין פיצויי הלנת דמי חופשה ודמי חגים ו-20,000 ש"ח בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

הנתבעת הפניתה לבג"ץ 5666/03 עמותת קן לעובד נ' המועצה המקומית גבעת זאב (להלן – בג"ץ גבעת זאב), שם נקבע כי הדין הישראלי יחול על עובדים פלסטינאיים במובלעות הישראליות.

ב"כ התובע טען בדיון כי לפי מועד סיום ההעסקה חלה הילכת "סנונית" - דב"ע נז/3-57‏ סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ – פרץ, פ''ד ל(1997) 364, שלפיה עת מדובר בעובד שעתי השכר הקובע לפצויי פיטורים יחושב על פי ממוצע של 12 חודשים האחרונים ולא בגין כל התקופה, כפי שנקבע בפסק הדין שניתן בע"ע (ארצי) 44824-03-16‏ ‏ י.ב. שיא משאבים בע"מ - ‏ADHENOM BERH TEAMI (4.6.17).

...

בהתאם לכך, אנו סבורים כי התובע לא הוכיח את זכאותו לתשלום בגין שעות נוספות ודין רכיב תביעה זה להידחות.

טענות הקיזוז אינן מבוססות על פי העובדות והדין, ולכן דינן להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: סך של 3,910 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.