חישוב פיצוי פדיון ימי מחלה שלא נוצלו

סבורני, כי רכיב "שווי הרכב" מהוה חלק מרכיבי שכר התובעת, בין אם הכסף תמורתו שולם לה בפועל ובין אם לאו [ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, (2020) עמ' 846 ו- ת"א (מחוזי - נצרת) 34825-04-11 עיזבון המנוח ש' ז"ל ואח' נ' אסמאעיל ח'וטבא ואח', (2.4.2013) פס' 29 ו- ת"א (ת"א - מחוזי) 1078/01 גויטע אושרת נ' המגן, חברה לביטוח בע"מ ואח', (29.11.2006)].

אך, בחקירתה הנגדית עלה בבירור, כי במקום עבודתה היא הייתה זכאית לקבל שכר על חשבון ניצול ימי מחלה בפועל, אך לא היה מקובל לשלם פדיון עבור ימי מחלה שלא נוצלו (ראו: עמ' 38 בפרוט ש' 30-39 ועמ' 39 ש' 1-15).

...

יתרה מכך, פרופ' רוזנר הוסיף וציין, כי נכון למועד חוות דעתו (יולי 2018) התובעת לא מקבלת שום טיפול, למעט אותן מדבקות בהן השתמשה מאז התחלת המעקב אצל פרופ' אייזנברג, והימנעות מעשיית דברים שמפריעים לה. לסיכום, פרופ' רוזנר מצא כי התובעת "סובלת מתסמונת כאבים ברגל ימין בעקבות חבלה. תסמונת זאת לא עונה על קריטריונים של CRPS.". באשר לנכויותיה הזמניות, המומחה קבע כדלקמן: "עולה מתוך הרישומים וכן בהתבסס על ניסיוני הרפואי, כולל בוועדות ערר של המוסד לביטוח לאומי, שהייתה באי-כושר עבודה מוחלט לתקופה של חודשיים; עוד תקופה נוספת של 50% נכות למשך 4 חודשים נוספים, ואחרי כן 20% נכות לתקופה של שנה, 10% נכות לתקופה של שנה נוספת, ונשארה עם נכות צמיתה של 5% לפי סעיף מותאם 35(1) א-ב בתקנות הנכים.". לאחר קבלת חוות הדעת הנ"ל, עתרה התובעת למינוי נוירולוג, לנוכח תלונותיה על כאב כרוני על רקע עצבי.

גם לא שוכנעתי, כי העזרה שניתנה על ידי בעלה ובני משפחתה, ככל שניתנה בעבר, חרגה ממסגרת העזרה המקובלת בין בני המשפחה למשך כל התקופה הנטענת על ידה מאז התאונה ועד עצם היום הזה.

חרף האמור וחרף העובדה התובעת לא שכרה עזרה כלשהי בשכר למרות השנים הרבות שחלפו מאז התאונה ועד היום, הרי בהתחשב בעובדה כי התובעת סבלה מתופעות לוואי ופגיעה בתפקודה עקב שימושה בחלק מהטיפול הרפואי שהומלץ לה, בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית וטיבה ובהתחשב בכך כי עם התקדמותה בגיל לא מן הנמנע כי תוחמר מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על תפקודה בעבדות הבית, חרף הטיפול שמשכך את כאביה, שוכנעתי שיש להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' הן לעבר והן לעתיד, על סך של 30,000 ₪, סכום המוערך בדרך אומדנא.

לסיכום מהמקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 677,780 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 746 ₪ בגין הוצאות משפט.

וכך הוסכם: "חופשת המחלה ניתנת לצבירה אולם אינה ניתנת לפדיון (עם סיום עבודת העובד בשרות החברה לא יהא הוא זכאי - אפוא - לכל תמורה שהיא עבור ימי המחלה להם לא נזקק)." בשנת 1982 התקבלה החלטת "ועדת כח אדם" במשיבה בדבר אימוץ ההסדר שהוחל בערייה בהודעת המנגנון 11/80 שעניינה ''פיצוי בעד חופשת מחלה שלא נוצלה לפורשים לגימלאות'' (הדגשה הוספה - הח"מ).

השמוש במונח "בתקופת שרותה" בסעיף 17.3 ובמונח "תקופת עבודתה" ובהמשך "תקופות עבודתה" בסעיף 17.3.1 מתיישב טוב יותר עם פירוש המערערת לפיו בחינת הזכאות לפצוי נעשית כשמהצד האחד נספרת כל הצבירה מתחילת העבודה ועד לסופה ומהצד השני נבחן שיעור ניצול ימי המחלה בכל תקופת העבודה, כך שהיחס בין שני מספרים קובע את עצם הזכאות לפצוי ואת דרך חישובו (תשלום של ששה או שמונה ימים, לפי העניין, בגין כל 30 ימים שנצברו).

...

מטעם זה מצאנו קושי בנימוק שלא סביר שהסכם אילני והסכם 2005 יתייחסו לתקופות העבר תוך קביעת נוסחת פיצוי שונה.

סוף דבר, הערעור מתקבל.

בהתאם לחישוב המערערת בסעיף 38 לכתב התביעה אשר לא נסתר על ידי המשיבה, המשיבה תשלם למערערת בגין פדיון ימי מחלה סך של 202,731 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתה ועד התשלום בפועל.

עוד תשלם המשיבה למערערת הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"ב (02 דצמבר 2021) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מאחר והתובעת זכאית עם צאתה לפנסיה לפדיון ימי מחלה שלא נוצלו, הרי שיש לפצות אותה בגין הפסד זה. טענת התובעת לזכאותה בפצוי בסך של 24,202 ₪, עבור 197 ימי מחלה (שהם למעשה שכר של 8 ימים לכל 30 ימי מחלה שהיו נצברים אילמלא התאונה), לא הוכחה כדבעי.

לאור כל האמור, אני מעריכה את הפצוי לו זכאית התובעת בגין הפסדי שכרה העתידיים בסך של 806,975 ₪, וזאת לפי החישוב הבא: 13,000 ₪ x 32.5% x 191 (מקדם הוון עד גיל 67).

...

הנתבעים טענו, כי היה וייקבע כי נזקי התובעת נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי או שההפרש בין השניים נמוך מ- 25% מסך הנזקים, אז יש לדחות את תביעתה ולא לפסוק לה את ה- 25% מסך נזקיה, וזאת משלא מסרה למוסד לביטוח לאומי הודעה בדואר רשום על הגשת תביעתה דנן.

טענת הנתבעת כי אין לייחס לתאונה את מלוא הפסדי העבר בשנים 2017 עד אפריל 2019, וכי התובעת הפחיתה ממשרתה או נעדרה מעבודתה לצורכי לימודיה לתואר שני במכללת "אל קאסמי", ולא עקב מגבלותיה מהתאונה, אינה מקובלת עלי.

בהינתן גובה שכרה ערב התאונה, התוספות והתנאים שמשרד החינוך מעניק לעובדיו, סבורני כי אלמלא התאונה התובעת אכן הייתה מגדילה את שכרה עם השנים ומגיעה לכל הפחות לסך של 13,000 ₪ לחודש.

לאור כל האמור, אני מעריכה את הפיצוי לו זכאית התובעת בגין הפסדי שכרה העתידיים בסך של 806,975 ₪, וזאת לפי החישוב הבא: 13,000 ₪ x 32.5% x 191 (מקדם היוון עד גיל 67).

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 456,057 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכר טרחת עו"ד ובצירוף סך של בגין אגרת פתיחה.

מר אלמוג חזר ואישר שהתובע זכאי לפדיון ימי מחלה בהתאם לכתוב בהסכם (עמ' 9, שו' 3), והסביר כי סעיף 4 שבנספח א' להסכם הקבוצי קובע מהם התנאים לחישוב הפצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו בהתאם לנוסחה הקבועה בו, וכי התובע יקבל את המענק בגין ימי המחלה הצבורים רק אם לא ניצל במשך כל תקופת עבודתו יותר מ-65% מסך כל חופשת המחלה המגיעים לו. אם ישתמש התובע בלמעלה מ- 65% מימי המחלה המגיעים לו בעד כל תקופת עבודתו, סעיף 4.1 לא יחול והוא לא יקבל את המענק (עמ' 9, שו' 18-4).

...

לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון כלל השיקולים כמפורט לעיל, אני פוסקת לתובע סכום פיצוי גלובלי של 5,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ולעתיד.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה) 56,590 ₪ 45,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 3,000 ₪ כאב וסבל 4,090 ₪ סה"כ 113,680 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 113,680 ₪ ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל, והחזר תשלום חלקו של התובע בשכ"ט המומחה (2,633 ₪).

האם יש להביא בחשבון את תקופת עבודתו של התובע בטכניון ובמוסד הטכניון מיום 11.3.1991 ועד ליום 31.3.1997 וזאת טרם קבלת קביעות בטכניון לצורך קביעת שיעור הפנסיה ולצורך חישוב פדיון חופשה ופצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו? – זו השאלה העומדת להכרעתנו בהליך זה. ואלו העובדות הרלוואנטיות: התובע נולד ביום 5.5.1952 בבריה"מ לשעבר והינו בעל תואר שני בלימודי פיזיקה והנדסה מאוניברסיטת טיביליסי בגיאורגיה.

...

אין בידינו לקבל גם את טענת התובע ולפיה הוא זכאי להגדלת הקצבה בשיעור של 3% בגין "איבוד מעמד בחו"ל" בהתאם לסעיף 54 לחוקת הגמלאות.

] [31: העתק הבקשה צורף כנספח 5 לתצהיר גילוי מסמכים של התובע; סעיף 30 לסיכומי התובע והנספחים שם. ] על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים שהתובע לא הוכיח שהוא זכאי להגדלת שיעור הקצבה.

] על יסוד כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה לפדיון ימי מחלה וחופשה.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.